"דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו": מלהיב אך מרושל
פועל הניקיון של שדה התעופה מספר סיפורים לכל המעוניין לשמוע ומשבץ בהם חכמת חיים וידע ממיטב ספרות העולם בסיטואציות שעל גבול ההזוי. איי לאב יו טרמינל
אלא שבניגוד לרומנים אחרים העוסקים בנמלי תעופה, שהם בדרך כלל יצירות מתח או יצירות קצפת העוסקות בחיים הטובים, זה של טורס בלנדינה נכתב מגובה המטאטא או שואב האבק - סלבדור, גיבור הרומן, הוא פועל ניקיון בנמל התעופה. זהו פן של החיים שעליו פוסחים לרוב, מכיוון שאינו קורץ לקופה הרושמת בחנויות הספרים, ואילו טורס מקדיש לו את היצירה כולה.
אין להבין מכך שטורס כותב ספרות חברתית על גיבור שוליים וזעקת מצוקתו. אם יש כאן מסר חברתי הוא לגמרי מסוג אחר. סלבדור מעניין את טורס יותר כייצוג ספרותי, והוא בחר בו כנראה כדי להוכיח שלפחות בספרות כל הגיבורים שווים. גם פועל ניקיון יכול להיות פסיכולוג, פילוסוף ובעל ידע אנציקלופדי נרחב, שאינו נופל מהידע של אינטלקטואל בעל שם.
על אף שמעולם לא הוציא את חוטמו משדה התעופה, סלבדור מכיר את העולם לעתים טוב יותר מגיאוגרפים, היסטוריונים, סופרים ואנשי תרבות ויודע לצטט מיצירות רבות, לנחש את סיפור חייהם של הנוסעים ולספר להם בהרחבה על הערים שבהן הם מתעתדים לבקר, כאילו היה מדריך טיולים מיומן.
סיפורים ממריאים
"דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו" הוא רומן פיקרסקי - לפי מיטב המסורת הספרדית שמתחילה בסרוונטס - המלכד אפיזודות סיפוריות רבות שהחוט המקשר ביניהן הוא המספר, במקרה זה פועל הניקיון. בז'אנר הזה תמיד צריך לשאול עד כמה האפיזודות הללו אכן מצליחות להתלכד.
נמל התעופה ברומן הוא מיקרוקוסמוס של החיים, מכיוון שהוא מאפשר לאנשים זרים לספר זה לזה בכנות את סודותיהם הכמוסים ביותר. "בנמלי תעופה החלל מתפשט. רק חוצים את הדלתות האלה וכבר נמצאים בעולם אחר... בני האדם סוף סוף חופשיים, כי הם מנותקים מחיי היומיום שלהם" (23). נמל התעופה וגם המטאטא של סלבדור משמשים מנוע סיפורי. הרומן מייצר סיטואציה אירונית: לכאורה הנוסעים הם אלה שממריאים ומשאירים את סלבדור על קרקע המציאות, אבל בפועל, ובעזרת הסיפורים, הוא ממריא הרבה יותר גבוה ורחוק מהם.
סלבדור הוא פועל ניקיון העומד לצאת בקרוב מאוד לגמלאות, אך ממשיך להיות אותו "צעיר מבולבל, פטפטן וקצת משוגע" (142). הוא אוהב להתרועע ולפטפט עם הנוסעים הרבים ולספר להם סיפור שהוא שמע, ראה או קרא. הדובר היחיד ברומן הוא סלבדור וסיפוריו מסופרים במונולוג ארוך, אסוציאטיבי-קדחתני, שממנו אפשר להבין מה שואלים אותו בני שיחו ומה הוא משיב להם, כך שהמונולוג הזה הוא בעצם גם דיאלוג.
כשסלבדור פונה לנוסעים, ברגע הראשון הם חושבים שמדובר בטרחן קשיש המנסה להיטפל אליהם, אבל עד מהרה הם מוקסמים מסיפוריו המשעשעים של הקשיש החביב המערבב בדיה עם מציאות, וכמו ילדים הם מבקשים לשמוע עוד. למשל, הניתוח שלו מדוע האהבה עובדת רק בסרטים ולא בחיים: "צריך להבין שבסרטים הם לא נמצאים יחד יותר משלוש שעות. זה האורך של הסרט לכל היותר. להתקיים מאהבה שלוש שעות זה טוב ויפה... הייתי שמח לראות אותם כעבור ארבעה חודשים, כשהם זורקים צלחות על הראש" (45).
סלבדור מספר כמובן לנוסעים רק מה שהוא מספיק לפני שנפתחות הדלתות והם עולים לטיסה, ואם אין הוא מספיק הוא משלים לימים את החסר כשהם שבים לשדה התעופה לקראת הטיסה הבאה. מבחינה זו, הסגנון הסיפורי של סלבדור הוא לפי המסורת של הסטורי-טלרס המקצועיים, היודעים מתי לקטוע את סיפוריהם על מנת להמשיכם בדיוק מאותה הנקודה בפעם הבאה. הסיפורים של סלבדור עשויים להזכיר את הנוסחה הסיפורית של יוסל בירשטיין המנוח, שהיה אף הוא סטורי טלר בחסד וכתב סיפורים על נוסעים (אמנם באוטובוס).
סך כל הגיבורים
הסיטואציות שמתאר טורס בלנדינה בספרו ככל הנראה לא יקרו לא רק בטוקיו אלא גם לא במקומות אחרים. זהו רומן מצחיק-חכם-משוגע שאת סיפוריו המוזרים וההזויים לעתים קשה מאוד לדמיין מתרחשים במציאות.
גיבורי הסיפורים של סלבדור הם בדרך כלל אנשים המחפשים או מאבדים את זהותם. מתמטיקאי המשמש פרופסור באוניברסיטת ברקלי מתערב בשיחתם של אח ואחות בנמל התעופה. המתמטיקאי מציג לאח סדרת שאלות, שמכולן מסתבר שהוא מנחש מראש את זהותו ולבסוף מקנח ואומר: "הכול בדיוק כפי שחישבתי... החיים שאתה חי היו אמורים להיות החיים שלי". "על מה אתה מדבר?", שואל האח. "אתה גנבת לי את החיים", מסביר המתמטיקאי (159). לא רק המתמטיקאי אלא גם גיבורים נוספים ברומן מחליפים זהויות, ובסופו של סיפור גם האיש עם המטאטא, סלבדור, יחליף את זהותו ויהפוך למישהו אחר.
רוסליה ורוברטו אינם מצליחים להתאהב בזהותם האמיתית, אז הם ממציאים לעצמם זהות בדויה, וכך עד שהם לא יכולים לשקר עוד לעצמם; אדוארדו קץ בזהותו הקודמת וקץ בעולם שברא אלוהים וחושב שהגיע הזמן לשים לו סוף. הוא נוסע לנפאל כדי למצוא שם את האישה היחידה שתתאים לו, מאמץ תינוקת שאותה הוא מגדל כדי לאהוב אותה כגבר ולא כאב, אבל כשהוא נכשל במשימתו הוא לא יכול לשקר לעצמו ומנסה לחסל את העולם רגע לפני שיחסל את עצמו.
האישה המולאטית מאבדת את זיכרונה במהלך הטיסה ושוכחת את זהותה. מאמץ אותה פועל ניקיון אחר בשדה התעופה, חבר של סלבדור, המציע לה קורת גג ואת אהבתו, ולבסוף גם מציע לה זהות לכאורה חדשה בעזרת אלבום תמונות. המולאטית היפה נבהלת מהאפשרות לגלות מי היא באמת ויוצאת לבסוף מחייו של פועל הניקיון, וזה מרוב אכזבה יוצא אף הוא מחייו שלו.
דמות אחרת ברומן המחפשת את זהותה היא דומינגו. מציעים לו להצטרף למועדון המשאלות הבלתי אפשריות, שיכול לסדר לו את האישה שהוא משתוקק להכיר. אבל דומינגו הוא אולי הגיבור היחיד ברומן שמתעקש לשמור על זהותו ולהמשיך לחפש את אשת החלומות גם בלי עזרה מגבוה.
מלבד חיפוש דרך או זהות, גיבורי המשנה ברומן יוצאים ונכנסים מחייהם לחיים אחרים ולהפך, כפי שסלבדור, האיש עם המטאטא, יוצא ובא בסיפורי החיים של אחרים כאילו הם החיים שלו עצמו. זה מה שיפה ברומן, כמדומה שהמספר הוא לא רק דמות המספר אלא סך כל הגיבורים כולם.
רעיונות שיגעוניים
סלבדור אוהב לצטט את סבתו שאמרה: "האדם הוא יצור מפתיע, חציו מלאך חציו שטן, הוא מסוגל לדברים האיומים ביותר והנפלאים ביותר בעת ובעונה אחת" (18). אמירה זו נכונה אולי לא רק לנפש האדם, אלא גם לנפש הרומן המשוגע שכתב טורס בלנדינה, רומן שחציו מלאכי וחציו שטני והמספר סיפורים שלא תמיד קל לעכל. כמה מהסיטואציות המתרחשות ברומן מזכירות את הרומנים של אופיר טושה גפלה אצלנו. אותה נוסחה ספרותית של ייצור רעיונות שיגעוניים ורקיחתם לרומן.
על אף שהרומן כולל לא מעט רעיונות מבריקים, לא כל הסיפורים סוחפים במידה שתצדיק התפעמות חד-פעמית מהיצירה. גם מרומן מטורף נדרשת מידה של אמינות. במהלך הקריאה הקורא תמה לעתים על דמותו של סלבדור - מעבר לגימיק הספרותי, האם זה אפשרי שפועל ניקיון זה יהיה ידען כזה גדול? הרי סלבדור מעיד על עצמו שבתור ילד "שום דבר לא משך אותי. רציתי להרוויח את הכסף שלי ולהתחתן עם חברה לכיתה שהייתה ממש חתיכה. אולי שמתי לב אליה מפני שאני לא ידעתי כלום והפליא אותי לראות איך היא תמיד יודעת את התשובה. כל הקטע הזה של הלימודים לא ממש התאים לי" (31-32).
ברומן לא מוזכר מהיכן הוא שאב בהמשך את השכלתו חובקת העולם. האם הוא אוטודידקט שבאמת קרא את כל הספרים והסופרים הרבים שהוא מזכיר בנונשלנטיות - בהם מדאם בובארי, איטלו קלווינו, אוסקר ויילד ורבים אחרים - או שהוא רק שמע עליהם, נניח מאשתו הידענית? אפשר כמובן לקרוא את הספר, ליהנות ולהתעלם מהפגם הזה. אבל לטעמי חבל שהעורך לא האיר את עיניו של טורס בלנדינה לכך שמעבר לשריקת ההתפעלות מחכמתו וההומור של גיבור השוליים החביב שלו, הרומן צריך גם לשכנע וכאן חסר לסלבדור קורטוב של אמינות שיצדיק את כל זה.
"דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו"
אלברטו טורס בלנדינה
מספרדית: פרידה פרס-דניאלי
כתר, 2013
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם