הזירה הלשונית: שלוש הסגולות של אפרים קישון
חשמלטור, אמשים, פרטצ'יה וזבנג וגמרנו: הזירה הלשונית מצדיעה לאפרים קישון לרגל עשור למותו של הקומיקאי הלשוני הגדול של כל הזמנים וגם: תלונה ליוצרי "ארץ נהדרת" ותשובה לשאלה הבוערת - מי כיבס את ההפרטה?
עוד כותרות ב-nrg:
• בשר ודם: תכירו את "איש משפחה" האמיתי
• עכשיו גם שחקן: אלירז שדה בדרך לפסטיבל ברלין
• כישרון הולך לאיבוד: טים ברטון החדש פשוט נוראי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גדולתו של אפרים קישון כאמן ההומור נוצרה מחיבור של שלוש סגולות. הסגולה הראשונה היא היכולת לגלות את האבסורד שבמצב האנושי ובמצב הישראלי. הסגולה השנייה היא היכולת לברוא סיטואציות קומיות. הסגולה השלישית היא היכולת ליצור הומור באמצעים לשוניים. ההומור הלשוני של קישון בנוי רובו ככולו על הבלתי צפוי, על חידוש, ואריאציה, עיוות החושף משהו בלשון השגורה שלא חשבנו עליו.
קישון הטביע בשפה לא מעט חידושים. ראש וראשון להם הוא כמובן הפועל לגמוז, שבו הנציח את המבקר האימתני חיים גמזו: "'הבל הבלים הכול הבל' אמר קין וגמז את הבל נפש". מכאן נוצרו גם 'גימוז', 'גמיזמוז' שהוא גימוז מתמשך, ו'גַמזור' שהוא רמזור הנדלק ברגע הלא מתאים. מילה קישונית שחדרה לשפה היא 'חשמלטור', הלחם של חשמלאי ואינסטלטור. טופסת שהיא מחלת הטפסים הישראלית, ואולי שימשה השראה למילה הנפוצה טופסולוגיה; והקיצור החביב 'שפופ', רמז לימים שבהם לטלפונים היו שפופרות.
המילה המזוהה יותר מכל עם קישון היא 'אמש'. קישון נטל את המילה הנפוצה יחסית שפירושה אתמול, או אתמול לפנות ערב, והעניק לה צורת רבים ובכך הרחיב את משמעותה לכל יום שעבר אי פעם: "באחד האמשים המשונים הללו", "באמשים היסטוריים אלה", "לפני אמשים מספר" ועוד. כמה וכמה צירופי לשון מזוהים עם קישון. הראשון הוא "אשתי הקטנה", ביטוי שאינו הולם את העידן הפמיניסטי. השני הוא "הג’ינג’י עם המפתחות", והוא שריר וקיים בעולמנו, במדינת פרטצ'יה, שהיא עצמה חידוש לשון. הביטוי "רגע, חושבים" אופייני לארבינקא, "זבנג וגמרנו" היא תרומתו של קישון לחלומות הניצחון הקל של הישראלים במלחמות ההווה והעתיד.
קישון אוהב להשתעשע בצירופי לשון כמו "אזרח צנוע ורעייתו הנחבאת אל כלי המטבח". הקולקטיב צועד "מבכי אל בכי", פלוני הוא "עליז ושופע שן". כשהאשה הקטנה מעירה את קישון בהתרגשות הוא ממלמל "נים-כן-נים". קישון מרבה בשימוש בלתי צפוי במילים. המילה נודדת מן המילון ונשתלת בתוך משפט במקום שאנו רגילים לראות בו מילים אחרות. כפתורי המעיל "צבעוניים להבריק", הברכיים "התנפחו פלאים", העניין יבוא סוף סוף "על טיפולו", והפקיד הנצור "עובד שבלולית ביותר".
אחד מסימני ההיכר של ההומור הקישוני הוא שימוש לא מקובל במילות העצמה או הפחתה. "בארצנו שורר מזג סובטרופי מאוד", "אחר כך איבד את עשתונותיו המועטים", וגם "עמד שם אדון אחד ממושקף קשה, בעל שיעור קומה קטנה מאוד". קישון השתמש בטכניקת הקיצור הרבה לפני ימי האס-אם-אסית. הקיצור האהוב עליו שהפך סימן היכר לכתיבתו הוא 'כך' במקום 'כך אמר': "בסדר – כך ארבינקא – אז אתה נוסע לחיפה עם שישה אלו ומיד חוזר". השימוש ב'כך' מופיע ברחבי העברית בת ימינו בטקסטים רבים.
ויש גם משפטים חד-פעמיים מאוד, שבהם ההומור הקישוני נושק בהוד מעלתה השירה:
"נעלם בצעקה צרודה באפילת הצהריים".
"שואג בחזרה אל תוך חשכת ההשכם".
"בחשנו את הטורקי בארשת של סתיו".
"שולטהייס האגדי מדשדש על המפתן, ובעיניו מגור נעלם".
"ארץ נהדרת" חוזרת לעונה 12 ומכאן שלוחה בקשתנו לחזור גם אל ההומור הלשוני. מאז "משלוחה", "גבר גבר" ו"אני רוצה לצאת חוצץ" ירדה מעט תפוקת ההברקות הלשוניות של יוצריה. ההברקה של התוכנית הראשונה העונה היא תשובתו של אסי-ליברמן ("נייט, נייט, דה") לשאלה על אחד מחברי סיעתו שאינו די פרגמטי: "הוא יפורגמט". האוזן הרגישה קלטה כאן את הד קללות שפת האמא הרוסית: יוטפויומט וקיבינימט. האפשרות ליצור פועל משורש בן חמישה עיצורים אינה חדשה, ואפילו האקדמיה הצמידה תו תקן לפועל החמש-עיצורי 'סִנכרן'. ונסתפק בדברים האלה.
המונח 'הפרטה' עומד בלב הדיון החברתי לקראת הבחירות הקרבות, ובעניין זה שופך יאיר ברק אור על המונח, החדש יחסית בעברית. את תהליך ההפרטה יזם השר משה נסים, שהיה בעל כורחו לשר-האוצר ב-16 באפריל 1986. התהליך כונה 'פריווטיזציה', אבל בינואר 1988 פנה חבר הכנסת דדי צוקר אל נסים ואמר לו: "אתה דיברת על תהליך פרייווטיזציה, אך אתה מקפיד על העברית ובעברית אומרים: הפרטה". חמישה חודשים לאחר מכן, באמצע חודש מאי 1988, קבעה האקדמיה ללשון העברית כי אכן התחליף העברי לפרייווטיזציה הוא הפרטה. המונח עברי החדש התקבל בברכה על-ידי אחד מחסידיה הגדולים של ההפרטה, עיתון "הארץ" במאמר מאת יהודה שרוני.
"המונח 'הפרטה'", כותב יאיר ברק, "גילם לאורך שנים את כל הטוב שבכלכלה החופשית. אלא שבקיץ 2011 העלתה המחאה החברתית את הסיסמה "הפרטה. זה רע לכולנו", והוציאה להפרטה שם רע ומגונה. מכאן נוצר הצורך לכנות את ההפרטה בכינויים תחליפיים ומכובסים נושאי קונוטציות חיוביות. את הקריאטיביות הרבה ביותר וכושר ההמצאה המופלג ביותר גילו חברי ועדת הריכוזיות, שהחלו להתכנס באוקטובר 2010, לפני פרוץ המחאה, וסיימו את מלאכתם לאחריה, בחודש מרץ 2012. וכך הם כינו את ההפרטה בדוח הסופי שלהם:
• הטמעה מוצלחת של פעילויות עסקיות רבות שעברו מידיים ממשלתיות לידיים פרטיות
• העברת נכסים מידיים ציבוריות לידיים פרטיות
• הקצאת נכסים ציבוריים
• הליכי הקצאת זכויות ונכסים של המדינה.
ארבע חלופות נקיות, המדיפות ריח של מרכך כביסה, להפרטה שזוהמה בגלי המחאה. לא איתרתי בין חברי הוועדה, כלכלנים כולם, אף קופירייטר, אבל ייתכן שמי שהמציא את החלופות הללו החמיץ קריירה נוצצת יותר מאשר משרה אפורה כנגידת בנק ישראל, הממונה על ההגבלים העסקיים, או המפקח על הבנקים. גם בעל מכבסה לא זיהיתי ביניהם".
מנדי מליק מתייחס למוצאן של המילים 'דיו' ו'הויסה' במדורים קודמים. "מקור המילים, כפי שנכתב, הוא ביידיש, אבל יתכן שמקורו ברומנית דווקא, וזאת על פי השיר 'עגלת שוורים', אותו שר שמעון בר, ובו נשמעות המילים hais cea cea המשמשות לזירוז דווקא, אבל נשמעות בדיוק כמו 'הויסה'".
מנדי כותב עוד כי "אם אינני טועה שתי המילים הללו מקבילות בניגון ל'ארץ ציון וירושלים', ואולי זהו מקור הלחן של ההמנון הלאומי". מנדי צודק. על פי ההשערה הרווחת הלחן של "התקווה" התגלגל מן השיר 'עגלת שוורים', בתיווכו של שמואל כהן שעלה ארצה מרומניה. הלחן מזכיר גם קטע מתוך 'מולדתי' של סמטנה, שכנראה שאב השראה מן השיר העממי. מוזיקולוגים אחרים מצביעים על מקורות אפשריים ללחן.
אמיתי הנדלר שואל: האם הביטוי 'לקחת חלק' הינו ביטוי תקין בעברית, או שמא הוא שאול מאנגלית, בדומה ל'לקחת מקלחת' (take a shower)?
'לקח חלק' במשמעות 'השתתף' הוא מטבע לשון תקין וגם ותיק בעברית החדשה. יש לו גם מקור מקראי: "עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (בראשית יד 24), וכאן
גלית ארזי שואלת: האם יש קשר בין יישום לבין ישות?
אין כל קשר. 'ישות' היא הרחבה של 'יש', כפי ש'מהות' היא הרחבה של 'מה'. 'יישום' הוא גלגול של השורש 'שים'. י' דילגה לה קדימה והפכה מתנועה לעיצור, וכך נולד בשנות השישים שורש חדש: יש"ם. מקורו במילון הצבאי, והשימוש בו התפשט לתחומים רבים ולתקשורת, בניגוד לדעת בלשנים מובילים, ולמרות שהאקדמיה פסלה אותו בשעתו. גלגול שורשים כזה אינו חדש בשפה. המילה 'יקום' התגלגלה ככל הנראה מן השורש קו"ם, ביאליק חידש את 'יבוא' מן השורש בו"א, גם בהקבלה ל'יצוא'. מצביעים גם על הקשר בין השורשים הקדומים עו"ץ ויע"ץ, אם כי כאן יע"ץ נחשב קדום יותר.
עוד טורים, מדורים, שאלות ותופעות באתר הזירה הלשונית:www.ruvik.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם