ראשי » תרבות » טלוויזיה

"סיפורי בדים": השקר הגדול של תעשיית האופנה

הפער הגדול בין הזוהר של עולם האופנה למציאות מאחורי הקלעים, קורמת עור ובדים בסדרה דוקומנטרית שמציגה באופן עשיר את הדיסוננס הפנימי של תעשיית האופנה בארץ, לצד הרבה כינויי חיבה מאוסים, ניים דרופינג עצמי והתעלמות מוחלטת מהמעצבים הצעירים

המונח "סיפורי בדים" נועד לתאר אסופה של סיפורי מעשיות שאין בהם אמת, שקרים. זה גם המסר שמנסה "סיפורי בדים", היצירה הדוקומנטרית החדשה של הבמאית עידית אברהמי ("העיתונאים") על תעשיית האופנה בארץ, להעביר לצופיה. מחלונות הראווה נשקף מראה נוצץ וזוהר, אבל בפועל עולם האופנה הרבה פחות מבטיח משניתן לחשוב.
הפרק הראשון שנקרא "מצב האופנה", מדלג במהירות בכמה נקודות ולא מעמיק באף אחת מהן: רגע אחד מוטי רייף מתקוטט עם רני רהב בישיבת צוות של שבוע האופנה, ובמשנהו המעצב הצעיר הד מיינר מתבאס על בעל חנות שלא רוצה לקנות ממנו את הפריטים אלא רק להציב אותם בחנות. מדובר ברגעים דוקומנטריים טובים, אבל חדותם מטשטשת בגלל רגעים שוליים וסתמיים כמו ניים דרופינג עצמי ויותר מדי אנשי תעשיה שקוראים אחד לשני "מאמי" ו"מותק".

הפרק השני, שהוצג ביום רביעי האחרון ברצף עם הראשון, כבר מביא למסך תמונה חדה יותר, כאשר העליבות והחוסר בעולם האופנה הישראלי מתגלים במלוא "הדרם" כשהמעצב הד מספר: "המצאתי מזכירה בשם איזבל נעמי גרינברג ואת המיילים אני כותב בשמה לכל האנשים". הנוכחים בחדר מגיבים בחיוכים ומחיאות כפיים שנראה שיש בהם יותר מן ההזדהות מאשר הצחוק. לצד זה, ישנה גם המעצבת טובה'לה שאמנם התמתנה עם השנים, אבל עדיין מציגה פרסונה משעשעת כשהיא נשאלת מה יהיה בתצוגה, ומכריזה "בדים. המון בדים", או כשהיא מאיימת לקרוע חוזה שניתן לה.
האמירה של הבמאית אברהמי אם כך, היא כי ישנו פער בין הזוהר של עולם האופנה המקומי לבין המציאות בה הוא מתנהל. זאת קביעה נכונה, אבל נראה שבמודע או שלא, גם הסדרה בוחרת לנסות לשאוב מהזוהר של האירוע הגדול ביותר בתעשייה המקומית כיום – שבוע האופנה. נראה שכולם בסדרה מתכוננים (כמעט) רק אליו: בדים מתעופפים, מעצבים מחוזרים, רייף מורט עצבים, ולרגע שכחנו שמדובר רק בכמה ימים בודדים בשנה. שבוע האופנה אמנם מצליח לספר לא מעט על מעמדה של תעשיית האופנה כיום, ועדיין נראה כאילו ישנה התעקשות לייצר קליימקס מסוים (שמן הסתם יגיע בפרק האחרון מתוך שישה), שלא בהכרח קיים.

ברור שהיריעה לא תמיד ארוכה, ובכל זאת אי אפשר שלא לתהות מה למשל עם סיפורם של תלמידי בתי הספר לעיצוב אופנה? המעצבים הצעירים? נכון, זה אמנם פחות זוהר, אבל היי – זה לא מה שהסדרה בעצמה מספרת? בטוח שישנם עוד סיפורים מעניינים בעולם האופנה, מלבד זה שבר רפאלי במקרה מופיעה ברקע שלו.

למרות זאת, "סיפורי בדים" מצליחה להציג באופן עשיר את הדיסוננס הפנימי של עולם האופנה הישראלי – ההתלבטות בין האמנותי לבין המסחרי, בין מה שהלב רוצה למה שהכיס צריך, ואת האנשים שחיים את סיפורי הבדים האלה, בשם החלום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg