מארז תרבות 22: סוגרים קיץ עם גידי גוב ופרל ג'אם
הדואט החדש של איה כורם וגידי גוב מצליח להיות מקסים ופוצע בו זמנית; מארינה מקסימיליאן בלומין וליאונל פרטיין מוכיחים סופסוף שיש חיים אחרי הריאליטי; ניין אינץ' ניילז ופרל ג'אם מוכיחים שהדברים הטובים של הניינטיז לא נעלמים כל כך מהר. מארז תרבות מפגיש בין דור חדש לדור נפילים
הדואט החדש של איה כורם וגידי גוב, שהוא גם הסינגל השלישי מתוך האלבום הבא של כורם, סחף את המארז לימים בהם ערוץ 2 התחלק בין שלוש זכייניות וגרסאות כיסוי בתוכניות טלויזיה לא גרמו לצופה לרצות להרוג מישהו.
מאז, כידוע, "טלעד", הזכיינית הטובה מבין השלוש, נבעטה החוצה לטובת, ובכן, החרא שממלא את הערוץ היום, עם אביב גפן על כסא ה"מנטור" וצביקה הדר בתפקיד המנחה (ובקרוב בתפקיד ה"שופט", יאאיי!).הו, כמה יפים היו הימים בהם הדר היה ז'וז'ו חלסטרה וגפן היה לכל היותר אורח במעגל של דן שילון, ולו רק בגלל שמה שהתרחש מאז על המסך הערוצשתיימי שקול להיפוך אבולוציוני. אבל ניחא.
אחת מתוכניות הדגל של אותה זכיינית יתומה היתה "לילה גוב" בהנחיית השחקן/בדרן/זמר/מלך שכולם אוהבים לאהוב. בסוף כל תוכנית הפליא הגוב לארח אמן מהשורה הראשונה לדואט נעים ומתוק, ביצועים נהדרים שגם נאספו לשני מארזים שעד היום תענוג להאזין להם ולהתרפק על גלי נוסטלגיה מתוקה ונאיבית. הדואט החדש כמו לקוח מהאוסף הבא של התוכנית שירדה לפני שנים רבות, על אף היותו שיר מקורי וחדש.
שילוב הקולות, הנשי והזך של כורם עם המחוספס והארצי של גוב, משול לדואט יין-יאנג מושלם. הלחן שמזכיר שיר ערש "הכבש השישה עשר" סטייל והליווי הכלי המינימליסטי והעדין, מוסיפים לאווירה נופך רוחני כמעט, על אף הטקסט חשוף הפינות הדוקרניות. נקבי וזכרי, שחור ולבן, מתוק וחמוץ, כולם דרים יחד בעת שהמלאכיות של כורם מתנגשת בזיפים של גוב, ביצירה שממשיכה מסורת ארוכה של מוזיקה ישראלית נהדרת. תענוג צרוף.
אלבום: מארינה מקסימיליאן –"Step Into My World"
אחרי שלושת הסינגלים הנפלאים שהוציאה, שרק הגבירו את הציפיות הגבוהות ממילא לאלבום הבכורה שלה, הגיח סוף סוף לעולם האלבום המצוין של מארינה מקסימיליאן בלומין, בהפקתו הפרפקציוניסטית של עופר מאירי.
למארז לא נותר אלא להמשיך ולהתלהב מאיכויותיה המדהימות של הזמרת הצעירה ולומר בהקלה עצומה שיצירתה, שעומדת בסטנדרטים בינלאומיים של הפקה וביצוע, גם הצליחה לעמוד בכל הציפיות, גבוהות ככל שהיו, ואף יותר מכך. כל מי שחיבב את מקסימיליאן עד עתה, חובה עליו להאזין לאלבום המרשים הזה, כה מרשים עד שבאמת קשה למצוא את המילים לתאר את חווית ההאזנה לו.
סינגל: ליאונל פרטיין – שיר אהבה
הסינגל החדש של ליאונל פרטיין נפתח בבת אחת כמו מאמצע השיר, כמו שבר ענן, והתגובה הראשונה אליו היא תגובת רתיעה משטף המים הפתאומי. אך שתיים-שלוש האזנות מאוחר יותר מתגלה כל יופיו של "שיר אהבה", על פראיותו הטקסטואלית של יהונתן גפן והביצוע המלטף של פרטיין, הרומנטי עד כהות חושים. מים שקטים חודרים עמוק, גם כשמדובר בסופה רטובה.
קליפ: אלון לוטרינגר – "ערב"
הקליפ החדש של אלון לוטרינגר נותן הזדמנות לכל מי שעדיין לא יצא לו להאזין לאלבום הבכורה המעולה של האמן שרגיל להמצא מאחורי הקלעים של המוזיקה הישראלית, להכיר את אחד האלבומים הישראלים הטובים שיצאו בשנת 2012.
בוידאו נראה לוטרינגר כשהוא נופל, מפיל, הודף, מזיע, יורק, מחפש את מקומו, מתלבט ומעביר באמצעים הכי פשוטים אך בדיוק רב את האווירה המתלווה לשיר הנהדר אותו הוא מייצג. אווירה שמאפיינת אף את כל האלבום, שעוסק בחיפוש עצמי והתמודדות עם עבר שלא מרפה, עתיד לא ידוע ונפש שמסרבת להפסיק לאהוב על אף כל המכשולים שעומדים בדרכה. האלבום מוצע להאזנה מלאה (ולרכישה!) בבנדקאמפ.
סינגל: ניין אינץ' ניילז - "Everything"
טרנט רזנור, גם אם לא מתיימר לחדש יותר כלום בעשרים השנה האחרונות, הוא סוג של אלוהים, ולא רק בגלל שהמציא כמעט בגפו סגנון מוזיקלי וסאונד אופייני רק לו. אחרי כל הגילויים, ההמצאות והכאסח המחורפן והתעשייתי שהנהיג בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, ככל שעוברות השנים הוא מתקרב יותר למיינסטרים, עד שהסינגל החדש של להקתו המתקאמבקת נשמע פופי כמעט.
ולא שיש בכך משהו רע. להיפך. רזנור שובר סאונד וקצב בתבנית קליטה וכיפית, בשיר שמצד אחד מחזיר את המאזין לימים בהם NIN
היתה הדבר הכי מקורי בשטח, ומצד שני בונה ציפיות לאלבום נוסף של להקה שמזמן הבטיחה לעצמה מקום גבוה בהיכל התהילה של הרוק. עכשיו היא פשוט כאן כדי להנות. האמת? זה עובד לה לא רע בכלל.
קליפ: פרל ג'אם - "Mind Your Manners"
השיר החדש של מלכי סיאטל הותיקים כבר הומלץ מיד עם צאתו במארז מספר 18, וכעת מגיע תורו של הקליפ שמציג הלכה למעשה ובאופן ישיר וחסר פשרות למה מדובר באחת הלהקות הטובות ביותר שיש לכדור הארץ להציע עבור עצמו העילג. בקצב חושף שיניים, בלי יותר מדי יומרות ועם אדי וודר אחד שכנראה ולא יזדקן לעולם (תודה לאל), קבלו דוגמה פשוטה, קולחת וקולעת לאיך רוק מיינסטרימי צריך להשמע וכמה פשוט (יחסית) ליצור קליפ עם אמירה ותוכן ללא תקציב של סרט הוליוודי.
הזמן אוזל, האנושות נכחדת והאנושיות גוססת. לא צריך להיות גאונים בשביל להבין את זה, מספיק להתוודע לשימוש בגז הסורי, להתעדכן בגיי באשינג הרוסי או באסונות הטבע שאנחנו מביאים על עצמנו בחוסר אכפתיות מוחלט.
בין ים הרפש פרל ג'אם היא ללא ספק נחמה קטנה מאוד אך אמיתית ואיכותית. כי יש עוד מי שאכפת לו, גם אם מיום ליום עושה רושם שמדובר בקומץ מזערי של בני אנוש בים של חטאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם