המרגל שתקע אותי: "דאבל" מרושל וחסר הגיון
התעלומה היחידה ב"דאבל", מותחן הריגול המרושל עם ריצ'רד גיר, מרחפת סביב חזרתה המסתורית לקולנוע של המלחמה הקרה
''דאבל'', במאי: מייקל בראנדט, ארה''ב 2011


ריצ'רד גיר, כאן בתפקיד סוכן סי.איי.איי בגמלאות, מוחזר לשירות פעיל על ידי הבוס שלו מרטין שין, משום שקסיוס שב לעניינים. וזאת חייבים לדעת: קסיוס הוא כינוי למחסל רוסי אכזר ועלום פנים, שנוהג לשחוט את קורבנותיו בהצמדת חוט תיל קטלני לצווארם.
ולא רק גיר רודף עתה אחרי אותו קסיוס. גם צעיר אמריקאי שאפתן, סוכן מתחיל באף.בי.איי, בגילומו של טופר גרייס ("יום האהבה", "ספיידרמן 3"), מצטרף לחיפושים של גיר, שחובה לציין כי הם נראים קצת חובבניים, מעט היסטריים, ולחלוטין בלתי מתאימים לסרט המשתדל לפתח על הבד תיאוריית קונספירציה מורכבת. כאילו.
בסדרה של מרדפים לא משכנעים, המהולים בשגיאות עריכה משעשעות שמקורן כנראה בחוסר ניסיון פילמאי, משתדלים גיר וגרייס להכניס לקסיוס הזה באבי אביו. בינתיים בורח מבית האסורים בוושינגטון
מייקל בראנדט בן ה-43, שזה לו סרט הביכורים כבמאי, עסק עד עתה בכתיבת תסריטים ("3:10 ליומה", "מבוקשת"), ולצורך טוויית הסיפור של "דאבל" הוא הסתייע בשותפו משכבר הימים דרק האס. השניים הוציאו מתחת למקלדתם עבודה מרושלת וחסרת היגיון מינימלי המעוררת תמיהות בכל הנוגע לכישוריהם המקצועיים.
גיר, שרמנטי כדרכו, עוטה על פרצופו הבעה אחת בלבד, שכולה סקפטיות בלתי מנומקת; והוא עוד הצד הטוב במחלקת המשחק של "דאבל". שכן מולו מזיע גרייס נטול החן בניסיון לעצב דמות של חוקר מהעידן החדש, כזה שיודע כי חייבים להסתייע בבניית פרופיל פסיכולוגי מדוקדק של חשוד, בדרך ללכידתו המיוחלת. בזבוז זמן.