ליידי גאגא מציגה: הפופוליזם של הפופ
במקום להתרכז בעשיית פופ ייחודי, ליידי גאגא מצהירה ביומרנות על הפיכתה לאמנית ויוצרת תרבות. זה חוזר אליה כמו בומרנג
הסקס שהיא מוכרת לא סקסי, וזהו חלק מכוחה. היא יכולה להופיע בתחתונים וחזייה חוטיים, לרקוד הכי פרובוקטיבי בעולם ועדיין לא לעשות רושם של זונה שמוכרת חרא של מוזיקה בעטיפה סקסית (עיינו ערך ריהאנה, מיילי סיירוס ועוד) - אלא בדיוק ההפך. היא מוכרת דאנס מעולה בעטיפה מפלצתית.
למעשה, העטיפה כל כך מפלצתית ומוזרה, ששום דבר בה לא נראה מגרה. התנועות המעוותות שלה, הווקלאז הכבדים שלה והסטייל הצבעוני, בלשון עדינה, שמייחד אותה מכל האחרות - כל אלה משרתים את היצור החייזרי הזה.
תקראו לזה פופ אמנותי, וזה לא יהיה רחוק מאוד מהאמת. אפשר להניח שאפילו אנדי וורהול בעצמו לא היה מתווכח איתכם. עם תלבושות הבשר והמוזיקה שאינה שגרתית לסגנון אך היא קומוניקטיבית מספיק כדי להיות הכי מיינסטרים, גאגא היא אמן פופ מבריק שמציג מראה לחברה. היא עושה את זה בסטייל, בכישרון והצלחה - או לפחות זה מה שהיא עשתה עד עכשיו.
עגלת הזהב
"רגע אחד אני קונס ולפתע הקונס זה אני, תרבות הפופ הייתה באמנות ועכשיו האמנות בתרבות הפופ היא אני", כך מצהירה גאגא ב-Applause, הסינגל הראשון מתוך אלבומה החדש. גאגא מתייחסת בשיר לג'ף קונס, מהאמנים המצליחים בעולם, הידוע בזכות פסליו המונומנטליים והמתוקים לכאורה - חפצים בנאליים, בדרך כלל מפלדה מבריקה, צבעונית ומזמינה. הסאבטקסט של קונס הוא שהעוצמה אשר אנחנו מעניקים לחפצים מקוממת ותרבות הצריכה מסנוורת אותנו ביופי שנועד להסתיר את שליטתה המוחלטת עלינו.
גאגא, שהעריצה את קונס מנערותה, ביקשה מהאמן לעצב את עטיפת האלבום החדש שלה, וככה קיבלנו פרדוקס בצורת פסל ענק של גאגא כשברקע קרועות עבודותיהם של ג'ובאני ברניני וסנדרו בוטיצ'לי. שוב קונס מבריק בהקבלתו את גאגא לוונוס מודרנית.
מבחינתה של גאגא, לבחירה ביצירת אמנות הייתה סיבה ברורה, שכן גם לאלבום היא בחרה שם מחייב: ARTPOP. היא הסבירה את השם ביומרה "לטשטש את הגבול בין פופ לאמנות עד שיתחברו לאחד בצורה טהורה". מתברר שבעולמה של גאגא בזבוז כסף, מסיבות, סמים למכביר ומין מזדמן הם המרכיבים הלגיטימיים ליצירת אמנות גבוהה. ואם כך, עולה התהייה - אם זו תרבות הפופ, מה מבדיל אותה מתרבות הצריכה?
מדונה, ההשוואה המתבקשת לגאגא, מעולם לא הצהירה על עצמה כמלכת הפופ. היא פשוט המשיכה להמציא את עצמה מחדש מאלבום לאלבום ולהוכיח את זה תוך כדי תנועה. הבעיה עם גאגא התחילה כשהיא החליטה לקחת את עצמה ברצינות והתיימרה לעשות את מה שאחרי הכול, מעט מאוד ראו בה. כי עם כל הכבוד לאמן שהיא, גאגא היא דמות שילדים מעריצים. את המוזיקה שלה שומעים במועדונים ולא במוזיאונים.
כל עוד היא שתקה בנוגע לפועלה המבורך ופשוט עשתה אותו, גאגא נחשבה במידה רבה של צדק לבשורה החדשה של תרבות הפופ. אבל היומרה לייצג את עצמה ככזו הופכת את פועלה לפסל של קונס – יפה, מרתק ומזויף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם