הזירה הלשונית: על בחורילות וכוח החור של צה"ל

ככל שכדורגלן טוב יותר - גובר הסיכוי שיודבק לו כינוי. ככל שיותר נשים ישולבו בתפקידי לחימה - הן עדיין ישארו לסביות. על אף שמדובר בדעה פוליטית - שמאלן נחשב לביטוי גנאי. הזירה הלשונית מצדיעה לחיילות ומאבדת את עשתונותיה

רוביק רוזנטל | 30/1/2015 13:24

תגיות: הזירה הלשונית,חיילות בצה"ל,אפרים קישון

החיילת לא איבדה את עשתונותיה

התקשורת לערוציה סערה השבוע בעקבות נוסח מכתב ההערכה שקיבלה לוחמת ב"צוק איתן": "החיילת לא איבדה את עשתונותיה". הטענה היתה שזהו נוסח המיועד לנשים בלבד, ומרמז לכך שאשה אינה מסוגלת לסיפור גבורה אלא לכל היותר להימנע מהיסטריה.

עוד כותרות ב-nrg:
• תנאי הקבלה ל-SS: להיות אדם טוב והגון
• קורטני קוקס: עוד סדרה אחת ודי
• חתונות, יוגה ופדיקור לכלבים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הביטוי 'איבד את עשתונותיו' מקורו בספר תהילים, ושם הוא מתייחס לאדם באשר הוא, שהוא בן תמותה: "תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו" (קמו 4). רש"י ורד"ק מפרשים 'עשתונות' כמחשבות, אבל בעברית החדשה אובדן העשתונות נתפס כבלבול והיסטריה. מי שהשתמש בביטוי בשירה היא יונה וולך שכתבה: "בדיוק ברגע הזה לא איבדתי את עשתונותי/ ואמרתי אדון כהן לכל דבר מתחיל לצמוח ידיים ורגליים". ואילו אפרים קישון כותב על פלוני אשר "איבד את עשתונותיו המועטים".

לוחמות בשירות מילואים. (למצולמים אין קשר לכתבה) צילום: חטיבת דובר המשטרה

בחורילה או לסבית

הצבא הפנים את הביקורת ושינה את הנוסח, אבל הדיון הזה הוא קצה קרחון של היחס לנשים לוחמות בצה"ל. בשנים האחרונות אני עוסק במחקר של השפה הצבאית. אחד מפרקי המחקר עוסק בהיררכיה מגדרית בצבא. עולה ממנו כי במדיניות הרשמית יש שינוי תפיסה, ויותר ויותר נשים משולבות בתפקידי לחימה. בעשור האחרון נפתחו לפני חיילות 90% מהתפקידים בצה"ל. היום משרתות נשים כנווטות מטוסים, חובלות, לוחמות נ"מ, נהגות קרביות ועוד. אלא שהצבא נותר ארגון גברי, נגוע בסקסיזם ושוב ושוב עולה שהיחס לאשה בתפקיד 'גברי' הוא אחד מהשניים: או שהיא אינה עומדת בקריטריונים, ונשארת 'לוחמת אשה' נחותה, או שהיא נתפסת כגבר.

על כך מספרת מפקדת פלוגה על חייליה: "הם בטוחים שאם אני מ"פ אני חייבת להיות בחורילה או לסבית". 'בחורילה' היא מושג מפתח של התופעה, הלחם של בחורה + גורילה. שפרה קורנפלד ששירתה במג"ב סיפרה שבנות ששירתו כלוחמות מג"ב כונו "כוח החור", ויום אחד אמר עליה מישהו 'אה, זה לא נחשב. זאתי בכלל לא לוחמת. היא לוחם'. " לילדה בת התשע-עשרה שהייתי", כותבת קורנפלד, "היה נדמה שזאת מחמאה".

ומול הלוחמת המחפשת הכרה עומדת דמותה של הפ"פאית, היא הפקידה הפלוגתית, שלה נועדו תפקידי הנשים באשר הן. על אחת מהן נכתב שיר באחד מעלוני הצנחנים: "אנחנו בגיבושון רצים/ את מציירת לנו כרטיסים/ אנחנו בפלוגה ב' צפע/ את עושה לנו טוב ברקע/ אנחנו במסעות רצים/ את עושה עוגות וממתקים/ אנחנו בחמאם – עושים לנו צרות/ את באוהל מטה אוזן לבעיות". היא בוודאי לא איבדה את עשתונותיה.

למי קראת חור?! חיילות קוריאניות EPA

הקוסם הלך, השריף הגיע

אייל ברקוביץ כונה בימי זוהרו ככדורגלן "הקוסם", ובצדק. מאז הוא מתקשה למצוא את דרכו. הקסם לא עבר אל מרחב הניהול והאימון, והחודש פרש ברקוביץ ברעש ובגידופים את הקבוצה בניהול, הפועל תל אביב. המאמן שמונה במקום אסי דומב לקבוצה הוא "השריף", המאמן הוותיק אלי כהן.

בעולם הכדורגל תרבות עשירה של כינויים. ככל שכדורגלן טוב וידוע יותר, גובר הסיכוי שיודבק לו כינוי. בכדורגל העולמי מהלכות אגדות עבר והווה כמו 'מרדונה יד האלוהים', 'בוטרגניו העיט', 'טורס הילד', 'היגיטה העקרב' ו'מסי הפרעוש', וזהו קצה הקרחון.

לא מעט כדורגלנים ישראליים זכו אף הם לכינויים. הידוע בהם הוא אלון מזרחי, 'האווירון', שנקרא כך בעקבות ידיו המונפות לצדדים לאחר הבקעת שער. השחקן הלוהט ביותר היום בכדורגל הישראלי הוא ערן זהבי, המכונה גם 'האקדוחן', בעקבות נוהגו לאיים באקדח מדומיין לאחר הבקעת שער.

את רוני רוזנטל שנהג לשעוט אל שער היריב כינו 'הסוס', ואת פיני בלילי 'סוס עיוור'. את יוסי בניון נהגו לכנות 'היהלום' וגם 'הילד', והשחקן יעקב הילל שהביא לקבוצותיו תארים לרוב כונה 'מזליקו'. השחקן הנערץ אבי נמני לא הצטיין במהירות מסחררת וכונה 'הצב', ושוער העבר דוידוביץ' כונה 'התמנון' בעקבות ביצועיו כשוער. מוטלה שפיגלר, גיורא שפיגל ויצחק שום שכיכבו במונדיאל ההיסטורי של 1970 כונו 'שלושת השינים'. מאמנם היה מונדק, הוא עמנואל שפר.

מאמנים זוכים לכינויים במידה פחותה, ובכל זאת יש כמה מסוגו של "השריף". המאמן הלאומי אלי גוטמן מכונה 'הגרמני' על שום אהבתו לכדורגל הגרמני ונטייתו לסדר ולמשמעת. כינוי מחמיא פחות הוצמד למאמן הנבחרת בעבר וגאנה בהווה, אברהם גרנט: 'התחת' או בהרחבה 'התחת של אברם', בזכות מזלו הטוב ויכולתו לשמור על עצמו. מאיר שלו מספר ב"שתיים דובים" על אשה בעלת עכוז מפואר שכונתה אף היא 'התחת'. יום אחד הגיעו הוריה לביקור, והתברר שאת העכוז המרהיב הוריש לה דווקא אביה.

השריף בפעולה. אלי כהן באימון הבכורה בהפועל ת''א צילום: הפועל ת''א פייסבוק

הספר הראשון של קישון עלה לרשת

לפני שכבש את העברית כתב קישון הצעיר בהונגרית. הספר תורגם על ידי סופר מוערך אחר, גם הוא יוצא הפזורה ההונגרית, אביגדור המאירי. הספר יצא לאור ב-1951, מלווה באיורים של קישון עצמו, ועלה החודש לאתר של פרויקט בן יהודה, העושה עבודת קודש בהעלאה לרשת ושימור של כתבי סופרים, משוררים ומסאים עבריים. ולהלן טעימה מכתביו של קישון הצעיר, לפני שהמציא את 'לגמוז', ו'אמשים', ובה מספר לנו העולה החדש איך להסתדר בעברית בלי להבין אף מילה מן השפה, באמצעות מה שהוא מכנה "בייסיק עברית". לתרגום הקולע של המאירי היתה, ככל הנראה, השפעה על סגנונו העברי של קישון.

עוד באירופה הוא היה גאון. אפרים קישון צילום: יעל רוזן

בייסיק עברית

'בייסיק עברית' היא סך-הכל בת שמונה מלים (נא לשמור על התור): 1) בבקשה; 2) כן; 3) באמת; 4) לא; 5) פשוט; 6) טוב (מאוד); 7) בכלל; 8) בסדר. עם אוצר המלים הללו ילך-לו העולה החדש בצעדי-און בטוחים במעגל-חייו, ואם מישהו ירצה לעצרהו במעגל זה, יוכל לנהל אתו שיחה יעילה בעזרת ה'בייסיק עברית' בלי כל עיכוב.

את השיחה נסדר כדלקמן. הפונה אליך ברחוב הוא האזרח הוותיק א', ואתה הוא צד ב':

א. (בלי שלום שופך עלי מלים אחדות בבת-אחת, ולבסוף בלי שאמרתי אף מלה) מה?
ב. כן.
א. (אינו מודה לך על האינפורמציה ומוסיף לנאום. במקרה זה תן לו לדבר, ולמלם לו לפעמים 'באמתים' אחדים, שפירושם: אני מבין אותך אדוני בהחלט. ומשגמר):
ב. לא. פשוט.
א. (אחרי תשובה ברורה זו הוא מביט בך קצת בחשד, קצת בפקפוק וקצת בלעג, ואומר לך דבר-מה, מה שלא חשוב בהחלט, שהרי אינך מבין אותו – ועל זה אתה מרביץ בו):
ב. טוב. טוב מאוד.
א. (מתאים את שלו אל דבריך ובקצת התאמצות גם מצליח בכך, אך עדיין לא ידוע לו; א) אם אתה מבין אותו; ב) אם אינך לועג לו; ג) אם אתה אידיוט; ועל זה אתה מוציא את כל הארסנל שלך בבת-אחת):
ב. בבקשה, כן, באמת, לא. פשוט טוב מאוד בכלל!
א. (כל ספק פג מתוכו שאתה מבין אותו, וגם קיבל את התשובה שרצה ממך. מחייך) תודה, תודה רבה. שלום!
ב. (שולח אחריו כהוספה בחינם כדי שלא יעלה על דעתו לחזור): בסדר!

זה הכל, אחרי אלה אתה מרגיש עצמך בסדר, כבן אדם שלם, כאזרח ישראלי ותיק, ורק השיכון חסר לך עוד. כל השולט בבייסיק עברית יכול לנהל כך כל שיחה מסחרית שעות שלמות עד שירמו אותו כהלכה.

מי צריך יותר משמונה מילים? אפרים קישון רובי קסטרו

איך אתה מתשלם?

לְתַשְלֵם. לפרוס לתשלומים. מוכר בחנות לכלי בית: "איך את מְתַשְלֶמֶת?".

מַסְלָם. ראשי תיבות מבית מדרשו של יוסי לנגוצקי, נביא הזעם של מחדל המנהרות: "מה שעשו זה מסל"ם: מבצע סרק להרגעת המצפון" (רשת ב', 28.1.15).

השמאלנים אוהבים גלידה

צבי ורד שואל: מה מקור הכינוי "שמאלן"? בישראל זה נחשב כינוי גנאי. לעומת זאת, "איש שמאל" אינו נחשב כינוי שלילי. בצד הימני של המפה אני לא מכיר מקביל ל"שמאלן".

בשנות השישים והשבעים נטבע בשמאל הישראלי המונח 'שמאלנות' ככינוי גנאי חמור, שהוא סטייה אידיאולוגית לכיוון הקומוניזם העולמי. החל משנות השמונים-תשעים,

כשהציבור הישראלי החל לנטות ימינה, הודבק כינוי הגנאי שמאלן לכל מי שמבטא עמדה שמאלית בעיקר בתחום המדיני, גם אם היא מתונה ואפילו מרכזית. גם אנשי השמאל אימצו את המילה כולל בסיסמאות של מרץ, והשימוש ב'איש שמאל' כמעט ונעלם. מן הצד השני עומד 'הלאומן' או 'הלאומני'.

אלי שמעוני שואל: מהו מקור האמרה "פעם שלישית – גלידה"?

המקור הוא בכמה ניבים באנגלית המתייחסים לדבר מה המתרחש שלוש פעמים ברציפות: third time lucky(הפעם השלישית תהיה במזל), וגם: third time's the charm (בפעם השלישית יתרחש קסם). על דפוס זה נאמר גם next time I scream! (בפעם הבאה שאפגוש אותך אצעק), ששובש בישראל על פי השמיעה ל-next time ice cream (בפעם הבאה גלידה), ובחיבור לניבים הקודמים נוצר "פעם שלישית גלידה". השיבוש היווה גם בסיס לפרסומת בריטית בשנות החמישים: I scream for ice cream. משחק מילים דומה משמיע רוברטו בניני בסרט "נרדפי החוק" (1986).