ג'ף קונס הוא המיליונר החנון הכי פרוע
יש מי שיקראו לזה קיטש, אבל מהקיטש הזה האמן ג'ף קונס עושה מיליונים. את "מכונית האמנות ה-17" מדגם M3 GT2 של ב.מ.וו הוא עיצב בהשראת אנדי וורהול - ואל תשאלו אותו כמה יעלה לכם להכניס את האוטו הפרטי שלכם לטיפולו
אם יש עדיין מישהו שסבור כי כדי ליצור אמנות מוערכת נדרש אמן עני, רעב וסובל, הוא ודאי לא שמע על ג'ף קונס (Jeff Koons). 43 שנים אחרי שקונס בן ה-9 עבר מדלת לדלת ומכר ממתקים בשכונת מגוריו בעיר יורק שבפנסילבניה, אחד הממתקים הגדולים ביותר שלו נמכר תמורת 23 מיליון דולר.
ה"ממתק" הזה, תליון ענק בצורת לב בצבע אדמדם-מג'נטה ובגימור מבריק, נמכר ב-2007 בבית המכירות הפומביות סותבי'ס רגע לפני המשבר הכלכלי העולמי האחרון - וקבע שיא לסכום ששולם אי-פעם בעולם תמורת יצירה של אמן חי.
את הכסף הגדול מיצירת האמנות הזאת - העשויה מפלדת אל-חלד, מתנשאת לגובה 2.74 מטרים ושוקלת יותר מטונה וחצי - הרוויח ככל הנראה אספן האמנות אדם לינדמן. על פי פרסומים שונים, לינדמן רכש את הלב של קונס רק שנה קודם לכן תמורת 4 מיליון דולר, ומכר אותו לאוליגרך רוסי ברווח של כמעט 19 מיליון דולר.
אבל אין צורך לדאוג לקונס, שהוא ככל הנראה אחד האמנים העשירים ביותר החיים כיום. מבקרים, וכאלה לא חסרים, טוענים כי האמנות הפופולרית של קונס נמצאת על הגבול שבין אמנות פלסטית לעיצוב תעשייתי, וכי נוצרה במידה רבה לצורך קידום עצמי ויחסי ציבור.
למרות שהוא עצמו מתנגד להגדרה הזאת, מומחים מתחום האמנות מגדירים את יצירותיו של קונס "ניאו-פופ" או "פוסט-פופ" - אבל במקום להתבלבל עם הגדרות מסובכות, יש שיעדיפו לכנות את יצירתו בפשטות "קיטש." אותם מבקרים כועסים בעיקר על מוזיאונים נחשבים בעולם, שרוכשים או מציגים את יצירותיו של קונס. עם זאת, אם כסף הוא מדד קביל להערכת אמנות, הרי שקונס יכול להביט באדישות במבקריו: מעטים הם האמנים בני זמננו שזוכים להערכה כה רבה, כזו ששווה עשרות מיליוני דולרים.
לפני שבועות אחדים התגלגלה אחת היצירות החדשות של קונס לביתה הקבוע - מוזיאון המכוניות של ב.מ.וו במינכן שבגרמניה. היצירה היא "מכונית האמנות ה-17" של ב.מ.וו, שמצטרפת ל-16 יצירות של אמנים מפורסמים אחרים. מדובר בציור של קונס על גבי מכונית מרוץ מדגם M3 GT2. לרגל השקתה של המכונית, נפגשנו עם קונס במוזיאון פומפידו לאמנות עכשווית בפריז לשיחה על אמנות וכסף.
המפגש עם קונס טמן בחובו לא מעט הפתעות. קונס נחשב לאמן שנוי במחלוקת לא רק בגלל יצירתו, החומרים שהוא משתמש בהם או הממדים של יצירותיו - אלא גם בזכות עיסוקו בנושאים שנויים במחלוקת כמו מין, גזע, מגדר, מסחר וסלבריטאות, ובזכות הגבולות שהוא מנסה לפרוץ בנושאים האלה ובנושאים אחרים. גירושיו המתוקשרים מכוכבת הפורנו האיטלקייה צ'יצ'ולינה יצרו הרבה יותר עניין מאשר נישואיהם או חייהם
מצד שני, להד שעורר פרק זה בחייו אחראית, לפי גרסתו של קונס, האיטלקייה ממוצא הונגרי לא פחות ממנו, האמריקאי: לטענתו, צ'יצ'ולינה חטפה את ילדם המשותף ושכנעה את בית המשפט האיטלקי שלא לאפשר לילד להתראות עם אביו בארצות הברית.
לנוכח יצירתו, פרסומו ואופי יצירותיו, היינו בטוחים שנפגוש טיפוס צבעוני ותוסס, אולי אפילו על גבול הפסיכוטי. אלא שקונס נראה מרתק ומלהיב בערך כמו יוסף, פקיד מחלקת המים של עיריית תל-אביב מאיוריו של דודו גבע ז"ל. לבוש בחליפה ספק כחלחלה ספק אפרפרה אבל בכל מקרה לא כזאת שמדיפה רושם של מיליונים, פגשנו אדם חייכן במידה הנדרשת לצורך יחסי ציבור - אבל לא כריזמטי יותר מהסטריאוטיפ של סגן מנהל מחלקת האשראי בסניף הבנק המקומי.
קונס, חנוט בחליפת איש העסקים, מדבר בטון אחיד ורגוע, נטול כל שמץ של קרשנדו, במה שעשוי להיתפס כמעין התנשאות או אירוניה - אבל אולי מבטא יותר מכל את המזג שלו. בראיונות אחרים שהעניק לאורך השנים הוא טען בעקביות כי אין ביצירותיו שמץ של אירוניה וגם לא מסרים חבויים כלשהם. אנחנו חושבים שגם האיש עצמו מהווה מסר מבלבל לנוכח היצירות עצמן, שכן היצירה שלשמה התכנסנו - הב.מ.וו - GT2 M3 נחשבת בענינו ל"מכונית האמנות" המלהיבה ביותר שנוצרה ב-35 שנותיו של הפרויקט.
איך נוצר הקשר עם ב.מ.וו? רצית לעצב מכונית שלהם או שהם פנו אליך?
"באחד הראיונות לפני כמה שנים הצהרתי שהייתי רוצה לעצב מכונית של ב.מ.וו, במיוחד לנוכח יצירות קודמות של אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, אלכסנדר קאלדר ופרנק סטלה. מישהו בב.מ.וו כנראה קרא את ההצהרה ויצר איתי קשר בשנה שעברה. הגעתי למרכז החברה במינכן, והתעניינתי מאוד בדרך שבה הם רואים מכוניות ועובדים על פיתוחן. הקשבתי למעצבים ולמהנדסים וקיימתי דיאלוג עם המכונית".
רבות מיצירותיך מבוססות על אובייקטים מחיי היום-יום של כולנו. מכונית היא ללא ספק אובייקט נפוץ, ואני הייתי מדמיין שאתה תפסל מכונית מבלונים, מפרחים או משהו שחורג מצביעה.
"עלו לי רעיונות ראשונים לגבי שימוש בעדשות אופטיות ופיסול חלקים שונים. מהר מאוד הבנתי שלא אוכל לעשות את מה שרציתי, ולכן החלטתי להתרכז בציור. הרעיון הראשון שלי נלקח מצבעי ההסוואה של מלחמות העולם הראשונה והשנייה, ומכל מיני זוויות משונות של כלי רכב וטיס. דמיינתי קווים ישרים, קווים רחבים וגם צמד מבערים מאחור, ובעיקר חשבתי על מהירות. היצירה מתפתחת תוך כדי העבודה עליה, וזה מה שקרה גם בתהליך הזה".
המעצבים של ב.מ.וו הקדישו אלפי שעות עבודה לפיסול המכונית הזו. כשאתה ניגש למוצר כזה, האם אינך מרגיש הערכה כלפי העבודה שלהם - הערכה שתגביל אותך או תמנע ממך לשנות יותר מדי את המוצר?
"לא חשבתי על המכונית כעל יצירת אמנות אלא כעל מכונית. בעבודתי אני עובד כל הזמן עם אובייקטים מוכנים מראש, שמהם אני מתחיל, וגם כאן המכונית המשיכה להשתנות תוך כדי העבודה עליה. בתהליך הזה עיצבתי את החלק החיצוני של המכונית, ומדובר באתגר כמו בכל פעם שאני מתחיל יצירה".
אם היית מעצב מכונית בעצמך ולא מתחיל ממוצר קיים, כיצד היא היתה נראית?
"מכונית איננה אובייקט קל עבור אמן וגם במקרה הזה מדובר באתגר גדול, מפני שאלה משטחים מיוחדים ולא רגילים, ואני לא רוצה להרוס את הקיים. בסופו של דבר מכונית היא מכונית, אבל במכונית הזאת השאיפה שלי היתה להדגיש את הכוח הטכנולוגי שבה ואת תחושת האנרגיה והעוצמה שלה. באופן כללי, מכונית היא אובייקט שנועד להיראות וליצור דיאלוג עם הסביבה. היא מייצגת עולם שלם של מושגים עבור אנשים שונים: את ההנדסה שבה, את היכולות שלה ואת כוחות הפיזיקה".
ארנסט פוש, שעיצב את "מכונית האמנות" החמישית של ב.מ.וו בשנת 82', אמר לגבי היצירה שלו ש"אסור שהמכונית תיראה טוב יותר מכפי שהיא, אסור לייצר אותה מחדש - יש לה אסתטיקה משלה". מה אתה חושב על מה שיצרת? שיפרת את המכונית?
"יצרתי משהו שמתקשר עם הצופה ומשדר לו את המסר של המכונית בעיניי: הכוח שבתוכה ומאחוריה, המהירות, ובמקביל זה גורם לצופה להוציא מתוכו את האנרגיות ואת הכוח שבו, כאדם וכאינדיבידואל. התחושה שלי היא שהמכונית הזאת קיימת בתוך עולם אמיתי בעל גבולות פיזיים קיימים ומוחשיים - והיצירה שלי לוקחת אותה הכי קרוב שאפשר לשם".
"זאת מכונית מרוץ, ואני חושב עליה כעל משהו שמייצר ומייצג מהירות. תוך כדי העבודה, וגם למראה המוצר הסופי, אני מתייחס למכוניות האמנות הקודמות - בעיקר אלה של וורהול וליכטנשטיין - ומקווה שהיא ממשיכה את המסרים ואת הרעיונות שלהם".
למוסף "100 העשירים של מעריב" - לחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם