תחנות רוח: התחנות התרבותיות של אושיק לוי
סופוקלס, טרזן, אום כולתום, אלביס, הנדריקס ו"בלי סודות". אבני התרבות שעיצבו את אושיק לוי
בגן: "השכנים שלנו בגבעת שמואל היו קרובי משפחה של עוזי חיטמן ז"ל. בערבי שישי הם היו שרים ביידיש סביב השולחן, בזמן שאנחנו שרנו בלדינו. הם תמיד קינאו בנו על זה שהמשכנו לשיר עד 12 בלילה, הרבה אחרי שהם הפסיקו. באותו זמן הלכתי עם אחי לראות את 'טרזן' ואת 'רובין הוד' בקולנוע, ובאיזשהו שלב הוא תפר לעצמו תחפושת של טרזן ובנה חץ וקשת מאיזה קרש. אני הייתי עומד מולו עם תפוח על הראש, והוא היה יורה בי חצים. עד היום יש לי סימן על הראש מחץ שפגע בי. אה, ואהבנו מאוד להתחפש גם למוסקטרים, כמובן".
ביסודי: "האב של משפחת אלפרון היה השמש שלנו בבית הספר. הוא היה אדם מדהים ואהבנו אותו מאוד. בכלל, זו היתה שכונה מאוד שכונתית כזאת, עם בית קולנוע אחד. כשהייתי בן 10, או אולי 11, הייתי אחראי שם על חיבור התרגום לסרטים, שהיו אז בעיקר מערבונים עם גארי קופר. הרבה פעמים קרה שהייתי מפקשש, מכניס תרגום לא נכון, ואנשים בקהל היו צועקים לי 'הלו, תרגום!'. אצל השכנים תמיד היה אפשר לשמוע אז את אום כולתום ואת פאריד אל אטרש, ואני הקשבתי ל'קול רמאללה' ברדיו, שהשמיע שירים של אלביס וקליף ריצ'רד".
בתיכון: "הלכנו לראות סרטים עם פול ניומן, וגם, כמובן, את 'גבעה 24 אינה עונה' ואת 'אקסודוס'. גם קראתי די הרבה ספרים: 'וינטו ויד הנפץ' של קארל מאי, 'הייתי כלבתו של קולונל שולץ', כל מיני. אחי הגדול הכיר לי גם דברים רציניים יותר, כמו סופוקלס, אריסטו וש"י עגנון".
בצבא: "שירתי בלהקת פיקוד מרכז עם חדוה בן דוד, מיכל טל ואריאל פורמן, ובאותו זמן שמעתי, כמו כולם, את יפה ירקוני, ישראל יצחקי, שמעון ישראלי, שלישיית התאומים ושלישיית ערבה, אבל אהבתי במיוחד את הדברים שבדיוק הגיעו מחו"ל, למשל האברלי בראדרז".
בסיקסטיז: "כשהביטלס התחילו בדיוק סיימתי צבא, ואני זוכר שהיינו מגיעים כל ערב לבית של גברי בנאי, כי היה לו הסטריאו הראשון בעיר, ושומעים תקליטים. היינו לוקחים את התקליט, קוראים מה כתוב על העטיפה וממש בוחנים כל פרט בעיניים בורקות. פחות או יותר באותו זמן הכרתי את אשתי הראשונה באחד הפאבים בתל אביב שבו היינו רוקדים סלואו לצלילי 'מישל' של הביטלס".
בפעם הראשונה בחו"ל: "הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל היתה רק אחרי מלחמת ששת הימים, במסגרת סיבוב ההופעות 'גרנד מיוזיק אוף איזראל', שבו הופענו בשם 'הכרמלים'. זה היה סיבוב ארוך מאוד, שארך קרוב לשנתיים, ובמסגרתו הופענו באירופה ובארה"ב, ותוך כדי זה - בימי ראשון, שהיה היום החופשי שלנו - יצא לי לראות את הביטלס, הרולינג סטונס וג'ימי הנדריקס. כל
בסבנטיז: "אחרי שעשינו את התוכנית הראשונה והשנייה של 'התאומים', בסוף 1969 הוצאתי את 'חוזה לך ברח', ואחר כך, ב-1971, את האלבום הראשון שלי. באותה תקופה צרכתי המון מוזיקה מחו"ל, וגם נסעתי שוב לארה"ב, ראיתי שם את מיילס דיוויס וביליתי בכל המועדונים של השחורים בהארלם. אפשר להגיד שהייתי הכי בהיר שם. חוץ מזה, ראיתי גם את דיוויד בואי בהופעה, בתקופת זיגי סטארדאסט, עם החצאית והשיער האדום, ולא ממש הבנתי מה זה. יצא לי גם לבלות כמה פעמים בסטודיו 54 המיתולוגי בניו יורק ולהתנסות שם בכל מיני דברים, אם אתה מבין למה אני מתכוון. מה לעשות, אני לא יכול להכחיש את זה".
בימי "בלי סודות": "אמנם הייתי מזוהה תמיד עם רוק, אבל זו היתה חוויה גדולה מאוד לעשות סדרות לילדים - בהתחלה 'טלפלא' ואחר כך 'בלי סודות' - וגם כל מיני הצגות והופעות לילדים, שעשיתי במקביל. באותו זמן הייתי מצטלם בבקרים ל'בלי סודות', ובערב עושה הופעות למבוגרים. בר מצוות וחתונות, לעומת זאת, אף פעם לא עשיתי. הציעו לי המון, והיו גם כמה הצעות מאוד מפתות, אבל תמיד סירבתי. עד היום אני לא עושה את זה".
בימים אלה: "התרשמתי מאוד מהאנשים שעבדתי איתם באלבומים האחרונים - למשל זיו ריינר ואדם גורליצקי, שהם יוצרים מוכשרים ביותר - ובכלל, אני חושב שבמהלך העשורים האחרונים גדל כאן דור מצוין של אמנים. את דניאל סלומון אני מאוד אוהב, אביב גפן מוכשר בצורה בלתי רגילה, וגם מיכה שטרית וארקדי דוכין ענקיים, כמובן. אה, וגם הלהקה הזאת, הנפלאה, תעני אסתר. שרתי איתם באחת ההופעות את 'יונתן סע הביתה' והיה מדהים. כמובן צפיתי ב'הערת שוליים' ומאוד אהבתי אותו, וגם 'ד"ר פומרנץ', הסרט החדש של אסי דיין, שהשתתפתי בו, הוא סרט נהדר".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם