מסתכל בקאן: הרגעים שעשו את פסטיבל קאן 2013
פסטיבל קאן עוד לא נגמר, אבל נחום מוכיח כבר מכתיר את הרגעים שייזכרו מאירוע הקולנוע החשוב של השנה
פסטיבל קאן ידוע בתגובות האמוציונליות של הקהל: הסרטים המוצלחים מתקבלים בתשואות רמות וארוכות, הפחות מוצלחים במחיאות כפיים מנומסות, ולעתים אף נשרקות שריקות בוז. "רק אלוהים סולח", סרטו החדש ומעורר הציפיות של הבמאי הדני ניקולס ווינדינג ראפן זכה לכולם. עם תום הסרט באולם ההקרנות המהודר גרנד לומייר נערך קרב מחוות בין המצדדים והמתנגדים - והמאבק נמשך גם בלובי, מחוץ לאולם ההקרנה.
הסרט, המסוגנן בדרכו (ויהיו שיגידו שהוא רק סוטה, מעוות, אפל, אלים ומדמם), מציג משפחת פשע אמריקאית מצומצמת בבנגקוק העוסקת בסחר בסמים. האם קריסטל (קריסטין סקוט תומס) מנהלת את העניינים, ולצדה שני בניה, בילי (הפייבוריט שלה, שנרצח), וג'וליאן (ריאן גוסלינג). בדרך למסע הנקמה ייאלץ ג'וליאן להתעמת עם צ'אנג (ויטאיה פנסרינגרם), שוטר לשעבר במשטרת בנגקוק, אכזר ורצחני, שמחסל בסדיזם בוטה ובדרכים מעוותות להחריד כל מי שנראה לו מושחת או משחית את מידות העיר. שנוי במחלוקת, אמרנו?
"רק אלוהים סולח"
רגע משפחתי
הבמאית–שחקנית ולריה ברוני טדסקי הקרינה את סרטה "טירה באיטליה", שבמרכזו שחקנית בת 40 פלוס שלוקחת פסק זמן ממשחק. פגישה מקרית עם נתן (לואי גארל), שחקן יפה הצעיר ממנה בשנים רבות, מולידה סיפור אהבה שיהיו בו הרבה מהמורות וניסיונות כושלים להרות. בנוסף לכל הצרות יש לה אח חולה איידס ואמא מגוננת שרק מנסה לעזור.
הסרט מבוסס על הביוגרפיה האישית של הבמאית–שחקנית ממוצא יהודי, שאחיה וירג'יניו מת מאיידס ב–2006 ושב–2009 אימצה עם בן זוגה דאז, גארל, תינוק אפריקאי. דרמה קטנה ורגישה, אבל עדיין לא בטוח שמקומה בתחרות המרכזית על דקל הזהב. אולי היא קיבלה פרוטקציה והוכנסה לקטגוריה בזכות האחות הצעירה, האישה הראשונה של צרפת לשעבר קרלה ברוני?
"טירה באיטליה"
רגע של חשיבה
הבמאי היהודי–צרפתי הבלתי נלאה (וטוב שכך) קלוד לנצמן שב לאזכר ולהזכיר את השואה ב"אחרון הלא הצדיקים" - סרט דוקומנטרי שהוקרן מחוץ לתחרות.
מדובר בסיפורו של בנימין מורמלשטיין, ראש מועצת הזקנים במחנה הריכוז טרזיינשטאט, האחרון שנותר בחיים מאז צילום הסרט "שואה". לנצמן לא כלל את הראיון שערך איתו ב–1975 בסרטו הגדול (שיצא כעשור אחר כך), וכעת הפך אותו לסרט עצמאי, בן קרוב לארבע שעות, שבמרכזו הראיון, ובנוסף לו קטעים חדשים המצולמים במקומות שעליהם דיבר מורמלשטיין. מדובר בסרט חשוב שהתקבל באהדה רבה, וכבר פתח מחדש את הדיון בעיסוק במורשת השואה.
"אחרון הלא צדיקים"
רגע ישראלי
עד כה נרשמה הופעה מכובדת של שלושת הסרטים הישראליים שהתקבלו לפסטיבל. "כנס העתידנים" של ארי פולמן התקבל יפה. הסרט, שילוב של לייב אקשן ואנימציה בכיכובה של רובין רייט ולצדה הארווי קייטל ודני יוסטון, פתח את מסגרת "השבועיים של הבמאים" וזכה לביקורות טובות שהצדיקו את הבאזז.
רשמים טובים הותירו גם "מעל הגבעה", של רפאל נדג'ארי, בכיכובם של אורי פפר, מיכאלה עשת ומוני מושונוב, על צעיר תל אביבי הנוסע לחיפה כדי לראות את אביו לאחר שנים רבות של נתק וניכור, וכן סרטה הקצר והמיוחד של סטודנטית סם שפיגל גן דה לנגה, "בבגה", על מכשפה שמנסה להיות טובה אבל לא כל כך בטוח שתצליח.
לרשימה המקומית אפשר להוסיף גם את "עומאר", סרטו של הבמאי הפלסטיני האני אבו אסעד ("גן עדן עכשיו"), שהוקרן בקטגוריה "מבט מיוחד" וזכה לתגובות טובות.הסרט מגולל את קורותיו של צעיר פלסטיני (אדם בכרי) המסכן את עצמו ומטפס על גדר ההפרדה כדי לפגוש חברי ילדות: טארק (היאד חורני) ואמג'ד (סאמר בישאראת). מכאן זה יתפתח לעימות בינם ובין חיילים ישראלים. הקונפליקט בין שני הצדדים יגיע, כצפוי, לנקודת רתיחה מדממת.
"כנס העתידנים" של ארי פולמן
רגע פרובוקטיבי
עבדלטיף קשיש ("הגרגר והדג"), הבמאי הצרפתי–תוניסאי, הקרין בפסטיבל את הסרט הנועז והפרובוקטיבי ביותר עד עתה - "חייה של אדל, פרקים 1 ו–2", או "כחול הוא הצבע החם ביותר". והוא חם ביותר.
הסרט עוסק בצעירה בת 18 שעובדת בגן ילדים ומגלה את זהותה המינית הלסבית. היא מכירה בחורה מבוגרת ממנה, ציירת, והשתיים מתאהבות ופוצחות בסדרה של התעלסויות נועזות שלא משאירות מקום לדמיון. הסרט עמוס סצנות סקס ארוכות ומפורשות שמזמן לא נראו כמותן על המסך (בזמן ההקרנה שררה דממה מוחלטת במהלכן). את הגיבורה מגלמת השחקנית אדל אקסרצ'ופולוס ואת המאהבת שלה - ליאה סיידו. אך לא לטעות, הסרט לא רק נועז - הוא גם עבודת קולנוע מצוינת.
"כחול הוא הצבע החם ביותר"
רגע של מוזיקה
פסטיבל קאן לא הציג בינתיים יצירות מופת בלתי נשכחות, אבל סרטיהם החדשים של האחים כהן, "Inside Llwyne Davies”, ושל סטיבן סודרברג, “Behind The Candelabra”,עשו גלים טובים בריביירה. שני הסרטים עניינם, בין השאר, הוא מוזיקה. זה של האחים כהן מציג את סצנת הפולק בניו יורק של ראשית שנות השישים ועוקב אחרי אוסקר אייזק, זמר המנסה למצב את עצמו בסצנה, רגע לפני פריצת הרוקנ’רול. הצופים והמבקרים היו תמימי דעים שמדובר בעוד יצירה נהדרת של הכהנים.
סרטו של סודרברג (למעשה סרט טלוויזיה לרשת HBO) עוסק בסיפור האהבה, שנשאר רוב הזמן בארון, בין הפסנתרן הססגוני ליברצ’ה (מייקל דגלאס) ומשרתו–מאהבו הצעיר ממנו בהרבה סקוט תורסון (מאט דיימון). מעבר לסיפור האישי המסקרן, הסרט נותן ביטוי למאבקים שזוגות הומואים נאלצו לנהל בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת כדי להגיע למצב של שוויון זכויות. סודרברג עומד כאן מאחורי סרט ישיר וכן, אחת מעבודותיו היותר שלמות בשנים האחרונות. מחמם את הלב - ולא רק לאוכלוסיית הגייז.
"Behind The Candelabra" של סטיבן סודרברג
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם