זאב, זאב: עידן זעירא עשה מוקומנטרי על השואה
מישקה זילברשטיין, חיפאי בן 85, סיפר לבמאי עידן זעירא כיצד שרד את השואה בחיק להקת זאבים. זעירא, בצעד מבריק, עשה מזה מוקומנטרי
זעירא נבחר לשמש כחתן, והבעות פניו ההמומות במהלך הטקס מעבירות תחושת אבסורד צרופה. הוראותיה של האישה המבוגרת המנהלת את הטקס, שמתורגמות מרוסית לצרפתית ומצרפתית לעברית, הופכות את המעמד למסורבל עוד יותר. בסופו מכריזה האישה שהשניים נשואים, וזעירא המבולבל חותם את הטקס בנשיקה מבוישת על לחייה של אשתו הטרייה.
למעט זעירא, הצלם והסאונדמן, כל שאר אנשי הצוות של הפקת "פלנטה אחרת" שנכחו בחתונה היו משוכנעים שהיא אמיתית, כמו העסקה שהולידה איתו. רק מאוחר יותר גילו שהמפקד הוא בכלל שחקן, כאלה גם בתו והזקנה המחתנת, ושזעירא והמפיק, יורם כסלו, איתרו אותם בזמן נסיעת הכנה לסיביר. "האנשים בצוות לא הכירו אותי לפני וחשבו שאני תימהוני, מוזר. זה התאים לי", צוחק זעירא. "בשלב מסוים כבר לא היה אכפת להם מה אמת ומה לא, הם רק רצו לעוף כבר מסיביר ולחזור הביתה".

"פלנטה אחרת", סרט מוקומנטרי מצוין שיעלה הערב בסינמטקים של תל אביב וירושלים, שוזר את סיפור חייו של מישקה זילברשטיין, אדם אמיתי, בתוך קונטקסט פיקטיבי לחלוטין. הכל התחיל כשזעירא (40) הזדמן לפני כעשור לאירוע של משפחת אביו. "התחלתי לדבר שם עם דוד מישקה", הוא משחזר. "לפני כן לא ידעתי עליו כלום למעט העובדה שהוא חיפאי. הוא התחיל לספר שהוא ניצול שואה ושבמהלך המלחמה ברח ליערות שבין פולין לבלארוס, התחבא שם כמה שנים וחי עם להקת זאבים ששמרה עליו.
עידן , הבן של דב זעירא והאח של ניצן, שניהם אנשי מוזיקה מוכרים, הוא בעצמו במאי קליפים ותיק שבשנים האחרונות ביים תחקירים לתוכניות טלוויזיה כמו "בולדוג" ו"360". אחרי שהשיק את הרעיון לסרט באוזני כסלו, ישב לשיחה ארוכה עם זילברשטיין ושמע את סיפור הבריחה במלואו. "זה היה כל כך חזק שלא התכוונתי כמעט לגעת בזה. ההקשבה לסיפור גרמה לי לחשוב על שאלות של מציאות מול דמיון, סיפור מול המצאה".
זה אומר שפקפקת באמינות העדות שלו?
"ברור. הרי אף אחד לא יכול להוכיח את זה, וגם בקרב המשפחה מרימים גבה. מה זה אומר בעצם, 'חייתי עם זאבים'? אם אתה ביער ויש זאב חמישה מטרים ממך, זה נקרא שחיית איתו? אם צדת בעל חיים, אכלת אותו ואת העצמות שזרקת אכלו הזאבים, זה נחשב שאכלתם יחד?".
בשלב הבא החל לחפש מקורות השראה נוספים. כסלו המליץ לו על הספר "הפרוזה של הטרנס סיבירית" מאת בלז סנדראר, יצירה שנחשבת למבשרת המודרניזם בשירה הצרפתית. סנדראר, שברח מביתו בגיל 15, הצטרף לנסיעת הבכורה של הרכבת הטרנס סיבירית ב-1902 ותיעד את הכפרים והנופים באופן אסוציאטיבי ופואטי. "אהבתי את החיבור בין הספר הזה לבין סיפורו של מישקה", אומר זעירא. "רציתי להעביר את הצופה תהליך של חיפוש, של מסע, והרכבת מאפשרת את זה. רציתי לעצב את דמותו של מישקה ככזו שלא ברור אם היא אגדה או אמת, ובכך להעלות את השאלה מה יעלה בגורל השואה בעתיד - האם היא תהפוך למיתוס שאמינותו מופרכת?".

"גייסנו צוות של 10-7 אנשים שחשבו שהם באים לצלם סרט תיעודי אמיתי על זילברשטיין, ולצדם גם צוות שיתעד את ה'מייקינג אוף' (תהליך הכנת הסרט)", מספר זעירא על הצילומים, שהתקיימו ב-2005. "המייקינג אוף הוא כמובן הסרט עצמו. רק שלושה אנשים ידעו מה באמת קורה". כך תיאם זעירא "מאחורי גבה" של ההפקה ראיונות עם שחקנים מקומיים שחיכו לו בנקודה שסוכמה מראש וצוו להיראות מופתעים. מרואיינים אחרים הם תושבי המקום שהצוות "פוגש" על אם הדרך, ואלה התבקשו להפליג במעללים על אודות אותו מישקה זילברשטיין שמעולם לא פגשו.
בסרט גם שולבו סצנות שחזור של תמונות מחייו של זילברשטיין. "צילמנו 15 יום בקור של מינוס 30. לקחנו בשביל זה צוות רוסי בלבד כי ישראלים לא היו עומדים בזה. היה פחד אלוהים לעבוד עם הזאב, שאמנם הוא מבוית אבל עדיין מאיים".
ומה לגבי זילברשטיין עצמו? הוא בן 85 כיום, מתגורר בחיפה, ולפני שלוש שנים אף פרסם את סיפור חייו בספר "חיים ללא זיכרון". "בסביבות שנת 2000 גיליתי מה עלה בגורלו של אחי שנרצח באושוויץ", הוא מספר. "דרך הסיפור שלו נחשפו פרטים חדשים על הזהות שלי, ואז גם סיפרתי לאשתי ולמשפחה בפעם הראשונה על כל התקופה שלי ביער עם הזאבים. עד אז הם רק ידעו שאני ניצול שואה, וזהו".
זעירא שילב את הסיפור האמיתי שלך במסגרת עלילתית פיקטיבית.
"אני בסדר עם מה שעידן עשה, ותדע לך שהילד שמשחק אותי נראה ולבוש ממש כמו שהייתי אז, אותנטי מאוד. החלק עם הרכבת בסיביר לא לגמרי מומצא כי אחרי התקופה שלי ביערות, כשהחיילים הרוסים מצאו אותי, היה חייל אחד ששלח אותי לבית הספר בסיביר כדי שאלמד שם והייתי גם שם תקופה קצרה עד שברחתי".