מי סופר: ניצה סלונים מטילה פצצה
ניצה סלונים נולדה בחיפה וכבר בגיל 13 החליטה שכאשר תהיה גדולה תכתוב ספרים, אבל לחיים הייתה תכנית אחרת. לפני 17 שנה פרשה מרצון מעבודתה כמנהלת הרשות לדוקטורנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים והחליטה להגשים את חלומה. ספרה הראשון, קובץ סיפורים בשם "כי מתוק האור" יצא בעם עובד. הספר השני, הרומן "להחזיק את הזנב של החלום" ראה אור בידיעות אחרונות. ספרה השלישי "זהב" יצא לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה-ביתן
"שני ספרי הראשונים עסקו הרבה באובדן, ובפעם הזאת החלטתי לכתוב ספר קל יותר, מצחיק, פחות מרוסן", מספרת סלונים כיצד נולד ספרה החדש. "פתחתי בסצנה שבה העולם של מישהו מתהפך על פניו ברגע אחד. אחרי הטלת 'הפצצה' הזאת ביקשתי לראות איך כולם יוצאים מן האי-סדר אל סדר חדש. סצנה כזאת שמתחילה in medias res מבטיחה שכולם יתחילו להתרוצץ סביב עצמם, וחשבתי שיהיה מעניין לכתוב על זה לשם שינוי באופן מצחיק. ושיהיה ברור, זה לא קרה לי מעולם".
"הכנסתי איש זקן לספר, בעיקר כדי שיהיה מישהו שיגיד דברים חכמים במבט על. ואז חשבתי על חייו, ואוּפְּס, הוא וחברו נהיו הגיבורים האמיתיים של הספר. ושוב, כמו בספריי הקודמים, כולם חיים עם זיכרונותיהם והאובדנים שלהם. אבל אהבתי את שני הגיבורים המבוגרים והמשכילים האלה ונשארתי איתם. זה נתן לי הזדמנויות להשתמש בשפה עברית יפה ועשירה, ולומר דברי טעם".
מהו הספר האהוב עלייך?
"אני בוחרת בראשון שעולה כרגע בדעתי: 'מגילת סן מיקלה' מאת אכסל מונטה. במחשבה שנייה אולי 'מלון ניו-המפשייר' של ג'ון אירווינג".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"אני קוראת בישיבה. מונחים תמיד שלושה ספרים. את יודעת, שלושה במאה, אבל ברצינות – מסוגים שונים. כרגע אני קוראת 'מטאטא וסיפורים אחרים' מאת לאוניד פקרובסקי, 'חידת פרלמן' מאת מאשה גסן ו'שנת המבול' מאת מרגרט אטווד".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'עלילות אמבר'. מי שקרא, קרא בסתר. הדבר הכי נועז שקורה שם הוא שזוג נכנס לחדר ונועל אחריו את הדלת. מכאן אפשר להסיק מה גילי".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'יוליסס' . התחלתי כמובן כמה פעמים, אבל לא המשכתי, וכבר לא ניסיתי כשיצא התרגום החדש לפני 20 שנה".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'אוהל הדוד תום'. כשאובמה נבחר לנשיא בפעם הראשונה, וזה הוקרן בטלוויזיה, היו בבית שניים מנכדי הקטנים וניסיתי להסביר להם עד כמה זה מרגש, והתחלתי לספר להם את הסיפור של 'אוהל הדוד תום, אבל הם לא התעניינו".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל-24 שעות? ולשנה?
"עם 'יותם הקסם', שבתרגום החדש של אורי אורלב נקרא 'קאיטוש המכשף'. לשנה? אף אחד לא עולה בדעתי. אולי 'היפהפייה הנרדמת' שמתעוררת אחרי המון שנים, והכול שב לקדמותו".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"המורה שלי לאנגלית בבית הספר התיכון. הודות לה התחלתי לקרוא אנגלית בתקופה שהתרגומים לא עשו חסד עם הספרים. אני זוכרת במיוחד את THE VALLY OF DECISION ('בעמק החרוץ') ואת THE FOUNTAINHEAD ('כמעיין המתגבר')".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"נסעתי ברכבת לילה מצ'אנג-מאי לבנגקוק, וקיבלתי דרגש בקומה השנייה, מתחת לגג הקרון. טיפסתי בסולם וגיליתי תא קטנטן בגודל חצי מיטת יחיד, היו שם סדין, כרית, שמיכה, וילונות שהבטיחו פרטיות, ו...מנורת קריאה. קראתי כל הלילה את 'שוגון' וזה היה תענוג".
מרים נעשתה פמיניסטית לוחמנית המגנה על זכויותיה מאז שהנושא הזה הפך אופנתי, אף כי כמובן לא מימשה את הזכות לפרנס את עצמה או את התלויים בה; למזלה נישאה בעוד מועד לבעל סבלן ופשרן שבחר ב'פת חרבה ושלווה בה' על פני 'בית מלא זבחי ריב'.
בעלה, אגב, השכיל לספק לאשתו הרבה יותר מפת חרבה, ולכן היא נהגה עמו באורך רוח מופגן, ומחלה לו על הימים הארוכים שבהם הוא היה טרוד בעבודתו ולא התפנה לשאת איתה 'שווה בשווה' בעול ענייני הבית, אם כי הקפידה להזכיר את חסרונו זה מפעם לפעם.
שנים רבות של ביטחון כלכלי וחברתי כנראה הקהו קצת את חושיה, ובמקום לסגת כעת בחרה להשיב לו בלהט: "אני לא חושבת שאמרתי משהו שהיה צריך להרגיז או לצער אותו; מותר לי להביע את דעתי, לא?"
וחיים אמר: "לא אם זה מרגיז אותו."
"אני לא מבינה אותך."
"מה יש להבין, הוא ואני חברים ותיקים והקשר איתו חשוב לי."
"יותר מן הקשר איתי?" התחנחנה מרים לובלין; היא טילטלה את ראשה וצווארה בחוסר אמון, ושרשרות הזהב השמיעו צליל ענוג, אבל חיים כבר היה כבד שמיעה.
"כן," אמר, "ובזאת סיימנו את הנושא. הוא בא אלי, לא אלייך, נשאיר את זה כך."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם