מתנות לכולם: איזה אלבומים כדאי לרכוש לחג?
החגים מגיעים ואיתם, הפלא ופלא, שורה של אלבומים ישראלים חדשים. תזמון הוא הרי הכל בחיים. קבלו טעימה, ולא מהגפילטע
שנה לאחר פירוק להקת המוג'וז וכמעט שנתיים מאז אלבומו האחרון, אסף אבידן משחרר את "Different Pulses", אלבום הסולו הראשון שלו. בדומה לסיפור מאחורי "Through the Gale", גם הפעם נסע אבידן להתבודד על אי טרופי וחזר עם סקיצות ותמה לאלבום חדש, שעליו עבד הפעם עם איש בלקן ביט בוקס תמיר מוסקט. מי שרגיל לצרוך את האסף אבידן שלו במעטפת פולקית מינימליסטית ורכה, או לחלופין בליווי דיסטורשנים כבדים, יתפלא לשמוע שהפרידה מהמוג'וז לקחה את היוצר המוכשר למחוזות אלקטרוניים עשירי נפח.
אם
אמנם גמר העונה האחרונה של "כוכב נולד" היה אירוע עייף ונטול גלאמור, אבל קשה להתווכח עם שורת ההצלחות שניפקה התוכנית בעונותיה הראשונות. שירי מימון היא ללא ספק אחד השמות הבולטים שביוצאי התוכנית, ובהיעדר מתמודדות ראויות על משבצת הדיווה הישראלית ניתן לראות בה יורשת טבעית של ריטה. מימון כנראה מודעת לכך, ולא במקרה בחרה ביעקב גלעד לאיסוף חומרי אלבומה החדש, "שלג בשרב". באגף הכתיבה באלבום ניתן למנות שמות כגון עידן רייכל, איה כורם, רמי קלינשטיין, נועם חורב וקובי אפללו. התוצאה נשמעת בדיוק כפי שהייתם מצפים בנסיבות כאלו: אוסף בלדות פופ ישראליות, שכל שיר בו מייצג נאמנה את היוצרים שעומדים מאחוריו.
כך שיר כמו "כמה את יפה" נשמע כמו קטע שקובי אפללו יכול היה לשיר בעצמו, וכנ"ל לשיר "געגוע", שכתבה איה כורם. הסינגל המוביל את האלבום הוא "מחכה שתשוב", שקצת יותר ממזכיר את סלין דיון של לפני עשור וחצי. בסך הכל שירי מימון מספקת את הסחורה המצופה ממנה, גם אם לפעמים המוצר הפופי שהיא מגישה מוקפד ומדויק מכדי להביע איזשהו רגש אותנטי. במילה אחת - אירוויזיון.
חגיגה אמיתית לאוהבי דן תורן המאותגרים טכנולוגית. בעשור האחרון שחרר תורן חומרים רבים להשמעה ולהורדה בלעדית וחינמית באתר הרשמי שלו. זה התחיל ב-2002 באלבום "כפתור לא גמור" והמשיך עד "דיבור בציבור", אלבומו החדש שלא הועלה על פורמט דיסק. לכבוד המאורע משתחרר עכשיו מארז של חמישה אלבומים ששוחררו עד כה רק באינטרנט ובצורות שונות. יש כאן שלל מטעמים ישנים ונדירים, כמו "בזמן הקרוב" הקטן והיפה מתוך "שיחה עם מיק", וכמוהו גם כל שירי "מבריח מכס", האי .פי ששחרר תורן עצמאית בתחילת העשור הקודם, רגע לפני שזה הפך להיות סטנדרט.
יותר משמדובר בשאריות דמואים מחוממות או חומרי בי סיידס, מחומש האלבומים הזה הוא תזכורת לקיומו של יוצר מצוין, שלפעמים לא צריך הרבה יותר מגיטרה אקוסטית וליריקה מעולה כדי לגעת.
ללירז צ'רכי יש קול יפה וצלול, וזה כבר מבדיל אותה משחקנים רבים שניסו כוחם בשירה. באלבומה השני חברה השחקנית-זמרת לנבחרת יוצרים מקשת רחבה של ז'אנרים וסגנונות, בהם אהובה עוזרי, גלעד כהנא, רמי קלינשטיין, סגיב כהן, קובי אוז ודיקלה. יש כאן אוריינטציה מזרחית ברורה, הבאה לידי ביטוי בעיקר בשירים כמו "מקנאה", "השיר עליך" או "לייבש את המזרח". במובנים מסוימים ניתן לטעון כי חלק גדול מהשירים עוסק בכוח ובהעצמה נשית, דוגמת "אל תסרגי לו סוודר", "אשת החתול" או "טוב לי לבד". רוב הזמן התוצאה נשמעת חביבה למדי, גם אם נטולת עוקץ.
נראה כי לצ'רכי יש כל הפוטנציאל למנף את הקריירה המוזיקלית שלה, וכרגע מטלתה העיקרית היא איסוף חומרים מעט פחות ידידותיים לרדיו, מהסוג שעושה את ההבדל בין אלבום פופ אמצע הדרך מוצלח לבין אלבום בעל אמירה ומשמעות. על אף ההפקה המוקפדת של יוני פוליקר, התוצאה מעט נטולת ברק. ועדיין, מדובר באסופת שירים ראויה ורחוקה מלהיות מביכה. מי יודע, אולי זו הכנה לאלבום עוקב מעניין יותר.
בלי ששמנו לב הראל מויאל הפך לאחד מהיוצרים היותר פורים בארץ. אפשר לאהוב, לשנוא או להישאר אדיש לחלוטין למה שהוא עושה, אבל קשה לקחת ממנו את העובדה שבתשע השנים שעברו מאז פרץ לתודעה הציבורית, מויאל מנפק אלבומים בקצב שלא היה מבייש את אביב גפן של הניינטיז.
באלבומו החדש הוא מרשה לעצמו להתקרב לשורשים המזרחיים מהבית, להעמיד דואט עם גליקריה ואפילו לספר סיפור נהדר ב"סמי", אולי השיר המוצלח באלבום. רגע אחד הוא חמוש בגיטרה ובמפוחית בלבד, באחר מלווים אותו אלמנטים אלקטרוניים. גם אם פה ושם הוא נופל אל בורות הקיטש, מויאל מכיר את הקהל שלו ויודע לספק לו את הסחורה ברמת הפקה גבוהה ובלא מעט חן. כך שמי שחשד בו בעבר בהיעדר של עומק ימשיך להתלונן, ומי שהתמוגג עד כה מהפשטות הכנה יוסיף לעשות זאת גם באלבום המושקע הזה.
באלבום האולפן הראשון שלו מאז "במרחק נגיעה מכאן" מ-2005 חוזר אשדות ליצור יחד עם אשתו, הסופרת אלונה קמחי, שיתוף פעולה שהוליד קלאסיקות כמו "איש השוקולד", "בכל פעם שאני מתאהב", "צלו של יום קיץ" ואחרים. חלק גדול מהטקסטים מבוססים על יצירות רוסיות שקמחי הכירה בילדותה, והאלבום כולו שזור קסם ושותפים ותיקים ליצירה של אשדות, כגון משה לוי וצוף פילוסוף. "ערב בלי טלפון" הוא רגע קסם כזה, כמוהו גם "מאה", "שמש סתיו" ושיר הנושא המצוין.
את האלבום חותמים שני בונוסים בדמות "רגע", שיתוף פעולה של אשדות עם רונה קינן מהופעה באמפי שוני ב-2010, ושיתוף פעולה עם אמיר דדון בשיר "תן לי קצת ממך", באותו מקום, שנה מאוחר יותר. בהחלט לא רק למעריצים הוותיקים.
אקו"ם