ילד נצחי בראש צלול: על ההופעה של אביב גפן

אביב גפן חגג אמש 20 שנה ליציאת אלבום הסולו הראשון שלו "זה רק אור הירח" והוכיח שלמרות הזמן שעבר, רוח המרד, ההופעה התיאטרלית והיכולת לרגש עדיין איתו

אפרת ליפשיץ | 26/6/2011 14:29 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: אביב גפן
לפני כחודשיים, כשחזרתי מ"שרים בכיכר", טענתי בפני בן זוגי שיש זמרים שנועדו להישאר מאחורי הקלעים. הם מלחינים מוכשרים, כותבים מחוננים, אך מה לעשות, לא יודעים לשיר. בתגובה, בן זוגי הרים לי להנחתה: "אה, באמת?", הוא השיב, "אז מה תגידי על אביב גפן? לבחור אין בדיוק קול פעמונים, ולמרות זאת את מעריצה את האדמה שעליה הוא דורך וממשיכה ללכת להופעות שלו". "אוי, באמת!", גיחכתי בבוז, "הוא לא דוגמה!". אך כשביקשתי להסביר ולנמק נאלמתי דום, שהרי איך אפשר להסביר במילים את מה שחוויתי אמש בהאנגר 11, בהופעה חגיגית לכבוד 20 שנה לאלבומו הראשון של גפן, "זה רק אור הירח"?

אז זהו, שאי אפשר. רבים לא יבינו את הקסם שמאחורי הקול הצפרדעי, הגוף הכחוש וההופעה החיצונית, שגם אחרי 20 שנה נותרה תיאטרלית ומרשימה. עם זאת, לפי האלפים שפקדו אתמול את האולם, נראה שיש מי שמבין את טיבו של הפרפורמר הענק הזה. מפתיע כל פעם מחדש לראות שהקהל של גפן כולל באמת את כל הגילאים: מטינאייג'רים שעוד לא נולדו כשיצא האלבום האלמותי ההוא, דרך ילדי אור הירח שגדלו אל תוך שיריו ועד קהל מבוגר יותר שבא לפזז ללהיטים כמו "מחר" ו"עונות".
שחר אלגזי
הופעה תיאטרלית. אביב גפן שחר אלגזי

כשהוא פותח את ההופעה עם השיר "לפעמים" וממשיך ברצף של שירים מתוך האלבום כמו "אמש" ו"גנרל" (וזה הזמן לשאול לאן נעלמו "בית נבנה" ו"שלום אחד" הרלוונטי מתמיד), הוא גורם לרגשות נוסטלגיה חמים בקרב הקהל שסופג כל שיר באהבה וצורח את הטקטסים שכתב מי שהיה אז בן 18.

אך יותר מזה – עם כל שיר ושיר נספגת ההבנה של משמעות האלבום הזה - כמה אמיץ היה, כמה באמת לא דפק חשבון

וכמה הקדים את זמנו. שיאים מרגשים במיוחד נרשמו כשנינט עלתה לשיר את "שנינו שווים" ו"אלימות", והתעלתה בקולה ובעוצמתה על גפן, שנשאר קצת מאחור; וכן כשעלה שלום חנוך לשיר את "הדרכים הידועות" ו"אור הירח", והוכיח שהוא רק משתבח עם השנים. קשה לומר את אותו דבר על הופעתם של משינה, שהתארחו גם הם ושרו עם גפן את להיטיהם "אנחנו שניים" ו"הכוכבים דולקים על אש קטנה".

שחר אלגזי
הקהל שותה את המרדנות. הופעה אמש שחר אלגזי

בחירה תמוהה, שכן אפשר היה לבחור בשירים של הלהקה שמתאימים הרבה יותר למופע רוק ולחסוך מאיתנו את השעמום הזה. קצת לפני זה, בהפתעה גמורה, עלתה אורנה בנאי ושרה את "השיר שלנו", כשהיא מקדישה את השיר לבתה של הסוכנת שלה שנפטרה לפני כשנתיים. למרות ההופעה המבוישת והבלתי צפויה, נראה שהקהל פרגן לבנאי, שלטענת גפן הוא כבר שנים מנסה לשכנע אותה לשיר איתו.

אם יש דבר שאביב גפן הוכיח אתמול בהאנגר 11 זה שהוא ילד נצחי. שגם אם שנות מרד הנעורים שלו כבר מאחוריו, הוא עדיין ימצא דרכים לנצל את הבמה שמתחתיו כדי להעביר מסרים שלא בטוח שלאמנים אחרים היה אומץ. אתמול זה בא לידי ביטוי כשגפן הגיב לדבריו של עופר לוי כשזה התראיין לא מזמן ואמר שלהיות הומו זו מחלה. גפן בתגובה קרא לעופר לוי אפס, וקרא לכל ההומואים והלסביות לעשות "מה שבזין שלהם" ו"שהאנשים החשוכים יישארו בבתים שלהם".

הקהל, כמובן, שותה בכמיהה את שרידי המרדנות שעוד נותרו בגפן, ובצדק. כי נכון, השטיקים הם אותם שטיקים כבר שנים, כולל נאום "תהיו חופשיים" שמגיע בסוף "אור הירח" וכולל צעקת "והחיים הם מסריחים" ב"מיליארד טועים", אך כשמסתכלים על הבחור הרזה שעומד על הבמה הזאת כבר 20 שנה ונותן לקהל יותר ממאה אחוז, לא נותר אלא לחייך, להתמוסס בנוסטלגיה ולצעוק יחד עם כולם: "כן!" לשאלה: "רוצים שינוי?".

לאור הביקוש: מופע נוסף לציון 20 שנה ל"זה רק אור הירח" יתקיים ב-19.8 באמפי-שוני. אורחים מיוחדים: יהודה פוליקר וסטיבן ווילסון

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/music/ -->