"אסיר תודה": אבי עדאקי עוד לא יודע שהוא כוכב
אבי עדאקי הוא אינסטלטור במקצועו, וגם מוזיקאי ייחודי. את הכסף לאלבום הבכורה שלו גייס מהציבור הרחב, והוכיח שעדיין יש בארץ מי שמתעניין ביצירה איכותית
את עדאקי פגשתי לראשונה פנים אל מול פנים בתור למקלחות בפסטיבל אינדינגב. סיטואציה מן המוזרות, שרק ענף כמו המוזיקה הישראלית יכול לייצר. כדי להוסיף עניין לתסריט הביזארי, צינור המים שנבנה באלתור שהזכיר אווירת מחנה בני עקיבא, החליט להפסיק לעבוד ולהשאיר את עדאקי ואותי לשיחה קלה בתפאורה של סצנה מ"גבעת חלפון אינה עונה".
בניגוד למצופה, השיחה לא נסובה על ענייני גיטרות או סולו הדרבוקה שעליה ניגן עדאקי ערב קודם, אלא על דרכים לתקן את הצינור. ככה זה כשהמוזיקאי שמולך עובד לפרנסתו כשרברב. בנקודה הזו, אם תרצו, אפשר לסכם את כל התורה על רגל אחת.
מיוחד זו לא מילה
השימוש במילה "מיוחד" בהקשר של מוזיקאים, עשוי לבלבל לא מעט מהאנשים שרוצים להגיע לשורה התחתונה: לקנות את הדיסק או לא לקנות? לשים את האלבום במערכת הסטריאו או לוותר? או במילותיו של שלומי שבן: דברי במספרים, גברת.
לא מעט פעמים השימוש במילה "מיוחד" רומז על כך שאנחנו, מבקרי המוזיקה, לא ממש מצליחים להגדיר את המוזיקאי שעומד מולנו. הוא לא נכנס לשום קטגוריה או תופעה מוכרת, ולכן אנחנו מוותרים מראש על הניסיון לומר משהו. במקרה של עדאקי, ההגדרה "מיוחד" לא הייתה יכולה להיות מדויקת יותר. נדמה שהיא נתפרה על פי מידותיו, החיצוניות והפנימיות.
נופל להגדרה המדויקת של המילה "מיוחד". הסינגל "מתוך געגוע"
כדי לא לעשות לו עוול, ולפני שהסקפטים מביניכם ממהרים להיבהל עם חזיונות על מוזיקה אוונגרדית ניסיונית ולא ידידותית למשתמש, חשוב לציין שהמוזיקה של עדאקי לא שונה בשום דבר מבחינה סגנונית מהרבה דברים אהובים ומוכרים לכם: קחו את עמיר לב, תוסיפו טקסטים קצת יותר אלג'יראיים ושירה בניחוחות יוסי אלפנט ותערבלו עם לוק של מישהו בפלורנטין — והרי לכם אלבום שבאופק אחר יכול היה למצוא את מקומו במחסן הדיגיטלי של כל מי שאוהב את האמנים שלו חושבים.
עדאקי מצליח לייצר כנות אל מול מי שמאזין לו, ובמקביל הוא מייצר מוזיקה שיש לה זהות עצמית שאינה תלויה בשום השוואה שנעשה. כמו אמנים רבים אחרים, גם עדאקי הצליח להגיע לקו הסיום של הקלטות האלבום בעזרת מיזם גיוס הכספים "הדסטארט", שמאפשר לאמנים לגייס ממון מהקהל הרחב עוד לפני שהתוצר יצא אל השוק.
זהו נתון מעודד, שכן הוא מצביע על כך שעדיין יש אנשים שמאמינים במוזיקה ישראלית ייחודית. ובכל זאת, באווירה הכללית שבה אלבומים מלאים עם טקסטים ומשנה סדורה נבלעים אל מול להיטי יוטיוב של שלוש דקות, נצטרך הרבה עדאקים עם פומפות מוזיקליות בידיים, כדי לפתוח את כל סתימת המוחות שנוצרת כאן מתחת לאף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם