הזירה הלשונית: תובנות לשון כל הדרך למיליון
כפרה, חיים שלי, נשמה ואחי: אין כמו תוכניות הריאליטי כדי להבליט את הדיבור הייחודי של עמישראל. איך זה מתקשר ללקסיקון הצבאי וכיצד קרה שאצלנו מים מת, פה מים חי? הזירה הלשונית מדלגת למיליון בריצת איילה ושותה מקיאטו כי זו מילה נַייס
עוד כותרות ב-nrg:
• אוצר התערוכה בספיר לא מתנצל
• חשיפה ראשונה: האיש עם מסכת הזאב
• החדש של איה כורם: סוף טוב, הכל טוב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעניין הזה ממשיכות להוביל בפניות מילים מובילות מעשורים קודמים: כפרה, נשמה, מאמי, אחי, חיים שלי.
"תרימי כפרה, בריצת איילה".
"מאמי לאט, בירידה זה לאט, מאמי זה יפול".
"איפה הכובע שלך, אחי?".
"חיים שלי, את קולטת איזה פער יצרנו עכשיו?".
"יאללה, תותח, תותח אחי, חיה, איזה תותח אתה".
"לאט לאט פניות מאמה".
"למה את מסתובבת אחורה, נשמה שלי?".
"אמרו לי פעם: אם לא נלמד דרך הראש נלמד דרך הרגליים". (רמז למילה הצבאית הפופולרית קדר: "קליטה דרך הרגליים").
"יעני, קשה יש רק בלחם" (ויש גם: אמור זה שם של דג).
"כל הכבוד לך! גולני קוראים לך למילואים!" (המתחרה יוכי, יוצאת בשאלה, לבת זוגה למירוץ).
"מגיעות ברעל! מגיעות בשיא מוטיבציה!" (רעל, מילת המפתח הצבאית לתשוקה ולרוח לחימה).
"מטורף. סיירת מטכ"ל השיגה לוחם דגול" (דברי תאום אחד למשנהו).
נציגי העלייה הרוסית הם וואבה ואלה, לכאורה כמעט צברים, אבל כל סממני העברית הרוסית בפיהם:
"אנחנו היינו מתעצבנים אחד על השני כי לא היינו מסתדרים ביחד".
"כאילו פה מאוד מים נקי. אצלנו מים מת, פה מים חי".
"רכב צריך לקחת" (תרגום: צריך לעלות על הרכב).
וגם בשילוב של סלנג ישראלי:
"הוא אכל לנו את המוח, הוא כל הזמן דיבר. צריך להקשיב, מה לעשות בן אדם נהג שלנו. הוא צריך לתת לו מצב רוח שהוא יסע".
כשוואבה ואלה בלחץ הם עוברים לדבר רוסית, או במשפטים מעורבים:
"נו, פוצ'מוי, אמאלה!!!".
"דוואי! דוואי! מהר!!".
אוריאל וטום מדברים באוחצי'ת מעודכנת, שיסודה במילון אבן שושנה. המילון הזה, שהוא אתנו לפחות שני עשורים, ממשיך להיות מצחיק ויצירתי:
"שיהיה לנו יום טוסט. שיהיה לנו יום פאן".
"הנהג הימני עבריין (גבר לעניין), נראה לי לארד" (העורכים הביאו תרגום בכיתוב: חתיך).
"אז הייתי בשוק, בחור כזה חתיך, מה לא תלך, לא תיקח?".
"מה לעשות, אני כל החיים שלי זה ויזואליות. אני אוהב אנשים יפים. כאילו לא בקטע רע".
"העקמת חוגגת". במילון אבן שושנה נהוג לומר: "העגלת חוגגת", והכוונה לבטן המתעגלת.
ודו שיח על הבוקר:
- לא שתיתי קפה. מקיאטו כלום.
- מקיאטו כפרה? אתה שותה המון מקיאטו ביומיום?
- בחיים לא. אבל זה מילה נַייס.
"או מאי גאד או מאי פאקינג גודנס" (ועוד פאקינג פה ופאק שם. מילת ארבע האותיות התאזרחה היטב בעברית).
"איזה הַפְּכָה!!" (רוני סופרסטאר נופלת במשימת הריצה ההפוכה).
"אש עלייך" (אומרות לינור ויוכי זו לזו).
"הוא ננעל כמו אמסטף" (שני מתארת את עמיתה למרוץ שי, המגן על כבודו הגברי).
"אני מטר ואסימון אני" (אוריאל מתאר את גובהו).
"שיישרף בן גוריון!" (שי שולף את אבי המדינה מקברו בקללה עתיקה).
פרופ' יאיר זקוביץ הוא דמות מרכזית בחקר התנ"ך בימינו. בימים אלה יצא לאור ספרון קטן בהוצאת כרמל, מעט המכיל את המרובה: "המילון המקראי הסמוי מן העין". זקוביץ מצביע בסדר אלפביתי על 117 מילים מקראיות, שהעיון בתנ"ך ובחקר לשון התקופה שופך עליהן אור חדש, לפעמים מפתיע, על מקור המילה או הקשר שלה למילים אחרות.
להלן מספר דוגמאות:
מהיכן מגיעה המילה 'פסח', שהיתה לשמו של החג האביבי? על פי התרגומים לארמית השורש הוא חו"ס, והמשמעות היא רחמים, והדבר מקובל על פרשנים רבים. ואולם, לפי זקוביץ ניתן להבין את המילה במשמעות של דילוג, המתאים להקשר הסיפור המקראי. הפועל לפסוח במשמעות לדלג מופיע במקרא, ומכאן כנראה המילה 'פיסח'. על פי רש"י פיסח הוא אדם ההולך בדילוגים.
מה אומרת לנו המילה 'דוֹר'? בדרך כלל במקרא פירושה כמו היום אנשים החיים בתקופה מסוימת, אבל במקום אחד בתהילים פירושה המילה הוא מגורים, וכידוע לדוּר ולגוּר הם פעלים נרדפים. רד"ק קושר בין שתי המשמעויות: "'דורי נסע ונגלה' מישעיה, מפורש על ידו "מגורי בעולם הזה נסע ונגלה... כל ימי אשר האדם דָר בעולם הוא דוֹר".
המילה 'כרוב' כאחד מיושבי מרום הפכה למילה בינלאומית. בשמואל ב' נכתב "וירכב על כרוב". המילה אינה קשורה לירק בשם זה, ורבים ראו בה בעבר שילוב של כ' מילית הדימוי עם השורש רב"ה, במשמעות "כמו גדול". פירוש מודרני יותר מסתמך על האכדית שם Karibu היא תבנית שור מכונף, והפועל karabu פירושו להתפלל. זקוביץ חוזר אל הפסוק משמואל, ומציע לראות כאן שיכול אותיות עם השורש רכ"ב. לכך יש בסיס בפסוקים רבים שבהם מדובר על אלוהים הרוכב בשמים, בדרך כלל על עננים ורוח. הכרוב, מציע זקוביץ, הוא רכבו של אלוהים.
השלג בהרי ארצנו הוא כבר היסטוריה. צוריאל ראשי מספר על דרך יצירתית של הנהלת בית ספר בביתר עילית להודיע להורים בביתר על מועדי הלימודים בעת שלג:
להורים החשובים שלום וברכה!
בימי אלו אשר יקוים בנו הכתוב: ״הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר״
ותלמידנו היקרים יגידו: ״לפני קרתו מי יעמד״
נמתין עד אשר ״ישלח דברו וימסם, ישב רוחו יזלו מים״
ורק אז נקיים שוב ״מגיד דבריו ליעקב״.
ובאותו עניין שואל ישראל מידד: המונח העברי עבור sleet מופיע כ'גשם-שלג' או 'גשם מושלג'. יש מילה אחרת המשחקת טוב יותר מבחינה לשונית עם האנגלית?
מילה אחת לא נמצאה, ככל הנראה מפני שהתופעה נדירה בישראל. במילון האנגלי-עברי של אוקספורד מוצעים הצירופים 'גשם קרחי' ו'שלג מימי'. גם במילוני האקדמיה מוצעים שני צירופים חלופיים, שניהם משנת 1971: 'גשם שלג' במילון המטאורולוגיה, ו'גשם שלגי' במילון ההידורולוגיה.
לילך גרימינג'ר כותבת: כשהייתי ילדה, נדרשתי כמו רבים אחרים "להיות בן אדם", וחוות הדעת האולטמטיבית על כל אחד היתה "העיקר שתהיה בן אדם". עד היום לא ממש ברור לי למה התכוונו ומה מקור הביטוי. התוכל להשכילני?
'אדם' או 'בן אדם' זכה לאורך הדורות למשמעות של 'אדם טוב' או 'אדם מוסרי'. ההתפתחות הזו מוכרת בשפות אירופה, שם human פירושו גם אדם בכלל וגם אדם מוסרי, ומכאן מילים טעונות מטען מוסרי כמו הומניזם, הומאני והומאניטארי. ביידיש, במקביל או בהשפעת התהליך הזה, אומרים על אדם טוב שאפשר לסמוך עליו שהוא מענטש (מילולית: אדם), וגם זיין אַ מענטש, תהיה בן אדם. השימוש העברי במשמעות הזו מושפע משפות אירופה, ובעיקר מיידיש. עם זאת, למשמעות המוסרית אומצה המילה הנרדפת לאדם, 'אנוש', ומכאן 'אנושי' ו'אנושיות'.
בעניין החיה המסתורית תחש שנדונה בטור הקודם, כותב בני מאיר: "התחש שבעורותיו השתמשו בני ישראל לכיסוי המשכן מזוהה היום עם חיה שנקראת תחש המשכן,
גיורא שנר מוסיף: "תחש של היום היא חיה מוכרת ונקראת גם פרת ים. ידועים בגדול שני מינים של תחש: תחש נהרות ותחש ים. התחש מוזכר גם בספרו היפה של קנת גרהאם "הרוח בערבי הנחל": מר תחש. זוהי חיה גדולה למדי, וככל שקשה להאמין היא קרובת משפחה רחוקה של הפיל. סביר להניח שהתחש המקראי הוא חיה שונה לחלוטין, כנראה איזו חיה מבהמות הבית".
עוד טורים, מדורים, שאלות ותופעות באתר הזירה הלשונית: www.ruvik.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם