הזירה הלשונית: הומור שחור בשדה הקרב
מטוגנים כמו צ'יפסים, מתלקחים כמצתים ומוחתמים על שפכטלים: צה"ל עושה שימוש מרתק בהומור שחור על מנת לפוגג חרדות, אפילו כשמדובר בסיטואציות הקשות ביותר. הזירה הלשונית מביאה חמש בירות עם שתי אצבעות וקובעת שמה שהורג – מחשל את אמא
השבוע פורסמו פרטים רבים על תקרית הנגמ"ש ממבצע צוק איתן, שבה נהרגו שבעה חיילים, ביניהם אורון שאול שגופתו נחטפה. הנגמ"ש, מספר התחקיר, הוא מסוג M113, כבן ארבעים שנה, אינו ממוגן והחיילים מכנים אותו זיפּוֹ, על שם מותג המציתים zippo, בעקבות נטייתו להתלקח בקלות.עוד כותרות ב-nrg:
• עמיר בניון: הזמר הפוליטי של ישראל והדרדסים
• לא תאמינו שזה הוא: דוויין ג'ונסון רוקד ושר
• הסיכויים של ישראל באירוויזיון נוסקים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
'זיפו' חושף פן שלא מרבים עליו בשפת החיילים והוא ההומור השחור. להומור השחור בכלל, ובין חיילים בפרט, תפקיד פשוט: לפוגג חרדות, להפוך אותם לפולקלור. הוא נוגע באופן ישיר במוות ובפציעות. המונח הידוע והקשה לעיכול מכולם הוא צ'יפסים. הכינוי ניתן לטנקיסטים בחטיבה 7, שהפעילו תקופה מסוימת את טנק המרכבה 2. על פי ההסבר, דגם זה מלא בשמן הידראולי, ולמי שנמצא בו הסיכוי 'להיטגן' בעקבות פגיעה בטנק רב. את דגל השריון, השחור-ירוק, מתארים השריונאים כ"טנק שרוף על גבעה ירוקה". לצד אלה מתרוצצות 'בדיחות השפכטל'. כבר בשנים המוקדמות לקיום הצבא, שאותן מתאר אורגד ורדימון בספרו "שנות חיינו היפות ביותר" אומרים לחיילי השריון "שמעתי שהחתימו אתכם על שפכטל בקלט". על כך הושר השיר הבא, במנגינת "יקבי ראשון לציון": "וכשנמות יגרדו אותנו עם שפכטל מהסיפון. שם ישנן חתיכות של בשר חרוכות שצבען שחור-אדום".
בימי מלחמת לבנון הראשונה הסתובב הניב 'הפַּצְמָר של הסָמָר'. הוא התייחס לסדרה של מקרים שבהם חיילים בעלי ותק נהרגו בלבנון סמוך לסיום השירות. לפתגם העידוד "מה שלא הורג מחשל", שאותו טבע הפילוסוף פרידריך ניטשה והוא משמש בחילות רבים, נוספה חלק שני, ישראלי: "מה שהורג - מחשל את אמא".
חיל שבו מתגלגלים בדיחות שחורות למכביר הוא חיל ההנדסה הקרבית. 'אצבעות של מוהנדס' היא כף יד שנקטפו ממנה כמה אצבעות, ועל כך נאמר: "תביא חמש בירות עם שתי אצבעות". סיסמת החיל היא "כומתות כסופות, אנשים זהב", והמהדרין מוסיפים: "רגליים פלטינות". בין הצנחנים תסריט האימה הוא ה'נר', נפילה לאדמה ללא פתיחת מצנח, שעליה נכתב שיר החיילים: "נר לי, נר לי, נר לי דקיק, המצנח שלי נראה כמו נקניק, והרזרבי לא נפתח - על הקרקע אני אֶמָרח".
שירי חיילים מקאבריים צמחו למכביר במלחמות קודמות, בעיקר במלחמת ההתשה שהולידה גם את "מלכת האמבטיה", מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון. הם הושרו במנגינות של שירים ידועים, בעיקר שירי חג, כמו זה של ביאליק על חנוכה: "דודי חטף פגז אר-פי-ג'י, אר-פי-ג'י מעופרת יצוקה, יודעים אתם לכבוד מה? לכבוד המלחמה", ובית נוסף: "אסף חטף בזלדה כדורים, כדורים מעופרת חלולה. יודעים אתה לכבוד מה? לכבוד המלחמה".
בעקבות 'לכובע שלי שלוש פינות' נוצר השיר הבא: "לזלדה שלי שלוש גופות, שלוש גופות יש לזלדה שלי. לולא היו בה שלוש גופות, לא היתה זו הזלדה שלי". בגולני שרים, גם כן בעקבות ביאליק: "נתקלנו מלפנים, המ"פ על הפנים; נתקלנו מהצד, למאגיסט הלכה היד; נתקלנו מאחור, לסמל בגב יש חור". בגולני שרים גם "אוגוסט חמש מחזור אחרון, יעלו על מטען, יחזרו בארון". זכר לשיר שאותו מכנה יורם יובל "הירושלים-של-זהב של מלחמת לבנון": "רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון, נילחם בשביל שרון, ונחזור בתוך ארון".
אתר 'משעמם לי' (תרגום חופשי) הציג 15 מילים חדשות, הממלאות חוסרים בשפה האנגלית. המילים בנויות על שילוב מבריק בין ביטוי ידוע לרעיון חדש. הגולשים מוזמנים להציע מילים עבריות.
Errorist. אדם העושה שגיאות חוזרות, או טועה תמיד ובכל עניין.
Askhole. אדם הנוהג לשאול שאלות טיפשיות, טורדניות וחסרות טעם.
Masturdating. אדם ההולך לבדו למסעדה או לסרט (בעקבות masturbate, לאונן).
Bedgasm. אורגזמת הצלילה למיטה. תחושת האופוריה בעת כניסה למיטה לאחר יום מפרך.
Ambitchous. השאיפה להיות בן זונה, ובאנגלית bitch, יותר מבן הזונה הממוצע.
Dudevorce. סיום רשמי של יחסי ידידות בין חברים טובים, או באנגלית dudes.
Nonversation. שיחה חסרת טעם ומיותרת.
Destinesia. הגעת למקום אליו התכוונת להגיע, אבל אין לך מושג למה רצית להגיע לשם.
Cellfish. אדם הממשיך לדבר בסלולר בלי להתחשב באירוע או בסובבים אותו, שיבוש של selfish.
Textpectation. הציפייה לתגובה על הודעת טקסט (ס.מ.ס).
Carcolepsy. הנטייה של אנשים מסוימים להירדם ברגע שהם מתיישבים במכונית והיא יוצאת לדרך.
ישראלינג היא רשת קשר של הבלשנים בישראל. בדרך כלל מתקיימים בו דיונים בעלי אופי מקצועי, אבל בשבוע האחרון סערה ישראלינג בנושא רב חשיבות: מעמדה של העברית בעולם האקדמי הישראלי בכלל, והבלשני בפרט. זאת בעקבות הזמנה לכנס בענייני הלשון העברית, שפורסמה כולה באנגלית. להלן מעט ציטוטים מהוויכוח רב המשתתפים והדעות.
עוזי אורנן, זקן הבלשנים המקומי, פתח את הדיון: "האם המפגש הזה נועד לדוברי אנגלית? אין בעברית מינוח מתאים? באיזו שפה הוא יתנהל?" אירנה בוטוויניק הגיבה בלשון לא אקדמית: "כמה אפשר לנג'ז עם העברית הזאת! באמת, די כבר. אתה נובח על העץ הלא נכון. הרי יש שפע של דוגמאות באמת מקוממות שבהן נעשה שימוש באנגלית ללא שום סיבה נראית לעין. זאת לא אחת מהן".
אירנה מיהרה להתנצל, אבל אורנן לא נשאר חייב: "ניכר שהעברית שפה זרה לך. כן. לכן אינך צריכה להתערב. את לא יודעת את המינוח בעברית כי נפלת לשפה זרה. מה לעשות? אולי לכבד את הארץ החדשה שבאת אליה ואת נאלצת להשתמש בשפה שלה. שבי בשקט. במשך הזמן תלמדי".
איתן גרוסמן הגיב: "אם הטענה היא שלבלשנים הישראלים שלא נולדו בישראל אין זכות להתבטא בנושאים הקשורים לעברית, הרי זאת טענה מוזרה, בלשון המעטה. אני מתרשם שיש מספיק הדרה במקומותינו גם ככה". גלעד צוקרמן מוסיף על כך: "כל נשיאי התרביץ ללשון ה״עברית״ (הכוונה לאקדמיה), לכאורה האורים והתומים של לשוננו, היו עולים חדשים, ורובם הגמור אינם דוברים ילידיים של השפה הישראלית: נפתלי הרץ טור-סיני, זאב בן-חיים, יהושע בלאו ומשה בר-אשר".
מן הפסים האישיים חזר הדיון העקרוני. אותי בת אל מקבלת ש"השפה העברית מגדירה את הזהות הישראלית. אולם, בהקשרים אקדמיים אנחנו חייבים לתקשר באנגלית כדי שנוכל לדבר עם עמיתינו בחו"ל. תפקידה של הכתיבה האקדמית הוא לפתח שיח אקדמי, וכאשר המאמר כתוב באנגלית קהל המשתתפים בשיח גדול יותר".
רות בורשטיין סבורה לעומתה כי "הדרך המכבדת והמתחשבת היא לנקוט את שתי הלשונות – עברית ואנגלית. הלוחמים והלוחמות את מלחמת העברית נלחמו למען רעיון נשגב, לא למען כסף או מעמד חברתי. בהכירנו את שנעשה בעת ההיא למען העברית, לבנו נחמץ בראותנו את מגמת השתלטות האנגלית במוסדות האקדמאיים." דורית רביד מגיבה: "מודעה באנגלית על כינוס בינלאומי בארץ היא איום על העברית? לא הגזמתם קצת? לא צריך להיות חוקר כדי לדעת שהשפה חיה ובועטת".
אורנן חותם: "לרוב הצער אנשי האקדמיה מעוניינים בעיקר להשתלב בקהילת המדענים היושבים בחו"ל, במיוחד בארצות הברית, והם שכחו את התפקיד העיקרי של אקדמאי: לטפח ולדאוג להפצת הידע המדעי בקרב האוכלוסייה של ארץ מגוריהם, שאיננה דוברת אנגלית, אלא גדלה והתחנכה בשפת המקום. התוצאה היא שכך אין קשר בין הבלשן, המדען, ובין הסביבה האנושית שהוא נמצא בה".
בטור קודם סופר על שמות פרטיים שנתנו יהודי טוניסיה לבניהם. בכנס השמות ה-12 הוצגו פרטים מאלפים גם על שמות המשפחה של יהודי גיאורגיה, הלא הם 'הגרוזינים', מפי ד"ר ראובן אנוך מאוניברסיטת אריאל. שמות משפחה אלה מורכבים בדרך כלל משני חלקים: בסיס וסיומת. הסיומת המוכרת היא שווילי, שפירושה 'בן': יעקובשווילי הוא 'בן יעקב'. במקרים אחרים הסיומת יכולה להיות רוסית או טורקית אפילו עברית.
אנוך התמקד בבסיס השם, והוא מחלק את הבסיסים ל-12 קבוצות. חלקם הם על שם האב או האם: אברמשווילי או בַתיאשווילי. לעיתים הבסיס הוא המעמד הדתי של האב. לא מעט יוצאי גיאורגיה קרויים כוהֵנשווילי, לֵוישווילי וחָכָמשווילי. חַכְמִיגֶרי היא בתו של החכם, ובשנת 1968 נרשמה בבית ספר גיאורגי התלמידה מזלטוב חכמיגרי. יהודייה כמובן.
שם המשפחה מתייחס לעיתים לתכונה של אבי המשפחה. פטראקאכישווילי הוא 'גבר נמוך', קוסאשווילי הוא בנו של הקירח, טַבדידישווילי הוא 'בעל ראש גדול'. שמות אחרים מתייחסים למקצוע או לתפקיד. דאלאלישווילי הוא בן המתווך, נאקוואלישווילי הוא בנו של עוזר מושל הכפר. באביאס סולי הוא "נשמה של סבתא", "דדאס ביצי הוא "הבן של אמא". לעיתים המקור הוא מוצאו של האדם, ציפי חוטובלי היא צאצא למי שהגיעו מהיישוב או האזור חוטוב.
שמות לא מעטים זכו לצורתם הסופית על ידי הפקידים הרוסיים, שלא הכירו את השפה הגיאורגית והטמיעו בה יסודות מבניים מן השפה הרוסית. לעיתים מדובר בסדר המילים, לעיתים במה שקרוי יחסה, תנועה המבטאת קשר בין המילים. וכך אפשר למצוא בין יהודי גיאורגיה ארבעה שמות משפחה קרובים: מאמיסטוואשווילי, מאמיסטוואלי, מאמיסטוואלובי, מאמיסטוואלאשווילי. מאמי פירושה דווקא אבא, טוואלי פירושה 'עין', והשם ניתן לפרשנויות שונות. שם המשפחה הזה היה אופייני דווקא לבני לוי.
כמה שמות מעלים תהיות על בעל השם או על מי שהעניק אותו. לשם קָזילוֹטִי יש שני פירושים: אבן צור גדולה, וכן אבן צור שיכורה, כיוון שבגיאורגית lodi היא אבן גדולה, ואילו loti פירושה שיכור. שם המשפחה קאטאפּאריה פירושו גנב חתולים, בעוד קאתאקאמיאשווילי הוא בנו של אוכל החתולים. מיאו.
אורי הייטנר מתייחס לעיסוק בשמות נקביים של בעלי חיים מן הטור הקודם: "יוסי בנאי הגדיר את נקבת הזבוב 'זבובית', בשיר 'מרוב אהבה': "כשהזבוב אוהב ת'זבובית". ובאשר ללביאה, מזכיר קובי יצחק שבמקרא, בספר יחזקאל, הכתיב וההגייה היא לְבִיָּא. הצורה 'לביאה' מופיעה אכן בשלבים מאוחרים יותר בעברית.
אבי נבון מביא מעשה שהיה בעניין זהות המילים טיפּוס (על הר) וטיפּוס (של בן אדם): "איש ידיעת הארץ יהודה זיו היה אמור להדריך טיול לבקעת הירדן, כולל עלייה לסרטבה - הר זקוף וגבוה. כשקיבל את ההזמנה שהפיץ הארגון, לא מצא בה אזהרה על הקושי. התקשר וביקש שיוסיפו משפט בעניין. וכך קיבל את ההזמנה המתוקנת: "טיול לבקעת הירדן ולסרטבה, בהדרכת יהודה זיו - טיפוס קשה".
עוד טורים, שאלות, פיוטים ופינות של רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית:www.ruvik.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם