ראשי » תרבות » מוזיקה

היהודי ששכנע את ג'סטין טימברלייק להופיע בישראל

מול הקריאות לחרם של ה–BDS ניצב ארגון אמריקאי שמנסה לשכנע אמנים שלא לבטל הופעות בארץ. "אנחנו אומרים לאמן: אל תאמין רק למה שאתה מקבל ברשת החברתית, לך ותגלה בעצמך מה קורה", אומר המנכ"ל

"מסתמן: קולדפליי יגיעו לישראל", בישרו הכותרות בתקשורת לפני כחודש וחצי. קהל המעריצים של הלהקה הבריטית המצליחה, שעד היום נאלץ לרכוש כרטיס טיסה לאירופה כדי לצפות בהופעה, כבר היה בעננים. אבל עד מהרה נכונה להם אכזבה.

אחרי גל שמועות על הופעה מיוחדת לישראלים ולפלסטינים ביריחו - שכלל גם קפיצה של הסולן כריס מרטין לסיור לוקיישנים במצדה - הגיעה בשבוע שעבר הידיעה המאכזבת: הלהקה לא תופיע בישראל במסע ההופעות הקרוב שלה.
 
"פעמים רבות צצות שמועות על אמנים שמתכוונים להגיע להופעה בישראל, כדאי להיות זהירים סביב העניין", מבקש דיוויד רנזר, מנכ"ל ארגון "קהילת אמנים למען שלום" (CCFP - creative community for peace).

"לפעמים יש מגעים או גישושים אבל שום דבר לא סגור סופית, ופרסום כזה עלול ליצור בעיות ולהזמין לחצים. המפיקים לא אוהבים את זה, וגם לא המנהלים של האמן. אז השמועה אולי מלהיבה את הקהל בישראל - אבל תתאזרו בסבלנות עד שהדברים סגורים ומאושרים, אחרת זה מסייע לקבוצות ה-BDS".

רנזר, בן 56, יודע היטב על מה הוא מדבר. כבר שנים שהוא נטוע עמוק בתעשיית המוזיקה הבינלאומית. את דרכו החל בחברת תקליטים קטנה שנקנתה על ידי קונצרן הבידור יוניברסל. עם הזמן התקדם בחברה והפך להיות היו"ר והמנכ"ל של חטיבת ההוצאה לאור יוניברסל מיוזיק, תפקיד שבו שימש כ-16 שנים.

הוא היה אחראי ל-53 משרדים ב-56 מדינות, ותחת הנהלתו גדלה החברה והתרחבה משמעותית בעזרת רכישות רבות, כשהיא מחתימה ומחדשת חוזים לאמנים כמו אלטון ג'ון, מריה קרי, מרי ג'יי בלייג', ג'סטין טימברלייק, אלביס קוסטלו, פול סיימון, בון ג'ובי, ביסטי בויז, 50 סנט, הבי ג'יז ואחרים. במקביל ייצגה גם יוצרים של מוזיקה קלאסית וכאלו שכותבים מוזיקה לסרטים ולטלוויזיה.

בין ההישגים הבולטים של החברה בתקופתו: 135 מועמדויות לפרסי הגראמי, פרסי BMI רבים, והסינגל והאלבום הבריטיים הראשונים מזה 35 שנה שהגיעו למקום הראשון הן במצעד הבריטי והן במצעד האמריקאי. על ההישג הזה, אגב, חתומה להקת קולדפליי.

בין חבריו הקרובים של רנזר היה גם הזמר המנוח פרינס, והוא מתחזק קשרים חמים עם פול סיימון וחברי להקת U2. לפני שנים אחדות הוא פרש והקים חברת תקליטים עצמאית, ספיריט מיוזיק - אבל לבו נתון לארגון שהקים, שמטרתו המוצהרת לפעול נגד ארגוני החרם שלוחצים על אמנים שלא לבוא להופיע בישראל.

"זה היה בשנת 2012, כשהייתי יו"ר יוניברסל מיוזיק", הוא משחזר, "נוכחתי לדעת שיש אמנים שמצטרפים לתנועת החרם נגד ישראל ואחרים שמבטלים בגלל הלחצים שמופעלים עליהם. אמנים כמו אלביס קוסטלו, הפיקסיז וכמה אחרים התחילו להחרים את ישראל והחלטתי לעשות מעשה". רנזר פנה לחבר טוב, סטיב שנוּר, מפיק יהודי חם, שעומד בראש מחלקת המוזיקה של ענקית המשחקים "אלקטרוניק ארטס" EA, וביחד החליטו להקים ארגון שיהווה משקל נגד.
 
היה אירוע ספציפי שגרם לכם להקים את הארגון?
"זו הייתה סדרה של ביטולים, שממש התחילו להדאיג אותי. כשהבנו שזה הופך לתופעה ראינו שאין אף אחד שלוקח אחריות, ואין מי שנותן מענה. זו לא בעיה שהפדרציות היהודיות יודעות להתמודד איתה, או איפא"ק, הם לא יודעים איך לדבר לאמנים או לאלה שמייצגים אותם בשפה שלהם, כמו מי שמגיע מאותו התחום ומאותה התעשייה. אנחנו משם, לכן אנחנו מרגישים שאנחנו מצליחים לעשות את השינוי".

ואיך התחלתם?
"קיבלנו תמיכה ותרומה מהפדרציה היהודית של לוס-אנג'לס, התחלנו להקים את מועצת המנהלים וליצור קשר עם יועצים שגייסנו לשורותינו. היום כוללת המועצה מעל ארבעים בכירים בתעשיית הבידור והמוזיקה העולמית, בניו-יורק, נאשוויל ובאנגליה. יש לנו צוות בלוס-אנג'לס ובישראל, ונציגים בניו-יורק ובאנגליה והשגנו מימון ממספר קרנות ומתורמים פרטיים. חלק מהיועצים שלנו עובדים בהתנדבות, וכמובן גם רעייתי ואני נרתמים לעשייה".

וכך עובדת השיטה: בארגון פונים באופן ממוקד לבכירים בתעשייה ועובדים בצמוד עם האמן עצמו ועם המעטפת שסובבת אותו, האנשים שפעמים רבות הם אלה שמקבלים את ההחלטות. "יש לא מעט פעילות הסברה ותנועות למען ישראל, וגם אנחנו פועלים - ברשת, בעצומות תמיכה, במכתבים פתוחים לאמנים", מספר רנזר.

 "אבל מה שאף אחד לא יכול להעתיק מאיתנו, זה את החיבור העמוק שיש לנו לאנשי התעשייה בהוליווד. כל היועצים במועצת המנהלים שלנו הם בעצמם אנשי תעשייה בכירים בתחום המוזיקה, הטלוויזיה והקולנוע, ולהם יש ממשק וקשר יומיומי עם רבים אחרים בתעשיית הבידור. זה סוד ההצלחה של הארגון שלנו, היחסים הפנימיים והאישיים".

את התקציב של הארגון רנזר לא חושף אבל כשאני שואל אותו, כמיטב המסורת ההוליוודית, האם מדובר בכמה מיליוני דולרים טובים הוא עונה: "לא, מדובר על מספר קטן משבע ספרות. הייתי אומר שאנחנו עושים הרבה במעט".
 

 
כמה אנשים עומדים מאחורי הארגון?
"יש לנו הנהלה פעילה במיוחד. חוץ ממני ומהשותף שלי, סטיב שנור, יש לנו חבר יועצים פעיל ועוד ארבעה אנשי צוות במשרה מלאה. אבל אנשים רבים מתנדבים ומחויבים לפרויקט הזה".

אז איך אתם מצליחים?
"כי בתעשיית הבידור יש לך מעין 'מגאפון'. אתה יכול להיות אפקטיבי מאוד ויעיל כשאתה ממוקד: מגיע לאמנים, נוכח ברשתות החברתיות, משקיע מאמצים חינוכיים בקהל של מפיקים בהוליווד, בנוסף למפיקים ויוצרים בתעשיית הבידור המקומית והעולמית.

"קיימנו ועידות ומפגשים בניו-יורק, בלונדון ובקרוב גם בנאשוויל כדי להגיע לתעשיית המוזיקה הנוצרית שפעילה שם מאוד, ובלוס-אנג'לס - עם תסריטאים, יועצי הפקה, אנשים מתעשיית הטלוויזיה, מנהלי ערוצי טלוויזיה, כותבים בכירים ומנהלים. אנחנו מגיעים לאנשים כמו נשיא סוני, יו"ר יוניברסל, יו"ר אלקטרוניק ארטס, ואנחנו מאמינים שחשוב להיות בעלי השפעה.

"כשאנחנו מצליחים להגיע לסוכן או למנהל אישי של אמן שנמצא על הכוונת של תנועת החרם אנחנו רוצים להגיע אליהם עם מקסימום קרדיט, עם גב מאחורינו. אל תשכח שלאמנים ולמוזיקאים אכפת מכמות ההופעות וההשמעות של השירים שלהם בטלוויזיה, בערוצי המוזיקה ובמשחקי וידאו, והמנהלים שאיתם אנחנו בקשר הם אלו שמקבלים את ההחלטות האלו. האמירה שאיתה אנחנו באים אליהם היא 'בואו ננצל את הכוח של האמנות כדי לבנות גשרים וליותר הבנה בין קהילות, במקום החרמה והשתקה'".

עיקר העיסוק שלכם הוא סביב הזמרים ותעשיית המוזיקה?
"מרבית הפעילות של אמנים בינלאומיים ביחס לישראל היא בתחום המוזיקה. יש מעט מאוד סרטים או סדרות טלוויזיה בינלאומיות שמצולמות בישראל, אבל כל שבוע כמעט מתקיימת הופעה גדולה, ומפיקים ישראלים ידועים עובדים כל הזמן כדי להביא לישראל שמות נחשבים. אז אנחנו מתעסקים גם עם במאים מתעשיית הטלוויזיה כשהם מהווים יעד לתנועת  ה-BDS, אבל עיקר העבודה היומיומית היא מול המפיקים והמנהלים האישיים של הזמרים והלהקות הגדולות".

אני מבקש מרנזר שמות, והוא מספק רשימה מרשימה למדי: "עבדנו קרוב עם אלישה קיז, סינדי לאופר, סנטנה, ג'סטין טימברלייק, ג'סטין ביבר ואמנים רבים אחרים. עיקר הפעילות שלנו היא סביב שני יעדים עיקריים: אחד, לדאוג שכשקובעים תאריך להופעה - היא אכן תתקיים במועדה, ושנית, לתת לאמנים מספיק תמיכה ברשת החברתית ולתמוך בהם על ההחלטה לבוא ולהופיע בישראל".

לדבריו של רנזר, טיפול באמנים שונים מצריך גישה שונה: "עם אמן אחד דרוש למשל סיוע בכל מה שקשור לסידורי אבטחה, עם אחר סיוע בארגון סיור VIP, ואנחנו מנסים בכל דרך אפשרית להעניק לאמן ולאלה שמייצגים אותו את החוויה הטובה ביותר בישראל.

"כשדיברנו עם סינדי לאופר למשל, היא הביעה רצון לבקר במרכז הלהט"ב בתל-אביב. עבדנו עם ההנהלה שלה ועזרנו לה למצוא את המקום הנכון. היא הייתה שם, ביקרה, שוחחה עם קבוצת דיון שם ועברה חוויה חיובית מאוד.

"אנחנו גם אומרים לאמן: אם אתה באמת מודאג לגבי מה שקורה בישראל, לך לשם בעצמך, ואתה יודע מה? לך תחווה לא רק את תל-אביב, גם את רמאללה או חיפה או יפו ותראה דו-קיום. אבל אל תאמין אוטומטית רק למה שאתה מקבל ברשת החברתית, לך ותגלה בעצמך מה קורה".
   
אתם עומדים מאחורי כל הופעה גדולה בישראל?
"אנחנו רוצים לחשוב כך. אנחנו מקווים שאנחנו משמשים שחקן משמעותי על המגרש הזה. מפיקי ההופעות הישראליים, אלה שעומדים מאחורי האופרציה של הבאת האמנים הבינלאומיים לישראל, מכירים אותנו ויודעים איך להגיע אלינו.

"לצערי, לפעמים פונים אלינו רק כשכבר יש בעיה. עכשיו גם רבים בתעשיית הבידור בארצות-הברית, כשיש להם בעיות עם הנושא, יודעים למצוא אותנו. כשאמנים גדולים או סוכנים מתמודדים עם הפגנות או לחצים מהסוג הזה, הם יודעים שאנחנו הכתובת עבורם לתמיכה".

רנזר, נשוי ואב לשתי בנות וסב לארבעה נכדים, גדל בדרום פלורידה במשפחה יהודית שורשית. הוא מעיד על עצמו שנמשך למוזיקה מאז ומתמיד, ומספר כי אביו היה חזן בבית כנסת גדול בפלורידה. הוא עצמו למד ב"היברו אקדמי" במיאמי ביץ', המשיך ל-NYU, עד שהתגלגל לתעשיית המוזיקה. את בר המצווה שלו הוא חגג בישראל, לפני הקולג' נסע לבר-אילן, ולו ולרעייתו אסתר יש משפחה ענפה בארץ - כולל בתו שמתגוררת בירושלים עם בעלה ובנם הקטן.
 

הפעילות למען ישראל אגב, חקוקה היטב במשפחה. אסתר אשתו היא מייסדת שותפה בארגון ההסברה Stand with Us. נפגשנו במסגרת "גשר קומיוניטי", מיזם משותף לארגון "גשר" ולמשרד התפוצות, שכלל משלחת עיתונאים, שחקנים ובמאים ללוס-אנג'לס להיכרות עם העשייה והאתגרים של יהדות התפוצות.

מי ה"אויב" המרכזי שלכם?
"זו שאלה מעניינת, כי יש רבבות של קבוצות חרם נגד ישראל. יש פעילים מארצות-הברית, קבוצות מקנדה, באנגליה תנועת החרם חזקה מאוד, באירלנד, יש אפילו קבוצות בישראל. נוכחתי לדעת שאין כתובת אחת מרכזית לתנועת ה-BDS.

"זה יכול להגיע במקביל מכמה מקומות. לפעמים זה מגיע מאמן כמו רוג'ר ווטרס, שפועל באופן ישיר לשכנע אמנים אחרים להחרים את ישראל או לבטל הופעה בארץ, או כמו הסופרת זוכת פרס נובל אליס ווקר, שכתבה את 'הצבע ארגמן'. היא פועלת רבות בקרב הקהילה האפרו-אמריקאית וקוראת מעל כל במה להחרים את ישראל".

מה גורמת התבטאות פומבית של אישיות כמו רוג'ר ווטרס?
"הוא מקבל הרבה תשומת לב, הרבה כיסוי תקשורתי, הוא עדיין אחד האמנים עם סיבובי ההופעות המצליחים בעולם. רק לאחרונה הופיע עם 'The Who' ופול מקרטני בפסטיבל גדול בפני עשרות אלפי אנשים.

"הוא גם סיים לצלם סרט דוקומנטרי על ה-BDS שאיתו הוא מרצה בקמפוסים. הוא אמנם לא מצליח לשכנע הרבה אמנים להחרים את ישראל, למען האמת הרבה מהם מתנגדים לו ואומרים לו 'להתחפף', אבל לצערי מקבל הרבה מאוד תשומת לב תקשורתית בגלל שהוא אמן מצליח.
   
"מגזין 'בילבורד' פרסם ריאיון עם ווטרס שבו הוא מאשים את ישראל ברצח עם ואפרטהייד, והוא מדבר ככה גם בהופעות חיות. הוא אומר את הדברים הללו מעל הבמה לקהל ההמונים. לא יודע אם הוא מצליח לשכנע 30 אלף איש בקהל, אבל בטוח שכמה מהם משתכנעים שישראל היא מקום נורא.

"אבל רבים מהדברים שהוא אומר כל כך קיצוניים שהוא מאבד את הקרדיט שלו כאמן. כשהוא נושא הצהרות שישראל מתייחסת לפלסטינים גרוע יותר ממה שהנאצים התייחסו ליהודים, זו אמירה קיצונית שמוציאה אותו כאיש שוליים".

מה ההצלחות הגדולות שלך?
"הגענו ליותר מ-800 אמנים עד היום. ההצלחה הכי גדולה שלנו אולי היא  שבשנים האחרונות כמעט כל אמן שהודיע רשמית על סיבוב הופעות או על קונצרט בישראל - הגיע להופיע".

אחד המקומות הקשים ביותר מבחינת היחס לישראל הוא כאמור אנגליה, ורנזר רואה בכך אתגר לא מבוטל. למאבק הנגדי שהוא מנהל הוא הצליח לרתום אפילו את היוצרת של הארי פוטר. "יש שם התבטאויות קשות נגד ישראל", הוא אומר, "פורסמה שם עצומה של למעלה מאלף אמנים מהממלכה המאוחדת תחת הכותרת 'תמכו בפלסטין, החרימו את ישראל'.
 

"אחד מהאנשים שלנו באנגליה הכיר את הסוכן של ג'יי קיי רולינג, והצליח להביא אותה יחד עם עוד מספר סופרים ואמנים לחתום על עצומה נגדית - שלא להחרים את ישראל. בעצומה נכתב: 'גם אם אנחנו לא תומכים בכל מה שממשלת ישראל עושה, חרם מכל סוג שהוא לא יכול להביא לפתרון'".

איך הרגשת כשמישהי כמוה הצטרפה לעצומה שלכם?
"זה סיפוק גדול. הרגשנו כך גם כשהצלחנו להשיג למעלה מ-30 אלף חתימות של אנשים מכל העולם על עצומה נגד החרמת ישראל שהפצנו ברשת, וכשלמעלה מ-300 סלבריטאים ויוצרים מהוליווד - רבים מהם לא יהודים כמו ארנולד שוורצנגר, סילבסטר סטאלון, קלסי גראמר ואחרים - חתמו על עצומת תמיכה בישראל ונגד חמאס במהלך מבצע צוק איתן.

"בעקבות המהלך זכינו לכיסוי תקשורתי נרחב ויוצרים רבים יצרו איתנו קשר ואמרו שהם רוצים להצטרף לפעילות. אנחנו כארגון מנסים להביא קול אחר, למען ישראל, בייחוד כשיש האשמות אבסורדיות מוטעות, שחלקן אף גובלות בשקרים".

חלק בלתי מבוטל מעבודתו כיו"ר יוניברסל מיוזיק הוקדש למלחמה בהורדות הפיראטיות ולנושא של הפרת זכויות יוצרים. את הניסיון הזה רותם עכשיו רנזר גם למלחמה ההסברתית למען ישראל: "אנחנו מנסים לאזן את הלחצים הגדולים שמופעלים על אמנים שרוצים להגיע לישראל. תנועות החרם עושות זאת במגוון דרכים.

"אחת מהן היא למשל לקחת שיר מפורסם של אמן ולייצר לו קליפ עם תמונות קשות של פלסטינים וקריאות 'אל תופיע בישראל'. אנחנו עובדים מאחורי הקלעים להסיר את הקליפים האלה מהרשת, בטענה להפרת זכויות יוצרים".
 

באילו דרכים נוספות פועלת תנועת החרם?
"ארגוני החרם פועלים בצורה חכמה. לפעמים הם 'מיירטים' אמן מסוים ומנסים לנגן על נקודה רגישה. כשאמן מהקהילה האפרו-אמריקאית שומע את המילה 'אפרטהייד', זה עניין רגיש ולא פשוט. אלישה קיז, למשל, הייתה נתונה ללחץ מסיבי מצד ארגוני החרם להצטרף ולקרוא להחרמת ישראל. קיז הקימה ארגון צדקה עבור ילדים, ותנועת החרם קיימה הפגנות מול משרדי הארגון שלה עם כרזות ודיווחים של יוניצ"ף על איך ישראל פוגעת בילדים פלסטינים.

"אלישה קיז היא דוגמה טובה לפעילות שלנו, כי האיש שהחתים אותה כשהייתה בת 15 הוא חבר במועצת המנהלים שלנו, והמנהל האישי שלה הוא ידיד קרוב שלי. עבדנו קרוב עם הצוות שלה. היא נפגשה עם עידן רייכל, ועידן צירף אליו מוזיקאי ערבי מוסלמי בשם עלי עמר שיופיע איתם.

"בסוף, לא רק שהם הופיעו ביחד בתל-אביב, אלא שכאשר קיז הופיעה בסנטרל פארק בקיץ לאחר מכן, היא הזמינה את עידן ואת המוזיקאי המוסלמי להופיע איתה בפני 50 אלף איש. כל זה קרה בזכות ההופעה שלה בישראל, ואני לא בטוח שהיא אכן הייתה מגיעה לישראל לולא הפעילות שלנו.

"מה שקורה עכשיו זה שהמסרים של המחרימים חודרים יותר ויותר לתקשורת של תעשיית הבידור. אחד המאמרים בבילבורד קרא להקים פסטיבל מוזיקה פלסטינית בערים הפלסטיניות חיפה, תל-אביב וירושלים. כמובן, פנינו לבילבורד וביקשנו לתקן זאת. המסרים האלה צריכים לקבל תשובת נגד, יש להדוף את הטענות האלה, וזה חלק גדול ממה שאנחנו עושים.

"אמן נוסף שהוא יעד קבוע לארגוני החרם הוא מתיסיהו, ואנחנו מעורבים מאחורי הקלעים ונמצאים בקשר עם ההנהלה שלו. גם קרלוס סנטנה הוא מקרה מעניין. הוא הוזכר פעם אחר פעם בקרב ארגוני החרם שאמרו לו, 'דווקא אתה צריך להחרים את ישראל', והוא עבד איתנו והגיע לישראל והופיע. אנחנו מצדנו נתנו לו מעטפת וסיוע בהפצת המסרים שלו ברשתות החברתיות".

מה הצעד הבא מבחינתכם?
"הפרויקט הבא שלנו הוא להתרחב ולפתוח סניפים בניו-יורק ובנאשוויל, בתקווה שנוסיף אנשי צוות. באנגליה יש תעשייה שמייצרת לא מעט להיטים, אבל זו מדינה שמהווה 'נקודה חמה' להצהרות והתבטאויות אנטי-ישראליות ואנטישמיות, ולכן הוספנו איש צוות שאחראי על לונדון.
 
"אנחנו מקווים להביא עוד אמנים ומפיקים לבקר בישראל, לארח בישראל ועידה של כותבי שירים - לא רק מוזיקאים ישראלים, אלא כותבים מכל העולם, יחד עם יוצרים ישראלים וערבים. אלה התוכניות שאנו תומכים בהם. יש תוכנית בישראל של קונצרטים קלאסיים, שהתזמורת על הבמה מורכבת מערבים ויהודים. אנחנו מאמינים שהמוזיקה בונה גשרים".

למה בישראל לא שומעים עליכם?
"אנחנו לא מנסים לפרסם את עצמנו. אנחנו ממוקדים במשימה שלנו, להילחם בחרם התרבותי, והדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא לא שהקהל יידע מי אנחנו, אלא אנשי תעשיית הבידור. אנחנו שמחים לעשות את מה שאנחנו עושים, להסביר ולהפיץ את המסר שלנו בתעשיית הבידור, כי בסוף הם אלה שמקבלים את ההחלטות.

"גם אמנים ישראלים שמופיעים מחוץ לישראל יוצרים איתנו קשר כשהם מתחילים לקבל איומים או קריאות לחרם על הופעות שלהם, כדי שניתן תגובת נגד ברשתות החברתיות".

אז מה אנחנו צריכים לעשות בפעם הבאה כשיש שמועות על אמן גדול שאמור להופיע כאן?
"רצוי להתאפק עד שהנושא סגור, ובכל מקרה, אתם תמיד יכולים לוודא זאת איתנו"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg