ראשי » תרבות » טלוויזיה

"חברות": למה ליטל שוורץ מקלקלת לעצמה את הקריירה?

הסיטקום "חברות" לא מכבד את ליטל שוורץ, שכישרונה גדול מהסדרה הזו בכמה מידות. אז למה היא עושה את זה לעצמה?

ליטל שוורץ היא בחורה מוכשרת. והמרכיבים להצלחה קומית נמצאים שם: טיימינג קומי? יש. אופי ייחודי? יש. מימיקות טובות? יש. אנרגיות ציפי שביטיות? יש בהחלט. אז מה השאיר אותה בעמדת המצחיקולה-בערך ומנע ממנה לעלות קומה לדרגת קומיקאית בכירה באמת?

טורי "אחוז צפיה" נוספים:
סופית: הערוץ הראשון יצא מדעתו
כלבוטק ושמן הזית: התחקיר שאכזב את המדינה
"לעוף על המיליון": עפים על השביס

אפרים קישון זצ"ל הסביר פעם שאם הטקסט לא טוב, אפשר לעשות שמיניות באוויר אבל היצירה בסופו של דבר תיכשל. שוורץ היתה צריכה לקיים איתו שיחה בנושא זה. כיוון שהמוכשרת הזו מתעקשת לבחור לעצמה טקסטים חלשים, עם בדיחות זולות והכל באריזה של פרויקטים בינוניים שמקטינים אותה ואת המשבצת שעליה היא עומדת. 

אחרי שלקחה חלק באכסניית ההומור המאוד לא מכובדת של "צחוק מהעבודה", שהתבססה על הומור בז'אנר התיכוניסטים-על-הברזלים, מגיע הסיטקום "חברות" שממשיך את אותו רצף שגוי במסלול קריירה עקום. סדרת בנות בפעם המאה, שעוסקת בנושאים שמדברים עליהם בפעם האלף, עם תפריט קומי שמכיל פה ושם בדיחות משעשעות שטובעות בערימה של שורות מחץ מהגיהינום.

בפרק ששודר אמש, שהיה אף גרוע מקודמו, שזורות בדיחות בוידעם כאלה, שאם לא היו יוצאות לאוויר של "חברות", היינו שוכחים שהן קיימות בכלל: "לכל מקום שהילדה הולכת, היא מחזיקה שקית במבה" אומר קובי מימון (בעלה של שוורץ בסדרה) וחותם עם בדיחה - "היא עושה את זה כאילו יש מצור על ירושלים".  אם מישהו מכם באמת זוכר את המצור מ-1948 וגם צוחק מהבדיחה הזו, סביר להניח שלא זכה כלל לשמוע אותה, כי לא נשאר ער לשידור. וזו רק ההתחלה.

כי בהמשך, שוורץ מנסה לגמול את הילדה שלה מהחטיפים המשמינים הללו ומנסה לדחוף לה קולרבי לתפריט. כדי לעשות זאת, היא מדגימה בפניה כמה טעים לה בעצמה לאכול מהירק הדחוי. ואז, בשלב הצחוק, היא יורקת את חתיכות הקולרבי מהפה בזמן שהילדה לא מביטה. הבנתם? צחקתם?

יש עוד: בעלילה המקבילה, חברתה של שוורץ (פזית שמה) מנסה להפטר מהקוסמטיקאית העיראקית המקשישה שלה, שעושה לה שפם עוד מגיל העשרה וכעת מתחילה לזייף. אבל היות ואין לפזית את האומץ להגיד לה שהיא רוצה להחליף אותה באשת מקצוע אחרת (מזכיר לכם עשר סדרות אחרות?) היא משכנעת את הקשישה לעבור לגור עם הילדים בעיר רחוקה.

אחרי שהמשימה הצליחה, היא משוחחת איתה בטלפון ולוקחת לגימה גדולה מספל הקפה. הזקנה שואלת אותה "אז מתי את באה אלי לפה?" ואז, נחשו מה - פזית שלנו יורקת את השתייה החוצה כקליימקס הומוריסטי לתרועות נעימת הסיום.

הבדיחות שתוארו כאן, הן בדיחות בנות 100. וזו לא מליצה. הן לקוחות מעולם הסלפסטיק של הסרט האילם מהמאה הקודמת. ושלא תבינו לא נכון – זה היה  מאוד מצחיק כשצ'רלי צ'פלין ובאסטר קיטון היו יורקים שתייה מהפה. אבל בתוכניות כאלו, זו בדיחה להשתמש בכזו בדיחה.

ליטל שוורץ חייבת לשנות כיוון באופן דחוף ולמצוא לה פרויקטים שמתאימים למידותיה הטובות. עולם הבידור הוא מקום אכזרי מאוד. אתה נחתך עוד לפני שהספקת לממש את הפוטנציאל שלך, אם יש לך כזה בכלל. לליטל יש. חבל אם לא נספיק לראות אותו מתממש סוף סוף.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...