עינוי לא צפוי: "טקסי דרייבר" מייגעת
אם לשפוט לפי הפרק הראשון בעונה השנייה של "טקסי דרייבר", לא מדובר בקומדיה כי אם בדרמה. עינוי, בעצם. ומה נסגר עם העברית המצוחצחת?
סבל. "טקסי דרייבר" צילום: אורי דוידוביץ'
כמה מייגע. כמה מעייף. מי זוכר את הוויכוח של העונה הקודמת אם מדובר בדרמה או בקומדיה. אם לשפוט לפי הפרק הראשון של העונה השנייה של "טקסי דרייבר" ששודר אתמול, מדובר לא בדרמה ולא בקומדיה. משהו שיותר קרוב לעינוי סיני. עוד טיפה ועוד טיפה, אתה חושב, ואחרי עשר דקות בערך אתה תופס שאתה סובל.
זה הסיפור של אתמול: טיפות קטנות סתמיות זולגות על הראש. הומור קלוש שמגרד את פני השטח. יגאל שרוצה יותר מנשרק'ה שהילד יהיה כוכב כדורגל. הרצל שהולך מכות עם מדריך חדר הלידה שנדמה לו שהתעסק עם אשתו. הכבשה במקלחת של חרא. אלישע שחוזר עם סווטה, אמין ומשעשע בערך כמו כשהוא מנסה למכור בנקאות היברידית, ולצדו מנשה נוי בתפקיד העלק-מתרגם, שכבר היו לו מכובדים ומרשימים ממנו בעבר.
אלמלא הייתי חייב, לא הייתי נשאר שנייה מיותרת. עוד בדיחת גיחי, ועוד אחת, בלי לגעת, בלי תחכום, ותוסיפו על כך את העברית המצוחצחת התקנית מדי: "שהוא לא ישקע בדיכאון", מה רע ב"שלא ייפול לדיכאון"?; ו"שאני לא אשכח", מה רע ב"אני לא ישכח?"; ו"זו הגישה" - תראו לי (סליחה - הראו לי) נהג מונית אחד או מישהו מאיתנו בכלל שמשתמש ב"זו הגישה", כשאפשר להסתפק ב"זאת הגישה".
בערב העגום של "טקסי דרייבר" אתמול, גם העברית הייתה מטרידה. אם כבר להתבאס, אפשר לעקוב אחרי ההישגים של הספורטאים שלנו באולימפיאדה.
"טקסי דרייבר", yes comedy , 20:45
בלי חיוך, עם תקווה
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה - 
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם