ראשי » תרבות » במה

אחרי 20 שנה: גרסת הפופ למחול עדיין עובדת

ללא מייקל פלטלי שהקים את הלהקה, ובגרסה מצומצמת ורוויית גימיקים, רקדני "לורד אוף דה דאנס" עדיין מצליחים לכבוש את הקהל

לפני 20 שנה עזב מייקל פלטלי, הרקדן האירי-אמריקאי, את מופע הריקוד "ריברדאנס", אותו עזר להקים, והחל להופיע במופע מקורי משלו, לורד אוף דה דאנס (אדון הריקוד). שני המופעים האלו העלו את הריקוד האירי המסורתי לדרגה של מופע פופולרי לא פחות מהופעות של להקות רוק, והביאו לגל של להקות ריקוד איריות, עד שנדמה שזהו ענף היצוא המצליח ביותר של המדינה הירוקה. החידוש הגדול של פלטלי לעומת "ריברדאנס", הוא יצירת מופע המתאים להצגה באצטדיונים ולא בתיאטרונים מסורתיים, עם עשרות רקדנים, תפאורה ותאורה מרשימים ואפקטים מיוחדים.
 
בניגוד להופעות הקודמות, המופע המוצג כעת, בסימן חגיגות 20 השנה ל"לורד אוף דה דאנס", מציע גרסה צנועה יותר, אשר מתאימה גם למקומות צנועים מאצטדיון יד אליהו, ולכן הסיבוב הנוכחי בישראל כולל מגוון רחב יותר של ערים בהן ניתן לצפות במופע. לצד היכל התרבות בתל אביב, שם הופיעה הלהקה אמש (ג'), הרקדנים ירקעו ברגליהם גם בפתח תקווה, באר שבע ובמקומות נוספים בכל רחבי הארץ.

ההופעה משלבת את הריקוד האירי המפורסם שפרסם את "לורד אוף דה דאנס" מההתחלה, זמרת המבצעת שירים מקוריים שנכתבו עבור המופע במיוחד ושתי כנריות המלוות אותה, כאשר יתר המוזיקה מוקלטת מראש. במקום קאסט גדול הקהל מקבל הפעם יותר חידושים טכנולוגיים - מסכים שעליהם מוקרנות סצנות צבעוניות, תלבושות חדשניות (וכבדות, כפי שטוען אחד הרקדנים הראשיים) של רובוטים וחיילים עתידניים, ואפקטים מרהיבים של תאורה.

המופע עצמו מורכב מקטעי ריקוד (אלא מה) המשולבים בקטעי שירה ונגינה כאשר המאחד אותם הוא סיפור השאוב מהמיתולוגיה האירית על דון דורצ'ה הרשע המנסה להשתלט על אירלנד, ועל אדון הריקוד והשדון שעוזר לו המתנגדים לו. לסיפור נוסף טוויסט מעולם המדע הבדיוני: הנבל מוצג כדמות סייבורג וחייליו הרעים כרובוטים, ולעומתם ה"טובים" מופיעים ללא עזרים מיוחדים, מלבד שרירי הגוף שלהם כמובן.
 
עם ותק של עשרים שנה, אל מול קהל שחלקו כבר התרשם מהריקודים האיריים שעלו על במות ארצנו לא פעם, ולמרות תערובת האפקטים, הגימיקים, התלבושות עמוסות הפייטים והלייזרים, מה שמרשים ביותר הוא לב המופע עצמו – הריקוד. ובמיוחד ריקוד הסטפס שבו נראה שהרקדנים לא משתמשים כלל בפלג הגוף העליון ורק הרגליים זזות בו. זהו ריקוד הדורש מאמץ רב, והקטעים בהם יש קרבות בין הרעים והטובים בסיפור הם הקטעים הטובים ביותר, כי בסופו של דבר יש משהו מאד גברי, אגרסיבי ואפילו טווסי בסגנון הריקוד הזה, שגם ללא סיפור מסגרת על שתי חבורות הנלחמות זו בזו, נראה כמו גברים צעירים המתגרים אחד בשני על מנת לבדוק מי חזק יותר, למי יש יותר כח עמידה. אלו גם הקטעים שסוחפים את הקהל, בעזרת הרקדן הראשי שכמו כוכב רוק דורש עוד ועוד כפיים.

מייקל פלטלי, שהקים את "לורד אוף דה דאנס", כבר פרש מלהופיע, אך בכל זאת מפציע לקטע אחד של ריקוד, מצולם ומוקרן על המסך שהוא חלק מהבמה. פלטלי למעשה מבצע ריקוד סטפס ביחד עם עצמו. שלוש דמויות של הרקדן האירי האמריקאי מופיעות יחד בקואורדינציה מרשימה. למרות שהקטע מצולם, הוא הצליח לסחוף את הקהל לא פחות מההופעה החיה.

בשורה התחתונה, מדובר במופע מהנה, שגם בגרסה המצומצמת שלו מצליח להלהיב את הקהל. אם נשווה מחול מסורתי יותר למוזיקה קלאסית, אז ההופעה הזו היא גרסת הפופ למחול. הקהל בא ליהנות, והרקדנים מספקים לו את הסחורה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg