מחאה, עכשיו בחנויות הספרים: על מאבק עובדי סטימצקי
מטרים ספורים מהמאהלים ומהשדרות, במיזוג מלא ובלי להניף שלטים, גם עובדי סטימצקי מחממים מנועים. בתקפיד דפני ליף: מוכרים ומנהלי סניפים ברשת, שחומים על תנאי העבודה ומנסים לחבור להסתדרות ולהקים ועד, על אפם ועל חמתם של המנהלים וסוללת עורכי הדין. בתפקיד המשללה: הנהלת הרשת, שמבטיחה להעלות את שכר העובדים ברגע שיעבור "החוק הצרפתי". החיים כמשל
ובכל זאת, בפינה דיברו שני מוכרים על החדשות בגזרה: היוזמה החדשה להקמת ועד של עובדי הרשת. הקמפיין יצא לדרך לפני כחודש, והוא זוכה לליווי צמוד ונלהב של הסתדרות העובדים הלאומית. "חבל שהעובדים לא שמו במדף העיתונים המון גיליונות 'גלובס' עם הידיעה שהתפרסמה עלינו", אומר אחד העובדים, מופתע שאפילו העיתון הכלכלי התגייס לעמוד לצדם.
אלה ימים של מהפכה, והסיפור של התאגדות עובדי סטימצקי, שמתרחש ממש במקביל לצעקה הגדולה, הוא במובנים רבים מקרה מבחן: כיצד ייראו מאבקי עובדים מעתה והלאה. את הרוח הגבית של המהפכה הם כבר מרגישים. מאז שהתחילו הפגנות האוהלים הצטרפו אליהם עובדים נוספים מהרשת. אבל רבים עדיין חוששים למשרתם, וממתינים בשקט לראות אם ההתארגנות החדשה תצליח לסחוף את כמות החותמים המינימלית שתעגן בחוק את הוועד.
במשך שנים הם שמרו הכל בבטן, ועכשיו הכל פרץ. עובדי הרשת מדברים על שכר מינימום, הניכור בין ההנהלה לעובדים, תחושת הפחד מפני העיניים הלטושות של האח הגדול, דרישת הרשת להתייחס לספר כאל מוצר שיווקי, הדברים שהם נאלצים לומר ללקוחות כדי לקדם את הכותרים שסטימצקי חפץ ביקרם, הידיעה המרה כי אין לאן לברוח - ברשת המתחרה "צומת ספרים" המצב אינו יותר טוב.
הכל התחיל ממכתב ששלחה לפני כמה שבועות עובדת בחברה למנכ"ל איריס בראל. בדיוק כמו דפני ליף שהציבה אוהל אחד בשדרה, גם היא לא ידעה אז לאן זה יוביל. גפרור אחד שהדליק שדה קוצים של מצוקה ומרמור. פה אחד שדיברר שדרה שלמה של עובדים. "ברשת הזאת אנחנו לא משפחה", כתבה העובדת. "אנחנו העובדים ואתם ההנהלה. אתם דואגים לרווח ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כי אף אחד אחר לא דואג לנו. אנשים כורעים תחת הנטל, עומס המשימות, קיצוץ בתקנים, וצריכים להסתדר עם משכורת מבזה של 21 שקלים, אם הם עבדו פה פחות מעשור... אתם מדברים אלינו אבל לא איתנו כי אתם מפחדים לשמוע, לכן אתם מתנהגים באגרסיביות כלפי כל מי שמעז להעיר או להאיר, מחסלים כל אפשרות ללמוד גם מאיתנו, לתקן את המצב שנוצר".
העובדת גם השאירה מספר טלפון, למקרה שמישהו מההנהלה ירים את הכפפה ובאמת יתעניין איך אפשר לשפר את המצב, ומנתה אחת לאחת את כל הטעויות השיווקיות של הרשת. "קיבלנו את התפטרותך", הייתה התשובה שקיבלה.
הסיפור הקפיץ עובדים רבים, והם החליטו להתארגן. הם פנו להסתדרות העובדים הלאומית שתלווה אותם בדרך להקמת ועד. הארגון התגייס, ויחד עם גרעין קטן של מוכרים התחיל במבצע החתמה של עובדים. "כבר לעת עתה הת פ ק דו עשרות עובדים מחנויות רבות והזרוע עוד נטויה" ", כתב לעובדים אודי מנור, סגן מנהל מחוז מרכז בארגון העובדים. "אנו קוראים לכם להצטרף למהלך ההיסטורי של הקמת ועד עובדים בסטימצקי ולחתום על טופס הצטרפות להסתדרות".
"בעבר היו כמה ניסיונות להקים ועד", מספרת רוית (כל שמות העובדים בכתבה בדויים), סגנית מנהלת סניף שעזבה לאחרונה את הרשת. "העובדים היו אומרים, אנחנו בעד, אבל לא רוצים לעשות רעש. יש כאלו שחושבים שוועד זה צעד נגד ההנהלה ולא בעד העובדים. העובדים הם אנשים כל כך איכותיים, רובם אנשי ספר. כולם'אובר קווליפייד' לתפקיד. גם אני ניסיתי להקים ועד ולא הצלחתי. מזהירים אותך. יש מלשינים, ויכולים לפטר אותך. וככל שעובר הזמן, הייאוש גם נעשה יותר נוח. כשיש מנהלת סניף מדהימה שאת אוהבת, הגזרות של ההנהלה מתרככות פתאום: היא משנה את הטון שבו
בדיוק כמו ממשלת ישראל, גם הנהלת סטימצקי נתפסה לא מוכנה להתארגנות. אמנם היא לא השתמשה במילים "סושי ונרגילות" ו"שמאלנים ואנרכיסטים", אבל היא בהחלט ניסתה ליירט את העובדת שהתחילה במהלך. "מנהלות רבות התלוננו שהעובדת מבקרת בחנויות במהלך שעות העבודה", פנתה ההנהלה במייל למנהלי ומנהלות הסניפים. "אנחנו מבקשים להבהיר כי היא איננה עובדת חברהה, וכי ק וריה מפריעים למהלך העבודה התקין. אבקשכם לדאוג שלא תפריע במהלך העבודה וכי תוצא מהחנויות". העובדת שניסתה ליזום את מהלך ההתאגדות גם קיבלה דרישת שלום ממשרד עורכי הדין של הרשת, ארנה לין ושות', והוזהרה לא להשתמש בכתובת הדוא"ל שבידה כדי להפיץ מכתבים לעובדים. "התכסות באצטלה של הקמת ועד עובדים ואפילו חסות, לכאורה, של ארגון עובדים, אינם יכולים להכשיר בדיעבד התנהגות שהיא מנוגדת בתכלית לחובות המוטלות על עובד ועובד לשעבר כלפי מעסיקו", כתבו עורכי הדין. נוסף על כך, קיבלה מייל ממנהלת משאבי אנוש של סטימצקי, שרון כץ, שיידעה אותה כי גם אסור לה לעשות שימוש ברשימת הטלפונים הניידים של מנהלות הרשת.
ההנהלה גם לא הסתירה את דעתה על התאגדות החדשה. "כמובן עובד/עובדת אינם חייבים להצטרף לוועד עובדים או לארגון עובדים כלשהו", לימדה כץ במייל את העובדים שיעור בדמוקרטיה. "אין חובה להצטרף להסתדרות עובדים לאומית, אין חובה להצטרף להסתדרות העובדים הכללית או לכל ארגון אחר. זוהי החלטה פרטית/אישית של כל עובד/ת".
"כשאתה קורא מיילים כאלו", אומרת גלי, עובדת ברשת, "וכשמנהל האזור אומר שהוא לא רוצה שאצטרף לוועד, ההחלטה נעשית קשה. אני חוששת למקום העבודה שלי. חלק ממנהלות הסניפים לא מבינות את ההתארגנות. שאלו למה בכוח, למה להתנגד להנהלה. רק אחרי שהבחור שהחתים אותי אמר שאסור לפטר אותי, חתמתי. אין לי מה להפסיד. לא יודעת אם הייתי מצטרפת אם היו לי שלושה ילדים".
בינתיים נמשכה המתקפה על ההתארגנות ועל המתארגנים. "על פי המידע המצוי בידי החברה, זה כעשרה ימים אתה פועל באופן שיש בו לשבש את מהלך העבודה התקין של החנות", כתב עו"ד ברק כלב לאחד העובדים. "בין היתר בא הדבר לידי ביטוי בכך שכאשר אתה מתגבר בחנויות הרשת, במקום לעסוק בענייני עבודה בהתאם לנדרש ממך לפי הגדרת תפקידך, אתה ניגש לעובדים אחרים ומנהל עמם באופן תכוף שיחות ממושכות שלא במסגרת תפקידך. כך גם אתמול, במהלך יום החופש שלך, הגעת לחנויות ברשת במהלך שעות העבודה והרשית לעצמך לפעול באופן שיש בו להשבית עובדים אחרים מעבודתם.
"ככל שאתה מבקש לפעול למען התארגנות עובדים, אתה נדרש לעשות כן בתיאום מוקדם עם מנהלת משאבי האנוש בחברה וזאת כדי למנוע שיבוש של מהלך העבודה התקין בחנויות. זאת, בפרט בשים לב לצורכי העבודה ולכוח האדם המצומצם. ברור לפיכך, שככל שבמהלך התגבור תמשיך ותעסוק בעניינים שאינם בגדר מתן מענה לצורכי העבודה שלשמם שובצת, הרי שלא יהיה עוד טעם בהמשך שיבוצך לתגבור. . . מכתב זה מהווה התראה אחרונה בטרם תשקול סטימצקי נקידת צעדים למניעת המשך השיבושים שאתה יוצר למהלך העבודה התקין".
במכתב חריף ששלחה סמנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הלאומית, עו"ד בטי מצר-לוי, לעו"ד לין, היא ציינה את הפעולות שסטימצקי עושה כדי לחבל, בניגוד לחוק הסכמים קיבוציים, בניסיון ההתארגנות של העובדים. "התנכלות לעובדי החברה אשר העזו להצטרף לשורות ההסתדרות הלאומית בין היתר באמצעות פגיעה בסדרי העבודה ובשכר העובדים. דברי השמצה של מנכ"ל החברה בכנס מנהלות נגד ההסתדרות הלאומית ונגד ראשי התארגנות מקרב עובדי החברה. פניות אישיות לעובדי החברה בניסיון להתחקות האם הצטרפו לשורות ההסתדרות הלאומית ובמידה ועשו כן - ניסיונות להניאם מכך. מסע איומים והפחדות כלפי עובדי החברה לבל יצטרפו למהלך שהתגבש בקרבם". מצרלוי אף איימה כי אם תמשיך ההנהלה לפעול שלא כחוק היא תיתבע על ידם, תוך דרישה לפיצוי מקסימלי בגובה 200 אלף שקל.
"הרשת גם טענה כי זויפו טופסי התפקדות לוועד ודרשה לצרף צילום תעודות זהות של המתפקדים", אומר מנור. "זהו שקר. כל הטפסים נמצאים אצלי במשרד. הם לא מזויפים. מאיפה הרשת יודעת שהם מזויפים?".
בצר להם פנו העובדים ל"גלובס", שפרסם ידיעה על אודות ההתארגנות. כמה שעות לאחר פרסומה החליטה בראל, שנפגעה מהפרסום, להגיב. "סטימצקי שמתוארת בכתבה אינה סטימצקי שאני מכירה
", כתבה במייל שהופץ לעובדים. "אני מכירה סטימצקי של עובדים מסורים, של יחסי עבודה טובים ואפילו משפחתיים. סטימצקי שמתגמלת עובדים ודואגת להם ולבני משפחותיהם. כולנו יודעים שאנחנו נמצאים בענף בתקופת משבר, ולמרות זאת, כולכם יודעים כי בשנת 2010 חילקנו מיליוני שקלים כבונוסים לעובדים. בשבוע הבא אנחנו יוצאים עם עובדי המחסן ליום כיף בקיסריה, בשבוע האחרון חולקו טלוויזיות לעובדים מצטיינים, בחודש ספטמבר יוצאות 45 מנהלות לסוף שבוע בברצלונה על חשבון החברה ועוד. אבל מעבר להטבות הכספיות, סטימצקי מהווה עבור כולנו בית, משפחה. המקור לכתבה היא עובדת שמנסה לקבל פיצויים שלא מגיעים לה וכדי לקבלם לא מהססת לפגוע בשם הטוב של החברה ושל עובדיה. סטימצקי תכבד את החוק כפי שתמיד עשתה, אבל לא ניכנע לסחטנות שכזו גם אם הדבר גורם עוגמת נפש גדולה לי ולכל אחד שאוהב את 'הבית שלנו'. אני אעשה הכל לשמור על הבית שלנו".
המשך הכתבה בגיליון "סופשבוע" החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם