ראשי » תרבות » טלוויזיה

מה עובר על ילדה שמחתנים אותה בגיל 5?

הדוקו "אמא ילדה" חושף את סיפורן הכואב של ארבע נשים שנאלצו להתמודד עם נישואין בגיל צעיר, ואת ההשפעות על הדור הבא

כמו במקומות אחרים בעולם, נישואי ילדות היו מקובלים גם בקהילות היהודיות של מרוקו ותימן. בסרט התיעודי "אמא ילדה" מאפשרות לנו אסתר, נעמי, חנה ורומיה להכנס לתוך הפצע והכאב של הנישואין בגיל צעיר מדי לגבר מבוגר מדי. על שולחן המטבח או באינטימיות של הסלון, הן מספרות לבנותיהן (ובמקרה אחד – לבן) על חתונה לגבר זר ומבוגר, על החיים ללא אהבה, על אונס, על הפלות ולידות בגיל צעיר מאוד. ועם העלייה לארץ, הצרות לא פוסקות. מטפלות בבעל מבוגר מדי מכדי לעבוד או מתאלמנות בגיל צעיר ואמהות לילדים קטנים, הן יוצאות לפרנס את המשפחה בעבודת כפיים בסביבה הישראלית שממדי הנזק שעשתה לנשים אלו הולך ומתברר בימים אלו.

עוד כותרות:
• פינק פלויד מתאחדת למען עזה
• אנשי השנה: גל גדות ישראלית בהוליווד
• "חזיר שונא נשים": הסלבס מגיבים לטראמפ
• סטטיק ובן-אל תבורי יבחרו נציג לאירוויזיון?
הסרט, שזכה בציון לשבח ובפרס הצילום בפסטיבל דוקאביב האחרון, לא מנסה להיות סרט ארכיוני, כזה המתמקד בתיעוד סיפוריהן של הנשים המבוגרות. אחת המשתתפות בסרט, ברכה (בקי) טל עוסקת בדיוק בזה, בהקלטת עדויות של נשים יוצאות תימן על נישואיהן כילדות, וקטעי הקלטה כאלה נשמעים לאורך הסרט. במקום תיעוד יבש, בלב הסרט ניצב המפגש הטעון ורווי הרגשות בין האמהות, הילדים שבגרו והפצע הפתוח.

יחד עם היותם מרגשים מאוד, הדיאלוגים בין הילדים לאמהות הם גם נקודת התורפה של הסרט. במקום להתמקד בסיפורה של האם, ההתמקדות בבני הדור השני מסיטה את הדיון למשהו אחר. בעוד הבנות יכולות להזדהות במידה כזו או אחרת עם אמהותיהן, בולט במיוחד אבי, שהתייתם מאביו המבוגר בגיל שש, ומחפש אצל אמו סיפור שונה מזה שהיא מגוללת בפניו, רצוף סבל וכעס על אביו המנוח. הוא מנסה להציג צד שני - כך היתה המסורת, כך גברים מתנהגים. הוא מנסה לנסח סיפור עם סוף טוב שהרי כך הגיעו הוא ואחותו לעולם.
אבל אמו לא משתפת פעולה עם המסגור הזה. אדם מבוגר מאביה לוקח לאישה ילדה שצעירה מילדיו שלו, ובמילים שלה, "מקלקל לה את המזל", כלומר מונע ממנה חיי משפחה אמיתיים ודן אותה לאלמנות בגיל צעיר ועם שני ילדים קטנים. העימות הזה, מעניין בפני עצמו, בא על חשבון סיפור חייהן של הנשים המבוגרות, הכלות-ילדות בעברן. שתיים מהן הלכו לעולמן לפני יציאת הסרט, מזכירות לנו שאנחנו על זמן שאול שאסור לבזבז - גם בשעה וחצי שאורך הסרט, שפחות משליש ממנו מוקדש לסיפור חייהן. בדקות ספורות של שיחה בין שתיים מהנשים המבוגרות הן משתפות זו את זו בזכרונות הקשים באופן קולח, מבלי הצורך להתחשב ברגשותיהם של הילדים, פרי נישואי הבוסר, והיה יכול להיות מעניין ומשכיל יותר להמשיך ולשמוע אותן מדברות בחופשיות הזו ולא מהלכות על קליפות ביצים מול הדור השני. 

למרות הפגמים, הסרט שיצרו יעל קיפר ורונן זרצקי הוא מסמך חשוב ומרגש על תופעה שעדיין לא חלפה מהעולם, ומספקת זוויות ראייה משכנעות, הן על ההשלכות ארוכות הטווח של נישואין כאלה, הן על הנשים והילדות, והן על המשפחות שנוצרו בעקבותיהם, הממשיכות להתמודד עם פצעי העבר בלית ברירה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg