סדנאות הכתיבה: כל אחד יכול לכתוב?
משמשת כחממה לגידול טקסטים אך אינה מתאימה לכל אחד, ולצד מידה של כישרון, ההשתתפות בה מצריכה גם מנה גדושה של מוטיבציה ורצון ללמוד: מנחי הסדנאות מדברים על התכונות הדרושות לתלמיד וגם על אלו הדרושות למנחה, ומחפשים כותבים שהם גם בני אדם, רצוי לא כאלה שבאו על מנת ליצור קשרים. חלק ב'
על מנת לקבל מן הסדנה כל שיש לה להציע, על משתתפיה לגלות פתיחות למשוב ולקבלת ביקורת, להעז לחלוק ולשתף בטקסטים ולגלות קשב רב כלפי החברים לסדנה. על כן, עולה השאלה האם הפלטפורמה של סדנת כתיבה, בה משתתפים מספר כותבים יחד והופכים לקבוצה, מתאימה לכל אדם או שמא רק לבעלי תכונות אופי מסוימות.
"שום דבר לא מתאים לכולם", משיבה רוני גלבפיש. "יש תכונות ותקופות שיקשו על אנשים להשתלב בסדנה או ליהנות ממנה. כותבים הם עם יפהפה, אינדיווידואלי וגאה. לחלקנו קשה להיות בחדר שבו כולם כותבים, לאחרים קשה עם מי שכותב טוב מהם, או פחות טוב, יש מי שמקבלים השראה מהמתרחש בקבוצה, ויש מי שנסגרים. לפעמים אנחנו מתחברים למנחה ולמשתתפים האחרים, ולפעמים קבוצה מסוימת פשוט לא מתאימה לאדם מסוים. כתיבה עוסקת לעיתים קרובות במורכבות, וסדנאות כתיבה הן אכן מקום מורכב".
"אני לגמרי יכול לומר לך שהסדנה שאני מלמד מתאימה לאנשים מסוימים יותר ולאחרים פחות", אומר גם נעם חורב. "אני חושב שלרוב האנשים הסדנה יכולה לעשות טוב, הרבה מגיעים כשהם מהססים, והסדנה מפתחת בהם רעב לכתוב ולהוציא דברים החוצה, נותנת המון דרייב. אבל יש אנשים סוליסטים, שדינמיקה קבוצתית זה לא משהו שהם אוהבים לקחת בו חלק. אני מנסה כמה שיותר לא לקבע אנשים, לא לדרוס את הקול הפנימי שלהם. יש אנשים שיכול להיות שיהיה להם קשה מאוד לקבל כלים מובנים לכתיבה, כי זה אולי נשמע להם טכני מדי. כן, יש אנשים שהסדנה לא תתאים להם, וזה בסדר גמור".
יובל אברמוביץ' מסכים עם הקביעה כי הסדנאות אינן מתאימות לכולם, אך נימוקיו שונים ועוסקים יותר בהיבט המקצועי מאשר בפן האישי והרגשי. "סדנת כתיבה מתאימה רק לאנשים חרוצים ולאנשי חזון, כאלו שלא מתרצים שאין להם זמן לכתוב או כאלה שאומרים 'אם אין הוצאה מאחוריי, אני לא יושב לכתוב ספר'. אנשים מקובעים ש'יודעים' איך לכתוב לא מתאימים לסדנאות. כותב יכול להיות מאוד רועש כשיוצאת לו יצירה והוא מתראיין ומקדם אותה, אבל הוא צריך להיות צנוע מאוד במהותו ולא לחשוב שהטקסט שלו הוא מן מהשמיים ומתת אל. צריך לשאוף תמיד לצמוח, לגדול ולהתפתח. אנשים מקובעים לא יכולים להתקדם.
"היה לנו פעם תלמיד מאוד מאוד מוכשר. ממש כותב שייקספיר בעברית מודרנית. אבל מה? אף אדם לא הצליח להבין מה הוא כותב במשפטיו הכה מתחכמים. אמרנו לו 'תנסה להיות טיפה יותר נגיש על מנת לרגש את הקוראים' והוא אמר 'אני לא מתכופף. מי שלא מבין אותי, בעיה שלו'. אז הוא נשאר עם המחשב שלו כקהל. צריך להרגיש את הקהל ולחשוב עליו. מי שמקובע לא יתפתח".
עוד כותרות ב-nrg:
נמצאה נקודת האור הבודדת בערוץ 2
תורים עצומים לבית הקפה המשוחזר של חברים
האישה הטובה: סדרה שחובה לראות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מחד, הסדנה היא מקום ליצירה בהתהוות ולהתפתחות, ואילו היו משתתפיה כותבים בקלות, בשטף וללא רבב, בוראים עלילות בהינף עט ומפליאים ביצירת דמויות, ייתכן וכלל לא היו זקוקים לה. מאידך, על מנת שתהליכי הכתיבה יותנעו, וטקסטים ירקמו עור וגידים, דרושים כישרון כתיבה, מוטיבציה ורצון ללמוד, שלא כולם אוחזים בהם.
האם כל אדם המגלה עניין בסדנה מוזמן להצטרף אליה, או שיש תנאי סף מסוימים?
יואב איתמר: "זה שונה אם מדובר במתחילים או במתקדמים. מתקדמים צריכים להוכיח את עצמם בעזרת טקסט שהם מביאים לי מראש לבדיקה. ממתחילים איני דורש דבר מלבד התשוקה לכתוב. ושקית רוגעלך, אם אפשר".
גלבפיש: "יש תנאי סף של הגשת טקסט, אבל אני אוהבת אנשים כותבים, כך שאני מאוד פלורליסטית בקבלה. הקבוצות שלי גם מאוד לא הטרוגניות ברמת הכתיבה, כאידיאולוגיה".
אילן שיינפלד מציג אידיאולוגיה דומה: "אני מאמין בזכותו של כל אדם לכתוב. לכן אין שום תנאי סף להתקבלות לסדנה בהנחייתי. כל אדם מוזמן אליה".
דודו בוסי: "בסדנאות המבוא עוברים ריאיון בלבד, חשוב לי לדעת את הרקע ואת הזיקה לכתיבה שיש לכל מגלה עניין. בסדנאות למתקדמים אני דורש לקרוא טקסט של לפחות אלף מילה".
אברמוביץ': "בוודאי שיש תנאי סף. מעל לכל כשרון אנחנו מחפשים בני אדם. אנשים עם ערכים, נימוס וכבוד. זה גם מה שמאפשר אחר כך לקיים דיונים בכיתה. אנחנו מחפשים אנשים עם פלפל ותשוקה לטקסט ולבני אדם. אנשים סקרנים. אנשים שכותבים יפה לא חסר. בטח לא בשנת 2014 בה אנחנו מוצפים ברשתות החברתיות. אז המשוואה של בן אדם + אנרגיה חיובית + כתיבה טובה הם כרטיס כניסה אלינו".
בדומה לאברמוביץ', גם חורב מדגיש כי תנאי חשוב לקבלה לסדנה, לצד כשרון כתיבה, הוא אישיות מתאימה. "יש שני שלבי קבלה, שהתחלנו בהם לאחרונה, כדי לשמור על איזשהו רף – בשלב הראשון הם צריכים לשלוח טקסט, ואם אני מזהה בו ניצוצות ורואה שיש על מה לעבוד, אז אנו מקיימים ראיון אישי. חשוב לי לברר איזה אנשים אלה, שאפשר לנהל איתם שיחה, שהם פתוחים ללמוד ושגם ניתן ללמוד מהם".
הרבה אנשים אוהבים ונהנים לכתוב, ויכולים להפיק המון מהמסע שיעברו בסדנה, אך באופן טבעי, לא כל אחד ניחן בכישרון כתיבה ויוכל להוציא לאור ספר איכותי ומעניין. כיצד אתם נוהגים אם ניצב מולכם תלמיד שאינכם מאמינים כי יש לו את מה שדרוש על מנת להצליח כסופר? זוהי סיטואציה מאוד רגישה.
אברמוביץ': "פה אני חולק עלייך. אם בן אדם יודע לחבר מילים למשפט הוא כבר יודע לכתוב. השאלה היא לא אם אדם יודע לכתוב יפה או לא אלא אם יש לו את היכולת לספר סיפור ואת זה לא לכולם יש. כותב לא מקורי יכתוב סיפור על גבר ואישה שהתחתנו והתגרשו. כותב מקורי יספר על גבר ואישה שהתחתנו והאישה החליטה לעבור שינוי מין ולהפוך לגבר ובמקביל נכנסה להיריון ואז יהיה משולש אהבים. פעם, בהרצאת אורח, רם אורן אמר אצלנו 'אנשים מצטטים בארוחת שישי רעיון של ספר ולא טקסט'. אני מאוד מתחבר לעמדה שהוא הציג".
איתמר: "בכל פעם אני מגלה מחדש עד כמה אנשים יכולים לא להעריך את עצמם ואת הכישרונות שלהם. ובכל זאת, לעולם לא אגיד למישהו שאין לו את זה שיש לו את זה − ובגדול. מי שבא רק כדי להוציא ספר שומע ממני בדיוק על התנאים בשוק, ללא כחל ושרק. חוץ מזה, הקמתי את "פרס סמיט" לספרות ביכורים, כדי לתת לכל אחד הזדמנות להצליח גם אם אין לו מרפקים. סדנת כתיבה לא נועדה בהכרח שאנשים יוציאו לאור ספר, היא נועדה להקנות את הכלים לספר את הסיפור".
גלבפיש: "למעשה, יש לי מקום חם בלב למי שלא נולד לכתוב ובכל זאת רוצה. הכתיבה היא אמנות שרוצה לפגוש קהל, אבל היא גם, לא פחות, ערוץ לביטוי אישי, לפענוח עצמי וגם סתם להנאה.
"אחת התכונות החשובות למנחה סדנאות היא ההבנה שגם אם אנחנו לא מאמינים בכישרון של תלמיד כזה או אחר, הוא עשוי להפתיע אותנו. כשנדמה לי שלמישהו אין כשרון, אני נותנת לו את כל הכלים שיש לי להציע, ומקווה להפתעות. מדי פעם מפתיעים אותי, ולפעמים אנשים סתם נהנים לכתוב.
"אני אומרת רק את האמת: אין כותב שמקובל ואהוב על כולם. וכמעט לכל כותב יש קוראים. לא תמיד אני הקוראת הנכונה, אבל אם מישהו מעוניין במעשה הכתיבה, אני שמחה ללוות אותו בדרך, להציע כלים ותובנות. ולהחזיק לו אצבעות שימצא את קולו וקהלו. ואם לא, לפחות שייהנה מהדרך".
שיינפלד: "אינני מעמיד את עצמי כמי שראוי, יכול או רוצה לקבוע למי יש ולמי אין כשרון כסופר. אני לא חושב שמישהו באמת יכול לנבא זאת. ראיתי בימי חיי הרבה מאוד אנשים מוכשרים להפליא, שכתבו יצירות מופלאות בגיל מאוד צעיר ואז חדלו כליל מכתיבה. צריך לתת לכל אדם את הזכות לכתוב את עצמו, את חייו ואת עולמו. מי שבאמת נכנס לזה, ומשקיע בזה את נשמתו, את זמנו ואת מרצו, גם יצליח להוציא ספר מתחת ידיו. לכל היותר יזדקק לעריכה, אותה אני מעניק בשמחה לתלמידיי בכל עת".
יהודית קציר: "אני יוצאת מנקודת הנחה שרוב האנשים מגיעים לסדנה כדי לחוות אותה ולהתנסות בכתיבה, ולאו דווקא כדי להפוך לסופרים. אנשים ממגוון מקצועות מגיעים ועבור רבים, זו העשרה. מנגד, כתבי יד בהחלט צמחו בסדנאות והיו לספרים שראו אור וחלקם גם הצליחו, וזה מאוד מרגש, כשכל חברי הסדנה משתפים פעולה ועוזרים לאדם לפתח את הטקסט עד לפרסומו".
הרצון ללמוד מכותבים ידועים, שכתיבתם נחלה הצלחה וזכתה לפופולאריות רבה, מובן לחלוטין. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהספק העולה לגבי מה שעומד מאחורי הבחירה ללמוד אצל אישים המקושרים היטב בעולם שבשעריו חולמים התלמידים להיכנס.
האם אתם מרגישים שתלמידים מגיעים לסדנה שלכם נטו כדי ללמוד, להתפתח ולקבל כלים ככותבים, או גם כדי ליצור קשרים עם המנחים, שאולי יסייעו להם לקבל דריסת רגל בעולם הספרות או השירה?
"אני מנחה סדנאות כבר ארבע עשרה שנה", אומר בוסי, "ולשמחתי לאורך כל הדרך לא גיליתי תופעה כזאת". גם קציר טרם נתקלה בתופעה, ולדבריה, אם היא קיימת, היא אינה מודעת לה. "אני לא חושבת שזה קרה בסדנה שלי, ואם כן, אני בטח לא יודעת מזה. זה גם לא יעיל, בטח לא היום, כשמצב ההוצאות לאור לא טוב וממילא קשה להוציא ספרים. בוודאי שיש ביכולתי לעזור למי שהטקסט שלו באמת בשל, אבל אנשים שחושבים שבזכות ההיכרות איתי יוכלו להתקדם? זו לא הדרך".
לעומת בוסי וקציר, העניין אינו זר לחורב. "חלק מהאנשים מגיעים לראיונות במחשבה שהסדנה תקשר אותם באופן ישיר לאמנים. אני לא מחפש אנשים כאלה, אני מחפש אנשים שאוהבים לכתוב, ורוצים להפוך להיות כותבים טובים יותר", הוא מדגיש.
אברמוביץ', מצדו, מגלה סלחנות רבה יותר כלפי התופעה ומודה כי הנחתם של חלק מן התלמידים כי השתתפות בסדנה תאפשר להם להיות מקושרים לגורמים בתעשייה, אינה משוללת יסוד. "זה מובן שתלמידים נמשכים ל"שמות". שמות זה מגע בתהילה - שלא באמת קיימת, וזה להרגיש שאתה חלק מאיזו קליקה – שגם, לא באמת קיימת, וזה גם קשרים. לא מעט פעמים המרצים שלנו ב"גיבור תרבות", שהם בתוך תעשיית הכתיבה, מחברים בין תלמידים למשרות".
"מצד שני", הוא מסייג את דבריו, "שם גדול ללא כיסוי הוא אכזבה מאוד מאוד גדולה. שם מפורסם יכול לרגש למפגש אחד או שניים ומה הלאה? היו לנו לאורך שנות הפעילות לא מעט מרצים מוכרים וחלקם לא המשיכו כי התלמידים הרגישו שהם לא סיפקו את הסחורה והכלים. אני יכול להגיד לך שכל מי שעובד אצלנו, בין אם הוא מפורסם ברמה ארצית או ברמה ברנז'אית, הוא אדם עם נשמה גדולה ורצון אמיתי להעניק כלים לאחרים".
אילו כלים ותכונות דרושים למנחה, לדעתכם?
"רצון אמיתי לתת, לתת ולתת. לתת את הזמן שלך, לתת את הכלים והסודות שלך ולראות את האחר פורץ", משיב אברמוביץ'. "אני יכול להעיד על אמנון ז'קונט, שותפי, שהוא מהעורכים המוערכים
גם איתמר מתייחס ראשית ליכולת נתינה. "נתינה, יכולת הכלה, אוזן קשבת ולב רחב, הן תכונות הנחוצות מאוד למנחה. אם נוסף על הכל, המנחה הוא גם עורך, זה יתרון לא קטן. עוד דבר חשוב, הוא שעל המנחה לדעת שגם אם יצירה אינה לטעמו, יש לה ערך".
"בעיניי, עיקר העניין הוא להצליח לפתוח טקסט יחד עם הכותב, על כל הטובות שבו ועל כל הדברים שעוד פגומים בו, אגב כך ששומרים על ההתלהבות של הכותב ועל החשק שלו להמשיך ולכתוב", אומרת אורית גידלי. "לצורך כך, ה"כן" חייב להיות כן, ובאותה מידה, נדרשת כנות גם כדי לדבר על מה שעובד פחות. רק מנחה שמסור לראות מה כוחו של הכותב, ומה כוחו הפוטנציאלי, יכול לחולל תהליך כזה".
"אהבה לאנשים", כך אומרת גלבפיש, "היא תכונה חשובה מאוד, לצד קשב, קמצוץ צניעות, ידע מסוים בכתיבה, כמובן, ורצון לקרוא המון".
---
מחר, בחלקה השלישי והאחרון של הכתבה: המנחים מספרים על חוויותיהם מן העבר השני, כמשתתפים בסדנה, וסופרים, שספרי הביכורים שלהם התהוו במהלך סדנאות בהן השתתפו, מתארים את התהליך ומדברים על תפקידם המרכזי של חברי הסדנה ושל המנחים בתהליך היצירה ובליווי הספר, משלב הרעיון ועד לצאתו לאור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם