אחוז

"חמש מצלמות שבורות": זעם פלסטיני ממוחזר

במקום לזעזע את הצופה, כפי שהתכוון לעשות, הסרט שמתעד את מאבק תושבי בילעין בגדר ההפרדה חוזר על אותן קלישאות סכסוך בלי לחדש דבר

יונתן גת | 17/2/2013 11:07 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"חמש מצלמות שבורות", שמועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי ושישודר הערב בערוץ 8, נוצר במטרה לקומם את שני צדי המתרס. הוא מבוסס על קטעי וידאו של עימאד בורנאט, המתגורר בכפר בילעין שתושביו יוצאים תכופות להפגין נגד גדר ההפרדה. הצילומים מתעדים את ההתנגשויות בין התושבים לכוחות צה"ל שמובילות לכאוס, לפצועים וגם להרוגים. המצלמות של עימאד, נהרסות אחת אחרי השנייה במהלך העימותים ומכאן שם הסרט.

לפלסטינים הסרט אמור להרתיח את הדם, שכן הנה עוד הוכחה השלטון הציוני מתעמר ומתעלל בתושבים תמימים, שבסך הכל רוצים להפגין נגד הכיבוש ונגד בניית גדר ההפרדה, זו שנוגסת להם בשטח המחייה ופוגעת להם במקור הפרנסה – עצי הזית. את היהודים הוא אמור לשגע שכן הוא מתואר במעמד צד, מבלי להסביר מה הוביל לבניית גדר זו. הוא אינו מראה את מאות האזרחים הישראלים שנרצחו באוטובוסים מתפוצצים לאורך השנים, את 8,000 הקסמים שנורו לעבר הישובים למרות ההתנתקות ואת חוסר הרצון של ההנהגה הפלסטינית לקבל הצעות מרחיקות לכת מישראל, על מנת לסיים את הסיפור בשלום.




אבל אחרי כל הכעס והחימה, המוצדקים בחלקם (משני הצדדים) אנחנו נשארים עם סרט שלא מחדש דבר. הקונפליקט המתסכל הזה תועד מזוויות אישיות רבות במאות סרטים תיעודיים, אלפי תוכניות דוקו בכל העולם וכתבות טלוויזיוניות לעייפה.

במקרה של "חמש מצלמות שבורות" לא רק שאין בו חידוש, אלא שגם סיפורו האישי של עימאד, לא בדיוק מדביק את הצופה לכיסא. הוא מסתכם באדם שהחליט לתעד את ההפגנות תוך גידול ילדיו ולספר איך הוא חש. תובנותיו אינן מרתקות. חייו האישיים לא באמת נחשפים באופן כזה שהצופה יכול להזדהות עם חלקו. אמירותיו פלקטיות ומסתכמות בדימויי דוד וגוליית מוכרים ושחוקים. הדבר היחיד היוצא דופן בהתנהלותו הוא ההחלטה התמוהה שלו לקחת את בנו בן השלוש להפגנות כי "בגיל הזה הוא כבר צריך להכיר הכל".

מעבר לכך, את כל הסצנות בסרט תוכלו לנחש עוד לפני שראיתם אותו: לפלסטינים איכות חיים נמוכה, צה"ל אגרסיבי ואטום, התושבים מפגינים, צה"ל מגיב בגז מדמיע וכדורי גומי, דווקא המפגין הכי סולידי, שהכי לא מגיע לו - נפגע, צה"ל אוסר לצלם, וחוזר חלילה. שום דבר שלא תפסידו בעוד תיעוד של "מחסום ווטש". זה לא אומר שתיעוד הדברים לא חשוב או חלילה מיותר. אבל מן הצד השני זה לא הופך אותו אוטומטית לסרט מצוין.


  
מדוע אם כך נבחר להיות מועמד לאוסקר? מאותה סיבה שסרט משעמם כמו "פרידה" האיראני עשה זאת שם בגדול. כי מתברר שפילמוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. אולי גם של אקטואליה.

אם תיעוד הקונפליקט מרתק אתכם, ישנם סרטים שעשו זאת טוב בהרבה, כמו הסרט "מחסומים" המצוין. ובכלל, כדי לכעוס ולהתקומם על המצב המשותף ועל חומרת הסכסוך, לא צריכים את "חמש מצלמות שבורות". אפשר פשוט לראות חדשות. 

"חמש מצלמות שבורות", הערב (א') בערוץ 8, 22:00

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים