"אפקט רוזי": האם אפשר לשחזר את הקסם?

ספר ההמשך ללהיט "פרויקט רוזי" חסר את הראשוניות וההפתעה של קודמו ומעלה את השאלה האם ניתן בכלל שלא להתאכזב כשקוראים המשך ליצירה ששבתה את לבנו. סך הכל מדובר בספר חינני ומשעשע, רק חבל שרוזי הפרועה הפכה למרובעת

לאה רודיטי | 11/3/2015 9:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"אפקט רוזי", שיצא לאור בעברית בימים אלה, הוא ספר ההמשך ל"פרויקט רוזי" (שיצא גם הוא בהוצאת אחוזת בית ובתרגומה המשובח של בסקין), שיצא לפני שנה וזכה – ובצדק – לפופולריות רבה.

עוד כותרות ב-nrg:
הנשים הכי חזקות בטלוויזיה
• איך מנתחים את פינק פלויד?
מדונה שוברת שיאים בצרפת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בספר הראשון יצא הגיבור המיוחד והמקסים, הפרופסור האוסטרלי לגנטיקה דון טילמן, בעל חגורה שחורה באייקידו ובעל תסמונת אספרגר או הנמצא איפשהו "על הקשת" – לפרויקט מתוכנן ומושכל של חיפוש רעיה. באופן מפתיע הוא התאהב – לאחר מגוון הרפתקאות משעשעות להפליא – ברוזי, דוקטורנטית פרועה ומקסימה כשלעצמה, שלא דמתה כלל לאשה "המתאימה" שחיפש.
 
עטיפת הספר
''אפקט רוזי'' עטיפת הספר

כאן, ב"אפקט רוזי", דון ורוזי הם כבר זוג נשוי, רוזי בהריון והם מתגוררים בארצות-הברית. שאלת מסוגלותו של דון לתפקד כאב גורמת לשניהם דאגה מרובה, מביאה להתרחקות ועשויה להוביל לפרידה. האם דון רוצה בכלל להיות לאב? האם יוכל ליצור קשר רגשי עם התינוק שטרם נולד, שאותו הוא מכנה בדייקנות אופיינית "בוסר אדם"? זוהי הדילמה העומדת במרכז העלילה, אבל למעשה השאלה הגדולה כאן היא אחרת: האם יש אפשרות שלא להתאכזב כאשר קוראים ספר המשך לספר ששבה את לבנו, והאם יש לו בכלל סיכוי לעמוד בציפיות הגבוהות ממנו – או שמא אלה שומטות מראש כל אפשרות לשחזר את הקסם?

מהבחינה הזו, קריאת "אפקט רוזי" יוצרת פה ושם רושם שהספר קצת מזיע מדי, מתאמץ מדי. חלק ממה שהיה ראשוני, מפתיע ומצחיק בספר הראשון, יוצר כאן בחלקים לא מעטים של הספר השני רושם טרחני - למשל, נטייתו המוכרת של דון לאמוד את מדד מסת הגוף של כל אדם חדש שהוא פוגש. יש לדון טילמן התנגשויות משעשעות פה ושם בגלל אישיותו המיוחדת, דרכו השכלתנית לראות את העולם וחוסר יכולתו לפרש כהלכה דקויות של סיטואציות חברתיות, אבל הן מעטות מדי – ואולי מצפים להן יותר מדי.
''פרויקט רוזי''
''פרויקט רוזי''  כריכת הספר

בנוסף לכך, יש משהו מאוד אמריקאי בספר הזה, כמו היתקלויות מסוימות שנובעות מפערים תרבותיים ולא אישיותיים – למשל, חוסר הכרת החוק האמריקאי שאסור למבוגרים להיכנס לגני שעשועים ללא ילד עד גיל 12 – שגורם לדון להיחשד כפדופיל כשהוא מנסה לעקוב אחר ילדים משחקים כדי להתכונן לתפקידו כאב. יש מצב שגם סתם ישראלי מהשורה עלול היה ליפול בפח הזה, ולא בעל אישיות "מיוחדת". כלומר, מדובר בכללים של הרשויות ולא כללים חברתיים אוניברסליים. כנ"ל חוסר הידיעה שיש משהו חשוד בנוסע המגיע לשדה התעופה ללא מטען – מזל שדון מתייחס בשוויון נפש לתוצאות התנהגותו, המחשידה אותו כטרוריסט ("הם ביצעו בדיקה מעמיקה של בגדי וגופי... רמת אי הנעימות עלתה באופן שולי בלבד על זו של בדיקה שגרתית לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית"). כך, גם חלק ניכר מאי ההבנות בין רוזי לדון לא ייראה חריג במיוחד בין בני זוג נשואים בכלל – מסקנה שעשויה ללמד יותר על הבעייתיות במוסד הנישואים מאשר על בעיות התקשורת של דון.

יצור אהוד וחסר רגשות
יצור אהוד וחסר רגשות  צילום: מתוך הסרט
עוד ניתן להבחין שהגיבורים השתנו מאז הספר הראשון – שינוי כזה נחשב בדרך כלל למעלה ספרותית, של דמויות ש"מתפתחות", אולם כאן רוזי עוקרה לגמרי מפראותה ונעוריה והפכה לרעיה די מרובעת, בעוד שדון מגלה לעתים יכולות של פענוח התנהגויות שאינן עולות בקנה אחד עם המאפיין המרכזי של אישיותו. למשל, כשדון מזמין את ידידו ג'ין להתארח בביתו לאחר שג'ין נפרד מאשתו, הוא מציין שנראה שג'ין אינו זקוק כעת לעימותים נוספים בחייו, "תובנה שדרשה רמה מסוימת של אמפתיה, ואשר לא הייתה נגישה לי לפני חיי עם רוזי". וכאשר רוזי שואלת אותו כמה זמן יתארח אצלם, מפני שהיא בהריון, דון מציין ביכולת הבחנה חדה, חדה מדי, ש"הוא ניצל את החדשות הנפלאות כתירוץ לחזור על החיבוק ולהתחמק מתשובה על משך ביקורו".

אגב, לפני שבועיים נפטר השחקן ליאונרד נימוי, הלוא הוא מיסטר ספוק המיתולגי מחודד האוזניים מ"מסע בין כוכבים". דמותו של ספוק, "בן הכוכב וולקן", המנתח כל
מצב ובעיה באופן שכלתני מבלי לערב רגשות בשיקולים, הפכה להיות מהדמויות הפופולריות והאהודות ביותר בטלוויזיה האמריקאית, והוא קיבל בזמנו שקים של מכתבי אהבה מנשים (זה היה טרום עידן האי-מיילים). דון טילמן הוא מין "ספוק" שכזה. ב"אפקט רוזי" יש כמה התייחסויות לשאלה אם מדובר בחוסר יכולת להרגיש, חוסר יכולת לפענח קודים התנהגותיים ורגשות של הזולת, או פשוט אי הפגנת רגשות – שאלה שאינה מקבלת מענה חד משמעי, אך ניתן להבין שמדובר בקריאה משובשת של מצבים חברתיים לצד צורך לשלוט ברגשות.

אבל גם אם "אפקט רוזי" לא ניחן ביכולת ההפתעה ובראשוניות של "פרויקט רוזי", עדיין יש בו כמה וכמה הברקות מצוינות וסצינות מצחיקות. למשל, ההרצאה המלומדת שנושא דון בקורס ההכנה ללידה, שבו בנוסף למידע רפואי הוא מפליג, לזוועת הנוכחים, בשבחי ההנקה המשותפת של תינוקות על ידי כמה אמהות (דווקא יש סימנים לכך שבעתיד הקרוב זה יהפוך לטרנד); או כאשר הוא מביע את דעתו השלילית והמנומקת היטב על חוסר סיכוייהם של גבר ואשה מסוימים להימשך זה לזה, מבלי לקלוט שהם בבליינד דייט.

והערה קטנה לסיום: בכל פעם שדון מנסה למצוא חן בעיני רוזי, הוא מבצע חיקוי של גרי קופר בתפקידו הקולנועי כאטיקוס פינץ' ב"אל תיגע בזמיר". מעניין יהיה לקרוא את ספר ההמשך המדובר של רומן המופת הזה, שנכתב למעשה לפני יותר מ-50 שנה, ועומד לצאת בקרוב. שאלת יכולתם של ספרי המשך להתעלות לדרגת קודמיהם תעלה כאן ללא ספק ביתר שאת.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
שתף

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק