נערה אובדת: "נערה עם קעקוע דרקון" סתמי
העלילה סתמית, התחפושת של הגיבורה אינה תחליף למשחק, והבמאי דיוויד פינצ'ר רק מפריע. כך התרסק העיבוד האמריקאי ל"נערה עם קעקוע דרקון"
''נערה עם קעקוע דרקון'', במאי: דיוויד פינצ'ר, ארה''ב 2011
כל צרכן של תרבות פופ יודע שקו הזינוק של "נערה עם קעקוע דרקון" היה בטרילוגיה בשם "מילניום", שהותיר אחריו סטיג לרסון המנוח - סדרת ספרים שכבר הועתקה לבד על ידי במאים משבדיה. כעת מגיע תור העיבוד המחודש עבור אמריקה, כאילו סדרת מתח זו היא עוד פרק באינספור קומדיות צרפתיות מהליגה של "כלוב העליזים" או "הבלונדיני עם הנעל השחורה", שבעבר מצאו את דרכן השנייה בהוליווד הדלילה ברעיונות מקוריים.
דבר מוזר קרה במעבר העכשווי מהמקור השבדי לעיבוד האמריקאי. העלילה נותרה תקועה על אי סקנדינבי, כאילו אזלו אתרי צילום קפואים במינסוטה או במונטנה. לא זו בלבד שהעלילה נתקעה מאחור, פינצ'ר אף מכתיב לשחקניו דיבור באמריקאית עם מבטא שבדי מודגש. למה?
וכעת לתקציר העלילה (המיועד בעיקר למי ששקע בשנים האחרונות בתרדמה עמוקה והחמיץ את הכותרות הראשיות): עיתונאי-תחקירן נועז (דניאל קרייג) מפסיד בתביעת דיבה ונאלץ לפרוש מעבודתו השוטפת. תעשיין מיליארדר (כריסטופר פלאמר), המתגורר באי מרוחק, שוכר את שירותיו של המובטל מאונס על מנת שהלה יפצח אחת
הבלש הטרי מסתייע בשירותיה של האקרית בת 24 (רוני מארה), שחזותה החיצונית כמו נלקחה ממחסן תחפושות פורימי. ז'קט עור שחור, אופנוע, פירסינג, קעקועים ופריזורה בנוסח "מסע בין כוכבים". הגברת הצעירה הזאת, המהלכת על תער חד בין שפיות לשיגעון, נופלת קורבן לסדרה של מעשי אונס אכזריים, שאיכשהו אמורים היו להשתלב באמירה הכוללת של הסרט על אודות הבעתה הגברית מפני המיניות הנשית. אך למרבה הצער הם לא יותר מסתם מתאבנים רעשניים לעלילה המרכזית, שהיא מצדה צפויה למדי.
אמרתם פינצ'ר, אמרתם רוצח סדרתי. כאן ההתמקדות היא ברוצח המתמחה בשחיטת נשים על פי עקרונות תנ"כיים שמפורטים בספר ויקרא. שלא כמו ב"זודיאק" או ב"שבעה חטאים", כאן התוספת הדתית מיותרת, משום שאיננה משחקת שום תפקיד משמעותי באופני פענוח הרציחות. התעלומות נפתרות בסקירות מסמכים המזכירות פעילות שגרתית בלשכתו של רואה חשבון.
אל סתמיותו של הסיפור מתלווה טיפול תפל בגיבורים. כך, למשל, מאפיין פינצ'ר את יכולות הגלישה המיתולוגיות ממש של גיבורתו בעובדה שהיא יודעת, ממש כך, להיכנס לאתר ויקיפדיה. פתרונות מגושמים שכאלה מתלווים ביתר שאת אל המערכה המסיימת, המגוחכת, של הדרמה הבלשית.
רוני מארה, המגלמת את ליסבת סלאנדר, ההאקרית עם הפירסינג והקעקוע, גרמה קשיי נשימה לכמה סוקרי סרטים, וזאת בשל האריזה האולטרה מנוכרת שבה היא מוגשת לצופים. בחינה צוננת יותר של הופעתה בסרט מעלה שהיא קרובה יותר לדוגמנות אופנה של דגמי אנדרואידים חדשים מאשר אל משחק קולנועי בעל הנמקה פנימית.
סטיבן זייליאן - תסריטאי שגרתי המוערך יתר על המידה - הוא שהעתיק את הספר לבד, והנזק העיקרי שלו מתבטא בעובדה שהוא לא דילל החוצה דמויות שחדלו להיות רלוונטיות לעלילה המצולמת. מיותרות פה הן הדמויות הסתומות של הפרטנרית/מאהבת של העיתונאי (רובין רייט) וגם של בתו המתבגרת. מיותר אף שיבוצו של סטיבן ברקוף לתפקיד מנהל העסקים של המיליארדר.
ג'ף קרוננוורת, שצילם לפינצ'ר את "מועדון קרב" ואת "הרשת החברתית", מציף את הסרט בגוונים צהובים, ואלה, מה לעשות, לא תמיד בפוקוס מלא (לפחות לא ברב חן תל אביב).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם