מארז תרבות 18: מלכי הניינטיז חוזרים
במארז שנות תשעימי במיוחד, אנחנו פוגשים את פרל ג'אם במצב צבירה זועם, סקאנק אננסי בכוחות מחודשים לקראת ההופעה בישראל ושי רביב, שחוזר לאחר שעשה חיל בהוליווד. אם ל-J VIEWZ לא היה שיר חדש בניחוח אייטיז מובהק, עוד היינו יכולים לקבל סדרה שלמה ואחידה. אבל למה להתלונן?
תגיע לישראל - לא תגיע לישראל, יהיה מה שיהיה. הדבר המעניין באמת הוא שפרל ג'אם שחררה בסופ"ש האחרון מתאבן מאלבומה הבא שייצא באוקטובר, שיר שמחזיר את המאזין לסוף שנות התשעים עם הדבר הכי גראנג'י שנשמע מזה זמן לא מבוטל.
השיר "Mind Your Manners" מזכיר קצת את הלהיט "Do The Evolution" משנת 1998:
שתיים וחצי דקות הדוקות של זעם נקי וטהור, רק לעצום עיניים ולדמיין דהירה משולחת רסן בלב מדבר. ווקלאז משתוללים, תיפוף תזזיתי ומדויק וכמובן – סולו גיטרה חם שעולה לראש כמו בירה מחוזקת, ככה פרל ג'אם צריכים להשמע וכמה טוב שהם מסכימים. פייר, התגעגענו.
הופעה:סקאנק אננסי
מי שבטוח תגיע לישראל (אלא אם כן ארגוני שמאל קיצוני יפעילו על חברי הלהקה לחץ מאסיבי... נו, אתם מורגלים בנוהל) היא סקאנק אננסי. אגב שלהי הניינטיז התמימים, הלהקה אמנם חזרה לעבוד לאחר ההפסקה הארוכה שלקחה ונמשכה קרוב לעשור, אבל שום דבר שעשתה בשנות האלפיים לא משתווה לניסורים הדרמתיים שלה בשנות התשעים.
משיטוט בסטליסטים אחרונים של הלהקה, עם קצת מזל יש מצב שנקבל אפילו כמעט חצי מופע בטעם של פעם. כל הכרטיסים למופע הראשון נגמרו, ואולי אם נבטיח למלא את אמפי שוני פעמיים רצוף ישתכנעו חברי הלהקה לבוא בכל מחיר, על אף מכירת נשמתם לשטן, או משהו כזה.
20-21 לאוגוסט, 269 שקלים חדשים יעלה התענוג.
קליפ: J ויוז - "Far Too Close"
אולי שוב האלקטרו-דיסקו כאן, אבל ל-j.viewz (או יונתן דגן, בשבילכם) יש תוכניות אחרות לעולם. לא בכדי הכתיר אותו מגזין הבילבורד האמריקאי בחודש מרץ האחרון כאמן הרביעי ברשימת ה"דבר הגדול הבא" שיצר.
"Far Too Close", מתוך האלבום האווירתי "Rivers and Homes" שכמעט וזיכה את יוצרו בפרס הגראמי בזכות עטיפתו היפהפייה, מכיל בתוכו את כל מה שטוב כל כך בעילוי האלקטרוני הישראלי שיושב בברוקלין, ושבקרוב יופיע גם הוא באמפי שוני. סימפולים מעוררי חיוכים נוסטלגיים, ציוד אנלוגי, סינטיסייזרים חצופים ואריזה אלגנטית מוקפדת יוצרים באהבה פצצת זמן מתקתקת בקצב האייטיז. כיף להתאהב בה משמיעה ראשונה, כמו בכל האלבום המצוין משנת 2011.
בהתאמה, גם הקליפ לשיר עטוף באריזה מהודרת, כזו שנוצרה בשנות השמונים ולוטשה בתשומת לב בשנות האלפיים, ומלווה בעוד הבטחה גדולה שהבקיאים בתחום אף יאמרו שהתממשה כבר: צעיר ויפה, הרקדן האמריקאי דאג לת'רן כבר הספיק לעבוד ולקבל שבחים ממיכאיל ברישניקוב, לרקוד בוידאו חתרני לצלילי ג'יימס בלייק ולעבוד עם לא מעט ישראלים בלהקת בת שבע ועם שרון אייל וגיא בכר. לעזאזל, הוא אפילו למד עברית וגר תקופה ביפו, בסירת מגורים בנמל, לא פחות.
הקשר הישראלי-אמריקאי הזה, על כל הסתעפויותיו, לוקח את החוצפה הישראלית ומשלב אותה עם ההישגיות האמריקאית לכדי יצירה נקייה, מסחרית ומקורית כאחת. רקדן חתיך ומוכשר, בימוי ועריכה מצוינים ועלילה היתולית כמעט, בוידאו שלוקח את עצמו הכי ברצינות, נותנים לסינגל של j.viewz את הביטוי הויזואלי הכי מדויק שהשיר הנהדר הזה יכל לקוות לו.
סינגל: "Violet Vision –"Silence Of The Birds
ומי הישראלי שמפיק ליטופים מוזיקליים מהצד המערבי של היבשת אם לא שי רביב? רביב מוכר בעיקר בזכות עבודתו עם יונתן דגן בתחילת העשור הקודם, וכעת ממשיך איפה ש-Violet Vision שלהם עצרה, עם פרויקט חדש שיכלול שמות מעניינים מאוד מהארץ ומהעולם.
נע על קו תל אביב - לוס אנג'לס, רביב ביסס את עצמו כמפיק, יועץ ויוצר מוערך, בעיקר בתחום פסי הקול, ויתכן מאוד ששמעתם אותו בזמן צפייה באחת הסדרות האמריקאיות האהובות עליכם. כעת, לאחר הכרות מעמיקה עם הוליווד ואמניה, חוזר רביב להפקה המעודנת ולצבעוניות האטמוספרית שאפיינה את עבודתו בתחילת דרכו עם דגן, בסינגל הראשון מתוך הפרויקט המסקרן.
מירנדה לי ריצ'רדס, חברת בריאן ג'ונסטון מסקר לשעבר, מובילה את השיר, השט כסירת נייר על גבי נהר חלומי חסר התחלה או סוף. רביב סוחף את המאזין במעגליות נעימה עד ריחוף, בסינגל עדין ויפהפה, המעורר ציפיות נוסטלגיות לחיזיון סגלגל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם