מחיר המציאות: מה אקס פקטור באמת מוכרת לנו?
"אקס פקטור" לא אשמה, היא בסך הכול עונה (היטב) לכללי הז'אנר. רק שהז'אנר נעשה כל כך צפוי, מניפולטיבי ומשעמם, שלצופים נמאס. המלך הוא ערום ואפילו לא אכפת לו. למי יש משהו אחר לשים בפריים טיים?
הצופה ערום
סתם אנשים ששרים יפה כבר לא מספיקים לתוכניות ריאליטי, לצופים שסף הרגש שלהם נשחק אי שם בתחילת המילניום. למען האמת, גם מתמודדת אוטיסטית, נעימת מראה וערבת קול כבר ראינו ("כוכב נולד", עונה 8). ובכל זאת הפעם משהו קטן היה שונה.
אחרי מקבץ התמונות המתבקש של קהל מוחה דמעה ושופטים מהנהנים, הגיע תורה של השופטת שירי מימון להגיד מה היא חושבת על הביצוע וככה זה הלך:
"אתה כל כך מיוחד", היא אמרה לעמית בעיניים מצועפות. "יש לך שיער מיוחד, יש לך שפתיים מהממות, יש לך עיניים יפות, אתה מדבר מקסים".
"לא שכחת משהו?", אמר לה עמית שכזכור לא מכיר את הקודים.
"החולצה שלך מהממת", עונה השופטת בתוכנית שעניינה למצוא זמר גדול.
"עוד משהו", מתעקש הנער, "הקול שלי?".
זהו. ילד אחד, שהראה לכולם, כולל השופטים, המפיק, הפורמט והצופים, שכולם ערומים. מסתכלים על תוכנית ששכחה מה היא מחפשת, שבמקום לחפש אקס פקטור שיודע לשיר עברה לחפש אקס פקטור בפריזורה של שיער, מבנה שפתיים או סיפור אישי.
זה מה שתוכניות ריאליטי עושות היום, מנסות לגעת, לרגש, לזעזע, לעשות משהו שישאיר את הצופים דבוקים אל המסך. אבל כל המאמץ, הזיעה, הירידה נמוך יותר, צהוב יותר וחשוף יותר הופכת את מה שהיה יכול להיות מיוחד לבנאלי, למניפולציה ריקה, וסליחה, גם למשעמם.
אם במקרה ישב איזה מלהק של תוכנית מתחרה ודפק לעצמו את הראש בקיר "איך פספסנו את הפיליפינית", אין לו באמת מה לדאוג, זה לא משנה. הרי מאז סוזן בויל גם בגזרה הזו לא יכולות להיות ממש הפתעות. עם כל השינויים הקוסמטיים בין תוכנית מוסיקה זו לאחרת בסופו של דבר יושב הצופה היגע אחרי יום עמל וארבעה ימים בשבוע הוא רואה אנשים עומדים על במה ושרים. ועוד לא דיברנו על העונה החדשה של "דה וויס". גם היא בדרך.
הגענו למקום שבו ממש לא משנה אם המתמודד אוטיסט, מאיזו עיירת פיתוח הוא בא או אם יש לו שלושה פופיקים. הוא חייב להיות "סיפור" כדי להופיע על המסך, אבל למי אכפת מה הסיפור רגע אחרי ששודר. מסחטת הרגשות הטלוויזיונית יצרה את התוצאה ההפוכה – לאף אחד לא אכפת. כשמתמודד מגיע כדי להתקבל לתוכנית כדאי לו שיחליט מה הסיפור שלו (אם אפשר שידפיס אותו על החולצה), ומשם והלאה שיבחר תוכנית לפי היום שבו האודישנים לא נופלים לו על תור לרופא שיניים. הוא רק סיפור.
"אקס פקטור" היא תוכנית טובה לסוגה, מושקעת, מופקת לעילא, העריכה נחמדה, הקצב, תודה לאל, מהיר בהרבה מזה של התוכנית המתחרה, אבל בסופו של יום ותוכנית זה אותו הדבר מאותו הדבר ונמאס. לגמרי.
הטלוויזיה על קברניטיה דוברי העברית לא מציעים שום חלופה. הערוצים המרכזיים בשעות הפריים טיים שכחו שיש משהו זולתי תוכניות מציאות. למרבה הבושה והשעמום ישראל היא אחת המדינות שבהן משודרות הכי הרבה שעות ריאליטי. הטענה הבנאלית היא שהזכייניות מייצרות תוכניות ריאליטי כי יש להן הרבה קהל, אבל יכול להיות מאוד שכל תכנית שתשובץ בשעה 21:00 תזכה לאחוזי צפייה ניכרים - תוכנית ריאליטי או דרמה מסוגה עילית. כך או כך, נכון לעכשיו הילד כבר צועק לכולנו בפרצוף שהגיע הזמן להתלבש ואנחנו ממשיכים לשבת מול המסך, בלי עלה תאנה, מחכים לראות את האודישן הבא.
אקס פקטור ישראל, רביעי ושבת, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם