כנגד ארבעה בנים גרסת האחים מרקס
ארבעת אחי משפחת מרקס שאלו מה נשתנה בעולם ההומור והגיעו למסקנה שהתקינות הפוליטית לא מצחיקה
ערב, בית משפחת מרקס, כולם סביב שולחן הסדר.
הרפו:
גראוצ'ו: דבר יותר חזק.
הרפו:
גראוצ'ו: ככה יותר טוב. חג שמח.
צ'יקו: רגע, למה הוא התחיל? מי החליט שהוא ראשון? ממתי נותנים לאילם להתחיל? מה נשתנה?
זפו: אני לא חושב שזה הזמן לריב, בכל זאת ליל הסדר.
גראוצ'ו: כן רבותיי, אלה החיים שלי, שלושה אחים: אחד עושה את עצמו איטלקי, אחד עושה את עצמו אילם.
הרפו:
גראוצ'ו: שטויות. לא גיליתי להם כלום. כולם כבר יודעים שאתה לא באמת אילם. יש להם ויקיפדיה. ואח אחד לא מצחיק.
זפו: תן לי להבין, כשאתה אומר אח אחד לא מצחיק אתה מתכוון אליי?
גראוצ'ו: אתה רואה פה עוד מישהו לא מצחיק?
הרפו:
זפו: גם אתה הרפו? זה כבר מעליב.
צ'יקו: בוקר טוב אדון זפו. אנחנו משפחה שמתפרנסת כבר 60 שנה מלהעליב.
הרפו:
גראוצ'ו: כן, גם אתה.
זפו: יש לי שלושה אחים רשעים. לא אמור להיות רק אחד?
צי'קו: מחמאות לא יעזרו לך פה, זפו. הומור זה עסק רציני.
גראוצ'ו: צ'יקוליני צודק, אבל בוא נדבר על זה רגע. שמעתי שמשהו קרה מאז שעזבנו. העולם השתגע, ההומור בנסיגה. אומרים שמשהו השתנה.
זפו: הלילה הזה?
האחים מרקס. צילום: GettyImages
לכבוד החג: שבעה סיפורים אלטרנטיביים לסיפור ארבעת הבנים - קראו אותם כאן
צ'יקו: עדיין לא מצחיק, אבל לפחות יודע לשאול.
גראוצ'ו: אני רציני. מתברר שיש הרבה דברים שכבר אסור לצחוק עליהם. אם היינו מצלמים את הסרטים שלנו היום, הם כבר לא היו הסרטים שלנו.
זפו: למה?
גראוצ'ו: למה? בוא נתחיל בזה שצ'יקו כבר לא היה יכול להיות איטלקי.
צ'יקו: כי זה לא מצחיק?
ג'ראוצ'ו: כי אתה לא איטלקי. זה ניכוס תרבותי, אנשים נעלבים מזה.
צ'יקו: מאמה מיה. זה נהיה עולם של זפואים.
זפו: בסוף אני איעלב.
גראוצ'ו: טוב, זה אומר שלפחות מישהו יישאר פה לסוף. הסדר פסח הזה יותר ארוך מלילה באופרה.
צ'יקו: רגע, מה עוד היה משתנה?
הרפו:
גראוצ'ו: תמחק את החיוך. משתנה עם סגול בסוף.
הרפו:
גראוצ'ו: כל הייצוג של נשים בסרטים שלנו לא היה עובר.
זפו: מה הבעיה עם איך שנשים מיוצגות בסרטים שלנו?
צ'יקו: אתה מתכוון חוץ מהקטע שהן או יפות וסתומות או עשירות וסתומות?
גראוצ'ו: כן, כל זה נגמר. הפוליטיקלי קורקט קבר את ההומור.
זפו: שמעתי שג'רי סיינפלד וכריס רוק כבר לא מוכנים להופיע בקולג'ים כי הסטודנטים נעלבים מכל בדיחה.
צ'יקו: מי זה כריס רוק?
גראוצ'ו: קומיקאי
צ'יקו: מוזר, זה לא נשמע שם יהודי.
הרפו:
צ'יקו: כן, כן, אני יודע שגם צ'יקו לא. אבל אנחנו מרקס.
זפו: כריס רוק הוא כושי.
גראוצ'ו: או. בבקשה. היום כבר אסור להגיד כושי.
צילום: GettyImages
צ'יקו: אסור, אסור, אסור - אנחנו בבני־ברק או בברוקלין?
גראוצ'ו: בדיוק. אין הומור בלי חירות ואין חירות בלי הומור.
זפו: זה יפה. מי אמר את זה?
גראוצ'ו: אני, ממש לפני רגע. אתה לא מקשיב?
הרפו:
גראוצ'ו: מה לא? אתה לא מסכים?
הרפו:
גראוצ'ו:
הרפו:
גראוצ'ו: הבנתי. לך כל זה לא משנה. אתה אילם בכל הסרטים ואתה עדיין מצחיק. החירות האמיתית היא מעבר למילים.
זפו: זה יפה. מי אמר את זה?
גראוצ'ו: אני. אני ולא שרף. אני ולא מלאך. זפו, אתה גבוה, נאה ולא מצחיק. יש מצב שאתה מאומץ?
צ'יקו: אפילו מכת בכורות לא הייתה עוזרת לנו במקרה של זפו.
זפו: כי אנחנו יהודים?
צ'יקו: כי אתה לא בכור.
אוֹרי מלמד (45) הוא קומיקאי ואיש אוכל
אקו"ם