אתרים מומלצים

קלקסיקו בגשר: יותר סיאסטה, פחות פיאסטה

אווירה עמוקה וסבוכה השתלטה על הביקור השלישי של קלקסיקו בארץ. בניגוד לציפיות לרקוד כל הדרך לקתרזיס, הלהקה העניקה חוויה מכשפת שהצמידה את הקהל למושבים. ואולי היו אלה המושבים עצמם שניתבו את ההופעה למקום אחר מהמצופה

מי שכבר התמזל מזלו להיות בהופעה של קלקסיקו, ידע בדיוק למה לצפות. כלומר, להגדיר את זה במילה 'בדיוק' זה קצת מוזר, לעומת מגוון הרגשות שחווה הקהל בזמן הופעה של קלקסיקו, אבל בכל מקרה, את החוויה עצמה, את הקתרזיס העצום שמלווה אותך שעות ארוכות אחרי שהסתיים המופע הדרמטי-אנרגטי-אמוציונלי של הלהקה המופלאה הזאת, אי אפשר לשכוח.

ג'ואי ברנס מכשף את הקהל צילום: לירון שניידר

לכן מי שכבר התמזל מזלו להיות בהופעה של קלקסיקו, לא חשב פעמיים וקנה כרטיס מבעוד מועד להופעה הראשונה שהתקיימה אמש (ב') בתיאטרון גשר, עוד לפני שהוכרזה ההופעה השנייה בעקבות מכירת כרטיסים מואצת, שתתקיים היום (ג') בבארבי. אבל הזיכרון מאותה מערבולת רגשות מוכרת, לא הלם את המופע במדויק. משהו חדש ועמוק התווסף לביקור השלישי של הלהקה בארץ, שהדביק את הקהל למושבים, אבל על חשבון תנועות ברגליים.

עוד כותרות ב-nrg:
• הו, האירוניה: הטנור העיוור שר על קולנוע
• פו פייטרס ביטלו הופעות, המעריצים כועסים
• החליפו ב'חברים' את רייצ'ל ואף אחד לא שם לב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מתחילת המופע, עם שילוב קטעים שנשלפו מהאלבום השני של הלהקה אי שם ב-1998, דרך שירים כבדים יחסית מהאלבום החדש והתשיעי ועד ויתור על להיטי הופעות מוכחים, קלקסיקו השרתה אווירה אפלה, קודרת, יותר מעוררת מחשבה ופחות מרקידה. הפלייליסט, שמתעסק הרבה עם הראש ופחות עם הרגליים, מתאים למופע ישיבה, אך צורם לאותו זיכרון מתוק מפעם, שהכין את כפות הרגליים מזה שבועות לרקוד בעוד הופעה של קלקסיקו.

אווירה רצינית ועמוקה צילום: לירון שניידר

למרות כל האמור לעיל, הצמד ג'ואי ברנס וג'ון קונברטינו, מלווים בחמישה נגנים מופלאים, מביעים כזאת שמחת חיים אדירה ומדבקת, שדי להעיף בהם מבט אחד כדי לחייך לאורך זמן. ברגע שאתה מבין את זה, אתה נזכר שאחת מלהקות ההופעות הטובות ביקום לא כזאת רק בזכות היכולת המוכחת שלה להקפיץ ולהרקיד, אלא גם בזכות כימיה בימתית שאין שנייה לה והפגנת כישרון מעורר פליאה.

כימיה בימתית מדהימה צילום: לירון שניידר

שבעת הנגנים על הבמה מחליפים כלי נגינה כמו גרביים ולא מתפשרים על רבע צליל. מבס לקונטרבס, מאקורדיון לקסילופון, מחצוצרה לגיטרה, מכלי הקשה לקלידים, מסלייד לדיסטורשן, מאמריקנה למריאצ'י. אמנם לקח הרבה מאוד זמן עד שהקהל עמד סוף סוף על הרגליים, וגם זה בזכות מחווה מהגיטריסט שסימן כי הגיע הזמן לזוז קצת, אבל כל שנייה במופע של קלקסיקו מהפנטת.

לקראת סוף ההופעה הקהל סוף סוף נעמד על הרגליים צילום: לירון שניידר

ההדרן מחזיר את הקהל למושבים, עד לרגע בו ג'ואי מבשר על גרסת כיסוי ללהקה שהם אוהבים ושאולי גם אנחנו מכירים, REM שמה. הלהקה מתחילה לבצע את The One I Love של הלהקה המפורקת מזה ארבע שנים, ומרימה את התיאטרון. כל כך ראוי מצד קלקסיקו לבצע שיר של REM, אחת הלהקות המדויקות והפדנטיות בהיסטוריה של הפופ. צימוד המחווה הזאת לשיר הבא בתפריט, Guero Canelo, בו משלבת הלהקה את Decaparecido של מאנו צ'או, מפיל אסימון שעושה הד בגולגולת. הניסיון להגדיר את האמריקנה מקסיקנה אינדי קאנטרי פולק מריאצ'י ג'אז פופ לטיני פוסט רוק של קלקסיקו נידון מראש לכישלון. ופתאום, הצימוד הזה של REM ומאנו צ'או, יוצר הגדרה מדויקת לסגנון האקלקטי והמהודק של הלהקה המיוחדת הזאת, ברמה של הגדרה מילונית. בפעם הבאה שישאלו אתכם מה מנגנת הלהקה הזאת שאתם מתלהבים כל כך שהיא חוזרת לארץ בפעם השלישית, אמרו Remanu. זה הולך לתפוס חזק.

מעתה אימרו ''רמאנו'' צילום: לירון שניידר

אחרי כמעט שעתיים של הופעה מצוינת לכל הדעות, הדעת נותנת מנוח לציפייה לזוז בהופעה של קלקסיקו ונכנעת לשאר האיכויות הגדולות שהלהקה מביאה עמה. אולי זו ההיכרות עם הלהקה על הבמה שגורמת לציפיות מדויקות מדי או מופרזות מדי. אולי זה אילוץ הישיבה בתיאטרון היפואי, אליו התאימה הלהקה פלייליסט בצורת כסא. אולי זה האלבום החדש שקצת פחות שמח וקופצני וקצת יותר עמוק ורציני. מה שבטוח, הערב הלהקה תופיע שוב בבארבי הפתוח והמשוחרר מריפודים. אולי יהיה מחוספס יותר, אולי יהיה מרקיד יותר, אולי תהיה בדיוק אותה אווירה מכשפת וסבוכה שהייתה בתיאטרון. אנחנו נהיה שם כדי לבדוק את זה. אחרי הכל, עמוקה או מזיזה, מרגשת או מקפיצה, קלקסיקו היא עדיין אחת מלהקות ההופעות הטובות בעולם.

ודבר אחד אחרון – כמה נפלא היה להאזין ללהקת ההופעות הטובה בארץ, רגע לפני שאחת מלהקות ההופעות הטובות בעולם עלתה על הבמה. אגב אווירה מכשפת.