בזכות הספקנות: הפילוסופיה של יום באור חדש
התרגום החדש והמלא ל"מסכת טבע האדם" של הפילוסוף דייויד יום מעלה בחינה מחודשת של משנתו בעידן בו אנשים מוכנים לשרוף אחרים בשם ערכי צדק סובייקטיביים
עוד בתרבות: אלבומי השנה 2013
אביתר בנאי ועמיר לב נפרדים מגבריאל בלחסן
כאשר הוציאה לאור הוצאת "רסלינג" תרגום חדש לספר (תחת הכותרת המוזרה "מחקר בדבר בינת האדם"), היא עשתה כמעשה הוצאת מגנס שהוציאה לאור את התרגום הראשון, ותרגמה רק את החלק הראשון בספר - "על התבונה". באחרונה, יצא לאור התרגום החדש בהוצאת שלם תחת השם הידוע "מסכת טבע האדם", בכריכה מהודרת ובתרגום משובח פרי־עטו של יפתח בריל, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב, ובתחילתו הקדמה מצוינת מאת פרופסור מרק שטיינר מהאוניברסיטה העברית. התרגום החדש כולל את שני החלקים שטרם תורגמו: "על הרגשות" ו"על המוסר".
התרגום החדש מופיע בצד תרגומו החדש של פרופסור ירמיהו יובל ל"ביקורת התבונה הטהורה" לעמנואל קאנט, ובכך זוכים תלמידי ואוהבי הפילוסופיה למתנה כפולה. לא זו בלבד שאין קאנט בלי יום, אלא שעתה הגיעה העת לבחון את ההנחה ההיסטורית של רוב מורי הפילוסופיה, שלפיה ההגות הקאנטיאנית היא התגברות מוצלחת על הספקנות של יום; מעין צליחת משוכה שבדרך.
יום, פילוסוף סקוטי בן המאה הי"ח, זוכר בעיקר בזכות המשפט המפורסם של קאנט, שלפיו הפילוסוף מאדינבורו העיר אותו מ"תרדמתו הדוגמטית". במחלקות השונות, יום מוזכר יחד עם ה"אמפיריציסטים", לצד לייבניץ ודקארט שנמנים על ה"רציונליסטים". זאת, עד שמגיע הגואל הגדול, קאנט, המצליח להציל את הפילוסופיה מן הספקות שהחלו לכרסם בה בעקבות מפעלו הפילוסופי של יום.
חוסר עקביות בוטה
"מסכת טבע האדם" ידועה בעיקר בזכות העובדה שהמחישה כי כל מושגינו על סיבתיות, ודאות, מקום בזמן, הכרחיות וכיו"ב הם בגדר המצאה של הרוח האנושית, במידה שמחליטים להוציא מהתמונה את האל כמי שמבטיח את הסיבתיות או לכל הפחות ערב לסדר בעולם, כפי שהאמינו פילוסופים דוגמת דקארט, מלבראנש, לייבניץ וברקלי. יום - שמפעלו הפילוסופי היה נטול אלוהים במובן המטאפיסי של העניין, והואשם בשל כך באתאיזם וגם לא זכה למשרה באוניברסיטה - טלטל את הפילוסופיה. קאנט ביקש להמחיש שלמרות היעדר האל, המטפיזיקה היא מן האפשר בהנחה שלוקחים בחשבון את גבולות התבונה. הכול קיים, ודאי ושריר במסגרת התבונה שמסננת את העולם עבורנו וכך הופכת מונחים כגון סיבה ותוצאה לאפשריים.
בחלוף השנים, הפריזו הפילוסופים בערך המענה שנתן קאנט והמעיטו בערך הספק שהטיל יום על הפילוסופיה. גם במהדורה הנוכחית, מחבר ההקדמה טוען, שהמסכת נגועה ב"חוסר־עקביות בוטה". יותר משלוש מאות שנה לאחר הולדת יום, ממשיכים הפילוסופים חסידי הלוגיציזם הטהור לחפש עקביות בכל משנה ומסכת פילוסופית. השאלות שהציג יום חשובות יותר מן המענה אשר ביקש לתת לאי־אלו שאלות. ואם מתייחסים ברצינות למפעלו, ניתן לחרוץ, כי עד ימינו הספקנות של מחבר "מסכת טבע האדם" ממשיכה ללוות את הפילוסופיה, ולא רק במטפיזיקה או בבעיה הפסיכו־פיזית אלא גם בתורת המוסר. הטענה הבסיסית שלו - שלפיה השכל האנושי איננו יסוד הידיעה המדעית או המוסר - הוכחה פעם אחר פעם כאשר בני־אדם נראו כפועלים לא מתוך איזה צו קטגורי נוסח קאנט (הניסיון לחוקק כללים מעשיים באמצעות הכללה של הכלל המעשי על האדם המחוקק ועל שאר בני־האדם, עם כל מיני תוספות סובייקטיביות על היות האדם "תכלית") אלא מתוך מניעים נפשיים, היסטוריים, פסיכולוגיים ואידיאולוגיים שבינם לבין התבונה אין ולו דבר.
להרוג בשם ערכים סובייקטיביים
יום קבע כי הבסיס למוסר הוא הרגש: הטוב המוסרי הוא הנאה והרע הוא הכאב. ההזדהות היא המניע לפעולה המוסרית ולא הצו השכלי. הצדק מבטא הסכם בין בני־אדם ואיננו מהווה ערך. לאחר המאה העשרים, ההשקפה הזו נראית מוצדקת הרבה יותר מהרציונליזציות השונות שנעשו למושגי הטוב והצדק, למן אפלטון, המשך בקאנט וכלה בהוגים מודרניים יותר. במובן הזה, ההגות היומיאנית היא הומניסטית, משום שהיא מבוססת על הסנטימנט האנושי ומבססת עצמה מחדש לאחר שהוכח, כי בשם ערכי הצדק הסובייקטיביים שלהם, בני־אדם מוכנים לשרוף בני־אנוש אחרים בחיים.
ודבר אחרון: יום היה ליברל. השקפתו עלתה בקנה אחד עם השקפת הבורגנות האנגלית. דרכו לא קלעה לטעמם של מרקס ואנגלס, ודאי שלא לדעת יורשיהם השונים. הוא האמין אמונה גדולה בזכות הקניין. במשטר הבורגני. בקפיטליזם. בכך הוא חלק משרשרת ארוכה של מתנגדי הטוטליטריות. סר ישעיה ברלין - הפילוסוף היהודי שהיה מהבודדים שצידדו בדרכו של דייויד יום - התריע מפני כל אורח־מחשבה מוחלט המבקש לספק פתרונות לשאלות הפילוסופיות הקשות ביותר. כמוהו גם ישעיהו ליבוביץ, מעריצו הגדול של קאנט, שהגיע ערב אחד להרצות בשיעורו הקבוע על הפילוסופיה של הביולוגיה, ושאל את תלמידיו אם יש למי מהם שאלות על השיעור הקודם. לאחר שאיש לא הרים יד, נאנח ליבוביץ ואמר: "חבל, כי לי יש עוד הרבה שאלות". יום ייזכר כמי שנתן את הלגיטימציה לשאול שאלות שתיוותרנה לעד פתוחות.
דייויד יום, מסכת טבע האדם, הוצאת שלם, 2013. עורך: מרק שטיינר. תרגום: יפתח בריל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם