ואפילו בהסתרה
ארבעת הבנים הרשעים והאומללים הופיעו בסרטון זוועה בווטסאפ, שרק חידד את הגעגוע לתמימות ולחוכמה
1. ולפעמים כשאני מטאטא ושוטף את הבית לפני שבת, אני מחבר את המחשב שלי לטלוויזיה, במין כבל אייץ' די אם איי שחור, ושם מוזיקה בווליום מוגזם, עד שהטלוויזיה רועדת, ולפני כמה חודשים, בסתם יום כזה של חורף, שמתי שיר של שוואקי שאני אוהב, וזכני לגדל בנים ובני בנים, ונתתי ליוטיוב להוביל אותי משם באיזה פלייליסט שהוא רוצה, והלכתי למטבח והתחלתי לטאטא אותו, וכשוזכני נגמר שיר אחר התחיל, ואז עוד אחד, ועוד אחד, ואחרי כמה דקות כאלה, כשסיימתי עם המטבח, וכבר מילאתי דלי עם מים במקלחת בשביל הספונג'ה, הגיע פתאום שיר נוסף, אחר, צלול ונקי, שהיה יפה יותר מכל מה ששמעתי עד אז באוזניים שלי, ואפילו בהסתרה, שבתוך ההסתרה,
אז רצתי לסלון כדי לראות בטלוויזיה איזה שיר הפלייליסט הביא לי, וראיתי שלשיר קוראים יואלי קליין, ואפילו בהסתרה, הקליפ הרשמי, ובתמונה של השיר כתוב ואפילו בהסתרה, יואלי קליין וילד הפלא נתן פוקס, אז התיישבתי מול המסך והקשבתי ליואלי קליין ולילד הפלא שלו, ששרו יפה, בהתחלה בנפרד, ואחר כך ביחד, וגם למילים שהם שרו הקשבתי, גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד, אני עומד, אני עומד, והשיר היה טהור ויציב ונכון וקיים וישר וטוב ויפה, והלב שלי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים,
ומאז ועד עתה אני מקשיב לשיר הזה, באדיקות, פעמיים שלוש בשבוע, לפחות, בדרך כלל כשאני נוסע על הטוסטוס בתל אביב, ותמיד הוא מנחם אותי ומפייס אותי, כי רבי נחמן אמר פעם שיש כל מיני הסתרות, וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, אפשר להתייגע ולחתור, עד שימצא אותו יתברך, ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך, ככה אמר רבי נחמן, ואני לא בטוח למה הוא בדיוק התכוון כשהוא אמר את זה, אבל נדמה לי שהוא צדק.
2. ויש לי קבוצה אחת, בווטסאפ שבנקסוס חמש שלי, שנקראת ואפילו בהסתרה, קבוצה קטנה, שלי ושל עוד שני חברים שלי שאני אוהב, והקבוצה הזאת מלאה בסרטוני זוועות דוחים, ובתמונות איומות, שכולנו מנקזים אליה כל הזמן, כי לפני כמה חודשים ישבתי עם מתן באיזה חתונה, ומתן הראה לי סרטון נוראי ומטונף וקצרצר שמישהו העלה עכשיו בקבוצה של המילואים שלו, ואני נדהמתי מזה שיש למתן המתוק והרך סרטון כזה חולה בכיס, ונדהמתי עוד יותר מזה שיש קבוצה כזאת בעולם, שמילואימניקים טובים עם ילדים ורעיות מעלים בה סרטוני סנאף דוחים, והכי נדהמתי מהמחשבה שיש עוד מיליון קבוצות כאלה בארץ, ושגם בהן מסתובבות זוועות כאלה כל הזמן, ושכל הכיסים של כל האנשים מלאים בפלאפונים עם תמונות וסרטונים מטונפים שאף אחד לא צריך לראות,
לכבוד החג: שבעה סיפורים אלטרנטיביים לסיפור ארבעת הבנים - קראו אותם כאן
ונבהלתי מאוד, ואמרתי למתן, אני חייב לקבל את הסרטונים האלה, אחי, אני חייב שיהיו לי את הסרטונים האלה בכיס, ומתן אמר, איכס למה, ואני אמרתי לו, כי אני חייב לדעת מה מתרחש בפלאפונים של האנשים שחיים סביבי בעולם הזה, אני חייב להיות חלק מהדבר הזה, שמבעבע עלינו מתחת לפני השטח, ומתן הבין אותי, ומיד העביר לי מיליון סרטונים, שרק מלכתוב מה קורה בהם אני יכול להתמוטט, ועוד מעט זה באמת יקרה,
ואחר כך צירפנו לקבוצה גם את אבינועם, שהביא איתו גם הוא מלא סרטונים מטונפים מהווטסאפ מילואים שלו, ואחרי כמה ימים מתן החליף את השם של הקבוצה לואפילו בהסתרה, ואני כמעט התמוטטתי מכמה שהשם הזה מדויק ונוקב ומצחיק ובריא, ומכמה שהוא הולם את כל הפורנוגרפיה והסנאף והראשים הכרותים של דאעש שהסתופפו תחתיו, ועד היום, פעם בכמה ימים, מישהו מעלה משלוח של כמה סרטונים ותמונות כאלה, ולפעמים אנחנו גם צופים בהם, כדי להיות חלק מהמשהו הנוראי הזה, שכולם מגדלים בכיסים שלהם כל הזמן, כמובן, אבל גם כי זה נחמד.
3. ולפני כמה שבועות ביקשו ממני לכתוב סיפור קצר שקשור לארבעת הבנים מההגדה, ורציתי מאוד לכתוב סיפור עצוב עצוב, על הבן שלי, שלא יודע לשאול, סיפור על הבן שלי, שלא זכיתי לגדל, סיפור על הבן שלי, שגדל ברחם של האישה שלי, שאני אוהב, ועל המום שמצאו בו, בבדיקת אולטרסאונד שגרתית, ועל הפסקת ההיריון המצמיתה שעשינו, על כל התהליך, כלומר, על הוועדה המביכה, על ההסברים והזריקות וההמתנה האיומה, וגם על הלידה השקטה והנוקבת כל כך שעברנו, בשתיים וחצי בלילה, ועל התחושות המשונות שתקפו אותי כשראיתי את העובר שלנו, שהיה מתוק ויפה וקטן, תחושות של שמחה ושל צער, של חדווה ושל אבל, והכול במין צפיפות כזאת, שלא הרגשתי בחיים, וידעתי שאם אני אכתוב את הסיפור הזה משהו בטח ישתחרר בי, לטובה, כי בחיים האלה חשוב מאוד לדייק דברים, גם כשהם עצובים ומרים, ככה נדמה לי,
אבל כשהתיישבתי לכתוב את הסיפור הזה, שרציתי כל כך לשחרר ממני, הבנתי מיד, כבר בפסקה הראשונה שהתפלקה לי, שזה גדול עליי, שאין מצב, לא הפעם, לא כל כך מהר, לא עכשיו, כשהדברים עדיין סמיכים וספציפיים, כשכולם מרחמים עלינו, ושולחים הודעות נבוכות וחמימות, לא, אין ספק, זה לא הזמן, זה מוקדם מדי, זה יהיה חוסר אחריות מצדי, לכתוב על דברים שלי שעדיין לא הבנתי, שאפילו לא התקרבתי להבין,
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי]
וככה יצא שבמשך כמה ימים הסתובבתי בעולם מבוהל ומפוחד ומרוקן, כי היה לי סיפור לכתוב, אבל לא רציתי לכתוב אותו, כלומר רציתי, אבל לא רציתי, קשה להסביר, וניסיתי לחשוב על ארבעת הבנים, על מה שהם אומרים ועל מה שמשיבים להם, וניסיתי לפתוח את הראש לכיוונים חדשים, אבל תמיד חזרתי בסוף לבן שלי שאין לי, ולכל החוכמה והרשעות והתום והדממה שנחסכו ממנו, והלב שלי הלך והתרוקן מכל הדברים שגעשו בו, והייתי נורא עייף, והכול היה אפור.
4. ואחרי כמה ימים כאלה של כלום תשוש, כשכבר חשבתי להודיע להם שאין לי שום סיפור לכתוב על ארבעת הבנים, מתן העביר לקבוצה שלנו בווטסאפ, ואפילו בהסתרה, סרטון מטונף חדש שרץ עכשיו במלא קבוצות מילואים, ומתחת לסרטון הוא כתב, תקשיבו, זה סרטון הארד קור, אני שרדתי עשרים שניות לפני שסגרתי אותו, ואני, ששמחתי נורא שמשהו קוטף אותי מעצמי, הורדתי את הסרטון מיד, והלכתי למקום שקט באוניברסיטה, ולחצתי פליי, והסרטון התחיל,
ובסרטון ראיתי שלושה בחורים צעירים ושיכורים, עם קעקועים שחורים, וכומתות ירוקות וכהות של מג"ב על הראשים, והבחורים עמדו מעל בחורה מסכנה וקטנטנה ומבולבלת ששכבה על מיטה ונגעו בה, שוב ושוב, והתפוצצו מצחוק, וגם הבחורה הקטנה צחקה, וכששמעתי אותה צוחקת הידיים שלי התחילו לרעוד פתאום מכמה שהעולם הזה מטונף, ומכמה שהחיים האלה עקומים, ובדיוק אז המצלמה בסרטון הסתובבה, אל הבחור הרביעי, שצילם הכול, והיה גם הוא עם כומתה, והבחור חייך למצלמה ואמר, זה מה שקורה בבית של אדיר, חחחחחח, אנחנו בבית של אדיר, ואנחנו אוהבים לעשות את מה שעושים בבית של אדיר,
ושם הסרטון נגמר, ומיד התחיל מחדש, כי זה מה שהווטסאפ עושה לאחרונה, וכשהוא התחיל מחדש צפיתי בו שוב, כי רציתי לוודא שמה שראיתי באמת קרה, ובפעם השנייה שצפיתי בסרטון הרגשתי את הרחם שלי מתכווץ, ואת הידיים שלי רועדות, ואת הרקות שלי מתפמפמות, ופחדתי מאוד שמשהו קורה לגוף שלי, משהו רציני, כמו שבץ, או איזה התקף, ופחדתי מאוד שמישהו ימצא אותי על הרצפה עם הסרטון הנורא הזה, מתנגן ברקע, אז כיביתי אותו, והחשכתי את המסך של הפלאפון, וכשהחשכתי את המסך ראיתי את עצמי משתקף בו לשנייה, ונבהלתי אפילו יותר ממה שכבר.
5. ומאז שצפיתי בסרטון ההוא לא הפסקתי לחשוב על ארבעת הבנים עם הכומתות שהגיעו לי בווטסאפ, שהיו כולם רשעים ותמים וחכמים ואומללים, וגם על הבחורה הקטנה ההיא לא הפסקתי לחשוב, וגם על כל האנשים שבכל קבוצות הווטסאפ שקיבלו את הסרטון הזה, שהורידו אותו לפלאפונים שלהם בסבלנות, ואז צפו במה שעושים בבית של אדיר, בדממה, ומתוך מבוכה גדולה ועונג מוזר, מציצני ואלים ולא סטרילי ומזוכיסטי ומיותר,
וידעתי כל הזמן שאין יותר מדי דברים חכמים לכתוב על סרטונים כאלה, מן הסתם, בטח לא בהקשר של סיפורים מתוקים ונכונים לחג הפסח, ועדיין, אי אפשר להתווכח עם זה שהם באו אליי, ארבעת הבנים הללו, אאוט אוף דה בלו, בדיוק כשהייתי צריך אותם, בדיוק כשחשבתי שאין דבר עצוב יותר מלאבד עובר יפה עם מום, בדיוק כשלא ידעתי על מה עוד אפשר לכתוב בחיים האלה, הם באו, עד אליי, בלי שביקשתי, כמו השיר ואפילו בהסתרה, הם באו אליי, ישר לסמארטפון, ארבעה בנים אבודים, עם מומים איומים בנפש, שעושים שוב ושוב, בלופים אינסופיים, מכוערים ומיותרים ורעים, את מה שעושים בבית של אדיר,
וכשהתיישבתי לכתוב את הסיפור הזה, על ארבעת הבנים מהווטסאפ, נזכרתי שוב, מן הסתם, כמו תמיד, בשיר של יואלי קליין, ושל ילד הפלא נתן פוקס, ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך, ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך, גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד, גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד, והפעלתי אותו ביוטיוב והקשבתי לו פעם אחת, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שהפסקתי לבכות.
יאיר אגמון (28) הוא סופר וקולנוען
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם