טלוויזיה: התביעה ההזויה של דרק שארפ
למה אלון בן דוד לא מקשה על דרק שארפ ועל הצהרותיו ההזויות והחמדניות? וגם: איילה חסון לא עוצרת באדום
אחרי 13 אליפויות, 11 גביעים, שלוש אליפויות אירופה וסל מיתולוגי בשנייה האחרונה מול ז'אלגיריס, שהציל את מכבי מהדחה משפילה ופתח את הדלת לעונת אליפות גדולה, אחד הסמלים בעשור האחרון החליט להיעלב, אחרי שבגיל 40 מכבי סימנה לו את הדרך לספסל. מי שאמנם תרם רבות למכבי, אבל תוגמל במשך כמעט 20 שנה במשכורות עתק וברמת חיים מטורפת של 150-200 אלף שקל בחודש, לא ספר עד שלוש וכבר עזב אותנו לאמריקה, אחרי שבתפקידו האחרון בצוות האימון שכרו ירד מאוד.
למראיינו בן דוד הוא סיפר שהוא חייב עכשיו לעזוב עם המשפחה את הבית והחברים כאן, ולחזור לאמריקה כדי להתפרנס. סליחה? חישוב מהיר וסולידי ביותר עדיין משאיר לאדון שארפ כמה מיליוני דולרים יפים, שיכלו לסדר אותו ליום שאחרי. בן דוד לא מקשה עליו ולא תוהה לאן הלך הכסף הרב שהרוויח כל השנים. אל תגידו לי שגם הוא נפל לבור של מוני פנאן.
הקיטורים של שארפ, שלפיהם כל השנים במכבי אולי לא היו שוות את החוויה הרעה של העונה האחרונה, נשמעים לא אמינים, אף שמכבי תל אביב ידועה כמי שלא יודעת להיפרד מכוכביה. רשימת המאוכזבים ארוכה - ברקוביץ', שמעולם לא מצא את מקומו שם בחזרה, הנפלד, ג'מצ'י, גור שלף, פנאן, שהתאבדותו נותרה חור שחור ולא מפוענח ועכשיו שארפ.
אומרים שדני פדרמן, בנו של הבעלים דיוויד, עומד מאחורי סיום עבודתם של שלף ושארפ, אבל עושה רושם שמכבי שומרת באדיקות על האתוס שלפיו המועדון גדול מכל שחקן. מכל שחקן כן, אבל לא יותר גדול משמעון מזרחי, היחיד ששרד שם משנות השבעים העליזות.
"שישי", ערוץ 10
רוב "יומן" הוקדש לראיון שקיימה איילה חסון עם הטיפוס הזה בועז הרפז. חסון קיימה עם הרפז ראיון רדיו, וכשראתה שהתראיין גם ל"ידיעות", הפכה את שיחת הרדיו לוויזואלית, בעזרת צילומי ויז'ואל שנעשו במהלך השבוע אצל הרפז.
כאן נחלקים ההסברים, כפי שהובאו בסוף השבוע ברשת החברתית. הרפז טען באוזני מי ששאל אותו מדוע התראיין לחסון שזה לא היה באישורו, והייתה זו נקמה של חסון על כך שהתראיין לעיתון אחר. חסון טענה שבצורת הראיון הזאת, הלא פרונטלית, הרפז חשב שהראיון הזה יעבור בשלום באמצעי תקשורת אחרים שמבקשים לראיין אותו.
במקרה הרפז המעטפת ההזויה חשובה יותר מהתוכן, שגם כך קשה לדעת אם אפשר להסתמך עליו. בפרשה הזאת שקועים עד צוואר הגיבורים עצמם, והלוויינים סביבם, קרי העיתונאים שתפסו צד כזה או אחר, כך שלצופים בלתי אפשרי לדעת מה באמת קורה בעסק הביש הזה. מה שכן, חסון, כבעלת הבית של "יומן", אינה זקוקה למפגני החנופה המביכים שהרעיף עליה למשל פרשן הבית ארי שביט. במידה מסוימת זה אפילו מזיק לה.
"יומן", ערוץ 1
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם