כוהני הפולק: האחים כהן משחררים עוד סרט פולחן
סרטם החדש של האחים כהן "Inside Llewyn Davis" עוסק בזמר בסצנת הפולק בגריניץ' ווילאג' של ראשית שנות ה-60. אקורד מוצלח מאוד של הכוהנים בפסטיבל קאן
בסרטם של הכוהנים, שעורר תגובות טובות מאוד בקאן, לואין דייוויס (אייזק) הוא מוזיקאי בסדר, לא יותר ולא פחות. כותב שירים ומבצע שהגיע ממינסוטה לניו-יורק,כדי להתחבר לסצנת הפולק ולנסות להתבסס בה, רגע לפני המפץ הגדול של הרוקנ'רול, שישנה הכל. דייוויס היה בעבר חלק מצמד, אלא שהפרטנר שלו התאבד והשאיר אותו לנסות לשרוד לבד ולהמשיך לשאוף להצליח. הבעיה היא שהוא לא בדיוק לוזר, אבל הדברים יוצאים לו לא נכון. גם בהתנהלות היומיומית הרגילה וגם בקריירה, שאולי נידונה מראש לכישלון בגלל התזמון הגרוע שלו, רגע לפני שהפולק יידחק לשוליים והרוק יפרוץ, כאמור, למרכז הזירה. לואין ממשיך לרדוף אחר החלום, אבל הדינמיקה של החיים, המזל הרע, הגורל האכזר, או פשוט משום שנגזר עליו להיכשל - ימנעו ממנו להשיג משהו.
במרוצת הסרט הטראגי-קומי-אירוני, בדיוק באופי ובמינון שהאחים כהן יודעים לכתוב ולביים, הוא ינסה להיעזר בחבריו, בהם עמיתיו לסצנת הפולק ג'ים ברקי (ג'סטין טימברלייק) וג'ין (קארי מאליגן), לצ חברתו לשעבר של דייוויס, וינסה לחפש לעצמו מקום לנגן ולהרוויח חופן דולרים. בהמשך ילמד מסוכנו המפוקפק שאלבום הסולו היחיד שהוציא לא נמכר בכלל בחנויות, ינדוד בדרכים עד לשיקאגו כדי לעשות אודישן בפני טייקון מוזיקה ויחזור בידיים ריקות.ויש לו גם עניין עם חתול ג'ינגי' מתוק... אודיסאה של זמר שבסך הכל לא שיחק לו המזל. איך הוא אומר בעת הצגת שיר במועדון עלום בווילאג', כשהוא די מותש ומובס אבל ממשיך לנגן כי זה מי שהוא: "בטח כבר שמעתם את הקטע הבא, אבל לעזאזל, אם הוא לא חדש ולעולם גם לא מתיישן – זה שיר פולק...".
דמותו של לואין דייוויס, אותה אייזק מגלם באופן מרשים במיוחד, מבוססת באופן רופף על זמר הפולק דייב ואן רונק, שכתב את זיכרונותיו מסצנת הפולק של גריניץ' ווילאג' בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 ואשר דילן הושפע ממנו עמוקות. יצירתם זו של האחים כהן מתכתבת עם כמה עבודות קודמות שלהם אבל בעיקר "אחי, איפה אתה", שעסקה בין היתר במוזיקת הבלו-גראס, ענף של קאנטרי שורשי מהדרום.
הטריילר לסרט
במסיבת עיתונאים שנערכה השבוע בקאן לאחר הקרנת הסרט, המתמודד בתחרות הרשמית על דקל הזהב, סיפר איתן כהן: "הרעיון לסרט התחיל להתגלגל לפני כשלוש-ארבע שנים בשיחות שג'ואל, שהגה את העניין, ואני ניהלנו. לקח לנו כמה שנים לחשוב מה יהיה הסיפור וכיצד הוא יתפתח. הפרויקט בהחלט נבע מהסיבה שמאוד התעניינו בסצנה המוזיקלית של הגריניץ' ווילאג' בראשית שנות ה-60. בכל המובנים. איך המקום נראה ואיך נשמעה המוזיקה שנוגנה בו".
אייזק, שאמנם הופיע כבר ביותר בלמעלה מ-20 סרטים אך זהו תפקידו הראשי הגדול הראשון, נראה מובך מתשומת הלב שהורעפה עליו. "כשהתחלתי לעבוד על הטיפוס הזה, לא ידעתי לאן זה יתפתח", אמר. "הדברים הסתדרו לפי הקונטקסט של הסרט וככל שעבדנו על הדמות התברר לנו שהמוזיקה משקפת את הנשמה שלו. נפגשנו מדי יום ובכל פעם נוסף עוד משהו שגרם לכך שהדמות תקרום עור וגידים".
כאשר נשאלו לגבי אלמנט הלעג הקיים בסרט כלפי תרבות הפולק עונה האח ג'ואל: "אפשר דווקא לראות בסרט עד כמה אנחנו מתייחסים למוזיקה הזו בהרבה הערכה וכבוד. לא הייתה לנו שום כוונה לעשות פארודיה עליה. אבל אני לא יכול להגיד שאין דברים מצחיקים במוזיקת הפולק. יש לא מעט".
במסיבת העיתונאים השתתף בין היתר גם טימברלייק, שסיפר על תפקידו בסרט ועל עבודתו עם האחים. "ג'ואל, איתן ואני דיברנו הרבה על דמותו ותפקידו של ג'ים בסרט. חשבנו שכדאי שהוא יהיה זמר פולק אירי ששר שירי פולק איריים מסורתיים וזה נראה לי נהדר" אמר הזמר-שחקן. "ככל שדיברנו על כך זה נראה לנו יותר ויותר מתאים לדמות ולאופי שלה. אני נהנה להיראות מגוחך... עם זקן. אהבתי את התפקיד הזה, וגם את הזקן שבא איתו".
על השאלה כיצד הם מלהקים את סרטיהם השיב ג'ואל כהן: "לעיתים קרובות אנחנו חושבים על שחקנים ספציפיים כשאנחנו כותבים את הדמויות ולפעמים אנחנו כותבים במיוחד עבור שחקנים מסוימים. לפעמים אנחנו גם כותבים תפקידים מבלי לדעת מי הולכים לגלם אותם. במקרים כאלה קורה שאנחנו חושבים: 'לא יהיה מעניין לראות איזה שחקן עושה משהו שונה לגמרי ממה שהוא רגיל?' ואז אנחנו יוזמים עבור שחקנים תפקידים שרחוקים מאוד מהסקאלה שלהם".
אחד האלמנטים המפתיעים בסרט הוא הצילום המיוחד שלו, תואם שחזורי התקופה, השונה במידה רבה מהסגנון הרגיל בו צולמו מרבית סרטי האחים. את הצלם הכמעט קבוע שלהם רוג'ר דיקינס החליף הפעם ברונו דלבונל ("אמלי"). "עבדנו עם ברונו על סרט קצר בפריז ('פריז אני אוהב אותך') והזמן שהעברנו יחד אז היה נהדר. הוא היה נדיב דיו להגיע ולסייע לנו בפרויקט הזה". סיפר ג'ואל.
כמוזיקאי, התבקש טימברלייק גם להתייחס לעניין הגורל והמזל בקריירה באמנות, ובתחום הזה היה לו הרבה מה להגיד. "פגשתי כמה וכמה אנשים בדרכי בתעשיית המוזיקה, בה התחלתי את דרכי בגיל צעיר, וגיליתי שיש בה לא מעט כאלה שמשקיעים הרבה כישרון, אנרגיה וכסף, בסדרי גודל של עשרת אלפים דולר, להקלטת כמה שירים, ומעולם לא מגיעים לשום מקום", אמר. "יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים רק מעטים מהם מצליחים".
" אני הייתי במקום הנכון עם האנשים הלא נכונים, ובמקום הלא נכון עם האנשים הנכונים. כך שכל קריירה פועלת בדרך אחרת. אבל הייתי אומר שהיום יותר ויותר מנתחים מה נחשב להצלחה ומה לכישלון. אני חושב שלכל מי מאיתנו שיש לו איזשהו רעיון אמנותי - אני יודע שלא הייתי בוחן את מידת ההצלחה שלו על פי האופן בו הוא יתקבל. אני פשוט יודע שאלה שאולי מגיעים להצלחה בסוף, פשוט ממשיכים להביא את ההשראה שלהם לידי ביטוי בשיר או בסרט. אני חושב שזה הדבר החשוב ביותר בעשייה מהסוג הזה"
.
על הזיקה שלו למוזיקת פולק אמר: "בכל הקשור לשירה שלי בסרט, ברור שלכאורה, על פני השטח, היא רחוקה מאוד מהמוזיקה שאני עושה. אבל גדלתי בטנסי, המקום בו נולדו הרוק והרבה מאוד סוגי מוזיקת קאנטרי. את השיעורים הראשונים שלי במוזיקה קיבלתי מסבא שלי. מענג ומהנה לעבוד בסרט כזה, מה גם שיוצא לך לשיר בו".
גם קארי מאליגן, הסוחפת את קאן עם שני סרטים (השני הוא כמובן "גטסבי הגדול"), שרה בסרט, כאמור. "אני מאוד עצבנית כשאני שרה בפני אנשים", אמרה. "היה לנו שבוע לפני שהתחלנו את הצילומים. לטי בון ברנט (המפיק המוזיקלי), ג'ואל ואיתן יש את היכולת לגרום לך להרגיש בנוח. בסופו של דבר שרתי רק שורה אחת – מעבר לזה כבר לא אשמע טוב. פשוט אמרתי להם שאני יודעת לשיר, כדי לקבל את התפקיד".
את אהתנחתא הקומית (או, אם תרצו, היציאה הביזארית) סיפק באירוע עיתונאי גרמני. "הגרמנים לא ידועים בהומור שלהם", אמר. הוא גרס שמלחמת העולם השנייה והשואה הפקיעו מידי הגרמנים את ההומור, ואולי גם את החוכמה היהודית. "האם יש הומור יהודי?", שאל את האחים כהן. "ואם כן, מהם מרכיביו?". זה היה רגע מביך. האחים התפתלו, טימברלייק ניסה לחלץ אותם מהסיטואציה כשהזהיר "אל תענו, זו מלכודת", אבל ג'ואל כהן הגיב: "אין כמו השואה כדי לעלות על השולחן איזשהו סוג של הומור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם