ראשי » תרבות » ספרות

הספרים שילמדו אתכם איך לכתוב ספרים

יש משהו מרגיע ומלחיץ בו זמנית בקריאת מדריכי כתיבה, ההבנה שאינכם לבד במערכה לעומת תפישת הקושי הכרוך במלאכה. קצת מוזר לקרוא מדריך כתיבה שהוא ספר הביכורים של מחברו, ובכל זאת הוא הפרקטי מבין שני מדריכי כתיבה שראו אור לאחרונה

תרבות הכתיבה הישראלית שונה מאוד משל שאר העולם, ובמיוחד מזו האמריקאית. יחד עם זאת, למרות המשבר בשוק הספרים, שמחריף בהתמדה תוך התעלמות מהניסיונות הכנים לתקנו, נראה שכמעט כל ארץ הקודש חוטאת בכתיבה למגירה.

עוד כותרות ב-nrg:
• מצעד ההופעות המצופות בקיץ 2015
• יוצרים ואמנים נפרדים מ'קפה תמר'
• למה עומרי חיון עזב את הארץ?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

כולם חולמים להיות סופרים: עורכי הדין, העיתונאים, הקופאיות. עם זאת, כמו שאמרה פלאנרי או'קונור, "רק מעטים מאלה שמתעניינים לכאורה בכתיבה באמת מעוניינים לכתוב היטב". הדבר מתבטא לא רק בתוצרים הבינוניים מינוס של רוב הכותבים האלה, או בשיח הספרותי הלא מפותח, אלא גם ביחס לסדנאות הכתיבה ולמדריכי הכתיבה.

בארצות הברית, למשל, לימודי כתיבה הם דבר שאין מה להתבייש בו, ושתורם ומפתח גם סופרים גדולים - לא משהו שרק אנשים חסרי השראה או כישרון הולכים אליו, או זילות קפיטליסטי של האומנות לכדי "חוג לאמהות משועממות". בהתאמה, בעוד שבאנגלית תוכלו למצוא אינספור חיבורים על הכתיבה עצמה, בעברית הם נדירים למדי, וכשהם כבר רואים אור, מדובר לרוב בקובצי הגיגים ערטילאיים המתייחסים לכתיבה כעל אומנות סודית, ולא במדריכים פרקטיים שמבינים שכתיבת ספר היא בעיקר ישיבה מול המחשב ותקתוק על המקלדת.
 
לכן מפתיע למצוא בחנויות הספרים שני מדריכי כתיבה חדשים וישראליים למהדרין שיוצאים במקביל, ותוקפים את הנושא מזווית מציאותית. "איך כותבים סיפור" של אורי פרץ-שרון הוא הארצי יותר מהשניים: מדובר במדריך כתיבה מקיף המתייחס לכתיבה כמו אל כל מלאכה אחרת. הוא נפתח בכמעט מאה עמודים של הסבר מפורט מאוד של מושגים בסיסיים ושל היסודות עליהם נשענת הספרות המודרנית, ולאחר מכן עובר אלמנט-אלמנט ומסביר כיצד ניתן לשכלל אותו בסיפור שלכם כדי שיהיה התוצר הטוב ביותר שאתם יכולים להוציא תחת ידיכם.

בעוד ההתחלה עשויה לשעמם קצת, ההמשך מרתק: קצת מוזר לקרוא מדריך כתיבה שהוא ספר הביכורים של מחברו, אבל לפרץ-שרון ידע מרשים ביותר בספרות והבנה עמוקה שלה ושל המנגנונים עליהם היא מתבססת. הוא משלב בכל פרק מגוון ציטוטים מעניינים ורלוונטיים של סופרים מתקופות שונות, ומדגים כל טענה והסבר שלו בפרוטרוט על הרבה יצירות מוכרות.

הדרך בה הוא מסתכל על מלאכת הרכבת הסיפור כמלאכה מכנית, מתוכננת ומחושבת יש בה מעין חילול הקודש; קשה בתחילה לצאת מהתפישה הילדותית שלנו את הכתיבה ולהבין שאם נפרק אותה לגורמים לא נאבד את הקסם שלה, אלא נוכל לצאת נשכרים מהעניין. אם בכל זאת ברצונכם להירגע קצת מההתרשמות הזאת, "לטפס על ההר או: איך לכתוב" של ארנה קזין הוא הבחירה המושלמת עבורכם.

קזין היא סופרת מנוסה יותר - מאחוריה כבר ארבעה ספרים, והיא אף עובדת כעורכת וכמנחה סדנאות כתיבה - ולמרות זאת, או אולי בעקבות זאת, מדריך הכתיבה שלה הרבה יותר כללי. את ספרה הקצר בהרבה היא אינה פותחת במילון מושגים, אלא בפתח דבר בשם "למה לכתוב" ובפרק ראשון בשם "איך לבוא לידי כתיבה". בעוד פרץ-שרון מתעניין יותר בהנגשת מלאכת הכתיבה עצמה, קזין רוצה לעזור לקוראיה למצוא את המקומות הנכונים לחצוב מהם השראה, לבחון ואולי לשנות את תפישותיהם לגבי הכתיבה ולהתגבר על משברים.
 

גם היא משבצת בפרקיה הרבה ציטוטים מעניינים של סופרים גדולים, אבל יחד עם זאת עושה שימוש נרחב בגוף ראשון ונותנת דוגמאות מחייה האישיים. זה לאו דווקא מסייע להבנה, אבל כן יוצר אווירה אינטימית יותר, עדינה, כמו פטפוט שיכורים באמצע הלילה שנהפך פתאום לשיחת נפש שלא הייתם יכולים לקיים לו הייתם פיכחים. עם זאת, היא לא שוכחת לתת לקורא "שיעורי בית" והצעות לתרגילים שיעזרו לו להבין על מה הוא רוצה לכתוב ולהתרגל לרעיון שהוא רוצה, ומסוגל, לכתוב בכל יום.

יש משהו מרגיע ומלחיץ בו זמנית בקריאה במדריכי כתיבה. מצד אחד, אתם קולטים שאינכם לבד במערכה; כל הסופרים יושבים לפעמים בחוסר תזוזה ומזיעים מול מסמך הוורד הלבן, בסיטואציה שתיראה מוזרה ומגוחכת לאדם הלא-כותב. מצד שני, אתם מבינים פתאום בכמה עבודה מדובר, וכמה קשה התהליך - ועדיין נמלאים בלהט לצאת כבר לדרך. אז גם אם לא תיקחו אתם למסע את הטיפים הפרקטיים של קזין ופרץ-שרון, רק בשביל זריקת המוטיבציה הזו שווה לקרוא את ספריהם.

לטפס על ההר או איך לכתוב / ארנה קזין, אחוזת בית
איך כותבים סיפור - מדריך לכתיבה פרוזה / אורי פרץ-שרון, כתיבה נוצרת

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...