גן סגור: הסרט "פעם נכנסתי לגן" פשוט לא מיועד לצופה הממוצע
עם כל הכוונות הטובות, אייל לוי לא הצליח להבין מה בדיוק "פעם נכנסתי לגן" רוצה ממנו, ובשלב מסוים כבר העדיף להעביר ערוץ לכדורגל ישראלי. כן, עד כדי כך
כסא מפלט ישר לכדורגל הישראלי צילום: אי.אף.פי
אני גרופי של קולנוע תיעודי. תנו לי סרט על כלבי ים עם התחלה, סוף ובמיוחד אמצע, ואני צולח אותו כמו את תעלת סואץ בשוונג אחד. אבל פה עברה דקה, עברו חמש. חלפה לה באיטיות רבע שעה, והמנוע הפנימי, ההוא שגורם לעין העצלה להישאר פתוחה, שבק חיים. אפילו לא קולות של סטארטר. זה לא קורה לי הרבה. אני לוקח ברצינות את העבודה. יושב עם עט ונייר מול המסך, מבקש לכתוב רשמים בכדי להעבירם הלאה. אבל הפעם מבוכה אחזה בי. למה התכוון היוצר? ילדים, עזרו לי בבקשה למצוא את הפואנטה, כי ייתכן מאוד שהלכתי לאיבוד.
למרות הכל ובכל זאת, הצלחתי לדלות פרטים שלדיים של העלילה. ובכן, מוגרבי משכנע את חברו הטוב עלי אלאזהרי, טיפוס בהחלט מעניין, לשתף פעולה בפרויקט קולנועי שבו כולם ידברו ערבית, גם שחקנים יהודים, שאינם ממש שוחים בחומר. מסתבר ששורשי משפחתו של מוגרבי עברו בלבנון, קפצו בדמשק. ענייני יחסי יהודים-ערבים, חברות, קצת קונפליקט, כיבוש.
אם הייתה פה תנועה מהירה קדימה, היינו שמחים לבשר לכם. הרי הצופה בבית מת לקצת אקשן עם רדת החשיכה. אבל הסרט הזה לוקח רוורס, משייף את המכונית שממול, עושה יו-טרן, מפעיל וינקרים. הכל חוץ מלתפוס את הצופה בקרביים ולהוביל אותו לחוף מבטחים. מילא אם הייתה בעיה קטנה בעלילה המסובכת. אבל מסתבר שאל-אזהרי, הבאמת חביב וציורי, היה המורה לערבית של מוגרבי, והבמאי, במשך דקות ארוכות, מתעקש לדבר בשפה שלמד. איך נגיד זאת בעדינות, מבלי לפגוע בזכויות יוצרים - ראוי שהתלמיד אברהם ישקיע יותר בשליש הבא של לימודיו. לשמוע את הערבית שלו זה בערך כמו להאזין לאבנים שנכנסות למגרסה ודופקות את העסק. תערובת של מילים משובשות, משפטים איטיים. אם הסרט הזה היה מחולק לעשרה חלקים שווים יש סיכוי שבמקרה הטוב היינו מצליחים לעכל אותו, עם כוסית ברנדי וחתיכת אנשובי, אבל בשליכטה אחת?
אני אומר לכם שאחרי שלושת רבעי שעה חיפשתי בזווית העין נתיבי בריחה, עם כל הסימפטיה לגיבורים הראשיים. אולי אני אצא דרך החלון ואנסה את המרזב, אולי העץ הגבוה? היה ברור שאין סיכוי בעולם שאוכל לראות שעה וחצי. יש גבול לכל סצינה. נתתי להם אולטימטום שאם אין תזוזת מגמות, יריות ברחוב, נשים בעירום חלקי, גברים בעירום מלא - אני פורש בשיא, ואם צריך גם אודה בכיכר העיר ש"שום דבר לא נקלט".
אם כן, רבותיי וגבירותיי, נטשתי את המטוס אחרי שעה. הודעה למגדל הפיקוח, והפעלתי כסא מפלט ישר לכדורגל הישראלי, שם כנראה מקומי הטבעי. ייתכן מאוד שבפסטיבלים בעולם מבקרים אניני טעם נתנו סטנדינג אוביישן בסיום, וצופים נלהבים מחו דמעה מהתרגשות. אני מאוד אשמח אם הם יישבו איתי בסבלנות ויסבירו מי נגד מי, כי כמה שרציתי, נתקעתי. זה בטח לא סרט שמיועד לצופים שטוחים כמוני.
"פעם נכנסתי לגן". ערוץ 8, 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם