הכימיה הבסיסית של החומר: בית ספר התחנה פותח גלריה
חמישה ציירים מבית הספר "התחנה" מסבירים לקראת פתיחת הגלריה החדשה לאמנות פיגורטיבית איך כתם על הבד מדיר שינה מעיניהם
מתוך חזון להיות מוקד ישראלי יוצר בתחומי הרישום והציור הפיגורטיביים, הוקם לפני שבע שנים "התחנה", סטודיו ובית ספר לרישום ולציור פיגורטיבי בתל אביב בהנהלת ליזה גרשוני, צלמת סטילס שעבדה שנים רבות בתעשיית הקולנוע בארץ ובחו"ל והתמחתה בהפקה דוקומנטרית.
מחר (שני) תיפתח, בצמוד לבית הספר, גלריה התחנה, 65 מ"ר גודלה, ובאינטימיות המתבקשת תוצג בה אמנות פיגורטיבית. תערוכת הפתיחה תציג את עבודות הרישום והציור של בוגרי המחזור האחרון, ובהמשך יוצגו עבודותיהם של אמנים נוספים.
צוות הלימוד של התחנה מונה חמישה מורים, כולם גברים, כולם ציירים, כולם מגיעים מאותו זרם, אחד מהם בוגר מחזור הלימודים הראשון במוסד. את כיתת האמן של לימודי היום מנחים ארם גרשוני, אמן גלריה זימק שתערוכת היחיד שלו הוצגה במוזיאון תל אביב, בעברו מורה ב"הסדנה לרישום ולציור בירושלים" וכן באקדמיה בצלאל, ודוד ניפו, יליד ברזיל, אמן גלריה קונטמפוררי בי גולקונדה, אשר בנוסף לעבודתו בהתחנה מלמד באקדמיה בצלאל ובמכללת ספיר. שניהם למדו אצל ישראל הרשברג, ממבססי וממפתחי זרם הציור הפיגורטיבי בישראל, ואף חלקו סטודיו.
מדובר במתכונת של "מאסטרקלאס": תרגול אינטנסיבי במשך חמישה ימים בשבוע, שבע שעות בכל יום, שבמסגרתו מתרגלים התלמידים עצמאית מול מודל עירום. גרשוני וניפו נוכחים בכיתה רק יום אחד במהלך ימי הלימוד, על מנת לבסס ולמקד את מסגרת התרגול של התלמידים.
את לימודי הערב, בפורמט קורסים גמיש המאפשר למורים להתאים מסלול לימודים אישי בהתאם
בנוסף ללימודים בכיתות הערב ובכיתת היום, התחנה מקיימת באופן שוטף סדנאות קצרות מועד בנושאים ספציפיים כמו ציור נוף ודיוקנאות, וכן הרצאות פתוחות לקהל הרחב בחינם.
"יש משהו שקצת דוחק הצדה את תרבות האינדיבידואל כשמדובר בבית הספר הזה, כי צריך לדעת שאתה כתלמיד מגיע עניו ומתחיל מהקרקעית של התחביר של מה זה בכלל ציור ומה זה בכלל רישום. אתה שם את כל האגו והדחפים הכבדים שלך בצד בשביל להצליח בתהליך הזה", מסביר טננבאום את רוח הסטודיו.
"תערוכת הבוגרים שתוצג כאן היא לא תערוכה שבאה להציג אינדיבידואלים, להבדיל מבתי ספר אחרים לאמנות שבהם התלמיד צריך להגיע עם הצהרה כלשהי או עם אמירה אישית. התערוכה באה להציג מהלך לימודי שמשקף את מה שקורה בבית הספר. אפילו אם מציירים את אותו מודל מאותו מקום, תמיד זה ייראה אחרת, וזה משהו שקצת קשה לחברה בימינו לקבל. תמיד שואלים'איפה אתה בכל הסיפור הזה?'. ציור זה משהו צנוע וחשוב להבין את זה".
אילו עבודות יוצגו בתערוכה?
ליזה גרשוני: "מדובר בתערוכת סוף שנה שמורכבת מעבודותיהם של בוגרים משנים ב', ג' וד' של המחזור האחרון, חלק מהם צעירים ואחרים הם אנשים בוגרים שהחליטו לשנות משהו באמצע החיים ובאו לכאן ללמוד ציור. חלק מהעבודות הן רישומים משנת הלימודים הראשונה, בשנה השנייה עוברים בהדרגתיות לצבע ובשנה השלישית והרביעית אפשר לראות ציורים שלמים יותר שעובדים עם צבע באופן עמוק יותר. רוב הציורים והרישומים הם עבודות שנעשו בכיתה מול מודל".
ציור הוא תהליך אינדיבידואלי. עד כמה אתם מעורבים בתהליך היצירה של התלמידים?
גפטר: "אני מאוד מעורב במה שמתרחש בסטודיו כשאני מלמד. אני לא מאמין שאני יכול ללמד שפה אישית, אני מלמד דקדוק שבסוף אולי יהפוך לשפה אישית של כל אחד. עולם ההשראות הוא עולם אינסופי וגדול יותר מכל אחד מאיתנו כפרט ומכולנו יחד, ואנחנו כאמנים מנסים להתחבר אליו וללמוד ממנו. לטעמי, התפקיד שלי הוא לא לעזור לסטודנט לפתח את השפה האישית שלו, אלא לחבר אותו למשהו עצום שהוא הרבה יותר גדול ממנו וממני. אני מתפקד כחיבור, כלינק, ובסופו של דבר הסיפוק הוא מהצלחתו של הסטודנט לאבד את עצמו בתוך התהליך המרתק, והוא נמצא בתוך משהו גדול יותר".
תכניסו לתוכנית הלימוד זרמים וסגנונות נוספים מאמנות הציור?
גרשוני: "לא היתה מעולם תוכנית כדי שבית הספר הזה יוכל יתקיים. הוא קם מתוך מענה לצורך ודרישה מהשטח, וגם עכשיו אין תוכנית מגירה להפוך אותו למין סופרמרקט אמנותי עם היצע ושפע של דברים מכל הבא ליד. אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ומתברר שיש מספיק אנשים שמעוניינים ללמוד מתוך העשייה שלנו. אני לא חושב שיש סיבה לצמוח מעבר לזה. יש די מקומות שמציעים שפע של דברים אחרים".
איך זה להיות אמן בישראל מבחינה כלכלית, תרבותית, חברתית?
שפט: "כשהייתי קטן ושאלו אותי מה אני רוצה להיות, אמרתי שאני רוצה להיות צבע שצובע רק בצבע זהב. זה נשמע לי כמו הגדרה נכונה וסיבה טובה למה שאני עושה כיום. זה כיף ומשחרר להחצין משהו מבפנים החוצה ויש בזה אספקטים והשלכות על חיי היומיום, כמו בכל מקצוע, וצריך באמת לאהוב את זה. מצד אחד יש הסטודיו ששם אתה עובד לבד ויש המקום של ההוראה ששם אתה מתקשר עם אנשים, והקשר בין מורה לתלמידים הוא קשר יפה מאוד של נתינה וקבלה".
טננבאום : "כשאתה רואה באיזו אינטנסיביות רגשית גם התלמידים וגם אנחנו חיים את הכתמים האלה על הבד בעולם שעוד רגע נופל לנו על הראש, אז שם לפעמים, בתוך האסקפיזם הזה, יש משהו קסום מאוד. איך יכול להיות שהדבר שהכי חשוב לך ושאיתו אתה הולך לישון בלילה, זה שמשהו קרה או לא קרה לך על הבד? זה לדעתי המקום שמושך אנשים. זה מנותק מהמלחמה היומיומית וזו המהות של בית הספר. זה פרופר ציור, זה ממש להתעסק בכימיה הכי בסיסית של החומר".
הפתיחה תתקיים מחר בשעה 20:00 ברחוב בן אביגדור 20, תל אביב.
עוד בתרבות:
>> עדיין משוגעת אחרי כל השנים: יוקו אונו בראיון לא שגרתי
>> יונה אליאן מציגה: הגיעה לגיל בו אפשר לדבר על הכל
>> ברבור כחול לבן: רנה שיינפלד מציינת יובל של מחול
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם