אתרים מומלצים

איפה העוקץ: הקאמבק של ויל סמית' לא בפוקוס

אחרי שנעלם מאור הזרקורים מנסה ויל סמית' להציל את הקריירה המדשדשת עם סרט עוקץ חדש. גם "פוקוס" לא חף מטעויות ומספק חוויית צפייה קלילה בלבד, עם דמויות לא אמינות ונבלים לא רעים

תגיות: ויל סמית,וויל סמית',פוקוס,מרגו רובי

''פוקוס'', במאים: גלן פיקארה וג'ון רקוואה

אחת המחלות העיקריות שסרטי עוקץ רבים סובלים ממנה היא תסמונת עודף התפניות, שגורמת לאובדן האמון של הקהל. כדי שהונאה תעבוד מישהו צריך לקנות את הבלוף, אבל ברגע שהקהל קולט שהוא לא יכול לסמוך עוד על שום דבר שהוא רואה או שומע, הלך כל העוקץ.

עוד כותרות ב-nrg:
• הנשים הכי חזקות בטלוויזיה
• איך מנתחים את פינק פלויד?
• מדונה שוברת שיאים בצרפת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הטריק הוא לדעת כיצד לשרטט ולבסס מחדש, עם כל מהלך נוסף של הסרט, קווים אדומים מספיק אמינים שהדמות, לכאורה, לא תעבור. ואז, ברגע שאמון הצופים נקנה מחדש אפשר להכות בהם שוב. אבל גם אם עושים זאת כמו שצריך, התרגיל נעשה קשה יותר ויותר ככל שאמינות הגיבור נשחקת, ולכן רוב הסרטים נוטים לשמור למהלך האחרון עוד אס אחד בשרוול.

''פוקוס'' צילום: יח''צ

"פוקוס", סרט העוקץ החדש של ויל סמית', משתדל לעבוד על פי הנוסחה הזו ורוב הזמן גם מצליח. סמית' מגלם אמן הונאה ותיק הלוקח תחת חסותו את מרגו רובי הצעירה ("הזאב מוול סטריט"). אבל ביזנס ופלז'ר לא הולכים טוב ביחד, וכמובן שהעניינים מתחילים להסתבך. זהו סרט בידור אלגנטי למבוגרים, בלי יותר מדי זיקוקי דינור מסנוורים, עם דמויות סימפטיות שקל לחבב ודי תפניות שיותירו את חובבי הז'אנר מסופקים ואת שאר הצופים עם חיוך של שביעות רצון.

הסרט הזה הוא סוג של מיני–קאמבק עבור סמית'. ב–2008, לאחר רצף מזהיר של שוברי קופות, הגיע הסרט "שבע נשמות" ותקע לו את הקריירה. במהלך שש השנים הבאות עשה סמית' בסך הכול תפקיד ראשי אחד ב"גברים בשחור 3", ותפקיד משנה בפלופ המד"בי "העולם אחרי". מרגו רובי היא כוכב עולה בשמי הוליווד, שנכנסה לתודעה לאחר תפקיד הפריצה שלה ב"הזאב מוול סטריט". "פוקוס" הוא התפקיד הראשי הראשון שלה, ובו היא פוגשת בסמית' המנוסה אך העייף ועוזרת לו להדליק מחדש את הניצוץ הוויל סמית'י הישן.

קטעים נוספים

אבל רגע, אנחנו מדברים עכשיו על החיים האמיתיים או על הסרט? איך שלא יהיה, החיבור הזה עלה יפה, ולמרות פער גילאים של עשרים שנה הכימיה ביניהם עובדת נהדר. חלק גדול מהקרדיט מגיע לצמד הבמאים גלן פיקארה וג'ון רקווה, שממש כפי שעשו בסרטם הקודם והמצוין "טיפש, מטורף מאוהב", גם כאן הם לוקחים את הדמויות הז'אנריות שלהם צער אחד קדימה. זה יישמע אולי מעט קיטשי, אבל המרכיב הסודי שלהם הוא פשוט: אהבה. פיקארה ורקווה אוהבים את הדמויות שלהם, וזה מדבק. הדבר מתבטא בעיקר בהענקת רגעים נוספים של תשומת לב להבעות פנים או לניואנסים של רגש שבמאי אחר היה אולי מוותר עליהם. אלה מזכים את הדמויות בעוד מגע קטן של קסם ואנושיות מעוררי אמפתיה.

מרגו רובי ב''פוקוס'' צילום: יח''צ

שני המושגים המרכזיים בטרמינולוגיית תרגילי העוקץ הם Short Con - תרגיל עוקץ קצר שניתן להשלים תוך פרק זמן של כמה דקות, ו–Long Con - תרגיל עוקץ ארוך ומורכב הדורש תכנון רב וביצועו יכול לקחת גם שבועות. חציו הראשון של הסרט, המציג כמה סוגים של תרגילים קצרים, פשוט נהדר. אבל חציו השני, המתמקד בתרגיל עוקץ ארוך, מפספס מעט. זה מתחיל בבחירה שגויה של האיש הרע. כדי למקסם את ההנאה, חשוב שנרצה במפלתו. אלא שהדמות שנבחרה אינה מהווה איום מספק על גיבורינו וחמור מכך - היא אינה חלאתית מספיק.

אבל הבעיה המרכזית היא שהאהבה שרוכשים הבמאים לדמויותיהם מתגלה לקראת סיום הסרט כחרב פיפיות. כדי שהמהלך האחרון יעבוד, הצופים חייבים להאמין שקיים דבר מהותי שהגיבורים יכולים להפסיד בבחירתם. אלא שכאן אנחנו לא מאמינים שהבמאים יאפשרו לדמויות להפסיד. וכך, האס האחרון שנשלף מהשרוול הופך לצפוי, והסרט, שהצליח לשמור על מיקוד כמעט לכל אורכו, מאבד מעט את הפוקוס.