ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

בא לעבודה: על ההופעה של בוב דילן בישראל

קונצרט הרוק והבלוז של בוב דילן ולהקתו, מול כעשרים אלף איש באיצטדיון רמת גן, היה הפגנת יכולת שיא של אמן שראה ועשה כבר הכל והדבר האחרון שבא לו זה להתחנף לקהל. היה מעולה מינוס

 
נתחיל בסיכום הבלתי נמנע: למי שציפה לקבל את דילן מתנחמד לקהל, בביצועים הדומים למקור ואמירות "שלום יזראל", האכזבה חילחלה כבר מהשיר הראשון ועד סוף המופע בן השעתיים. למי שהגיע לקבל קונצרט רוק, בלוז ופולק מהודק ומהוקצע מלהקה מעולה ואמן שראה ועשה כבר הכל, קיבל את חווית הבלוז של חייו.

לטעמי, דילן סיפק לחלוטין את התמורה לכרטיסים ( 250 – 1,500 ש"ח) הערב באיצטדיון רמת גן, אחרי מופעי החימום הכמעט פושרים של אסף אבידן שהופיע מול איצטדיון חצי ריק וריקי לי ג'ונס, שמלבד הלהיט Chuck E's In Love די הרדימה במקום לעורר. דילן עלה עם להקתו ומבלי להתייחס למי שחלק איתו את הבמה לפניו, בלי אמירות שלום לצופים, מבלי להציג את הנגנים (מחווה של נימוס בסיסי שהיינו מצפים כלפי המלווים שלו), עלה לתת את מה שהוא יודע לעשות: רוק, בלוז ומה שביניהם, עם אותו קול צורם וצרוד אך בטוח, עם גיטרה, מפוחית, קלידי פנדר רודס, אפילו כמה ניענועי אגן ובעיקר שירים נהדרים ועל זמניים.

חבוש כובע לבן מהודר רחב שוליים, בחליפה שחורה ומכנסיים מחוייטים (עם קישוט בצידם), דילן נראה צעיר מגילו האמיתי, מלא אנרגיה אך אדיש לאלפים שציפו למוצא פיו. מידי כמה דקות הוא העיף מבט קל בקהל, אך לאורך המופע עצמו בעיקר הסתכל על הלהקה. לטעמי, הוא לא היה צריך לדבר. השירים קיבלו את הכבוד הראוי. להיט פגש להיט, מהשיר הראשון, Gonna Change My Way Of Thinking שאיתו הוא מתחיל את כל סיבובי ההופעות שלו בשנה האחרונה, אל It's All Over Now, Baby Blue, אחת מבלדות הבלוז הנהדרות שלו, כלה בשירים נהדרים ומוכרים כמו A Hard Rain's Gonna Fall השיר שהכרנו בישראל גם בתרגומו של יהונתן גפן ובביצוע של בנו אביב שהטריף את הקהל, שבתוכו ישב גם אביב. ועוד יצירות נהדרות שביניהן שולבו כמה יציאות יותר נידחות מהרפרטואר העצום שלו. כל שיר מקבל עיבוד נפלא ושונה, סוחף ומרגש.

רוב השירים הובאו בביצועים פחות מוכרים, כמו למשל All Along The Watchtower, Blowin' In The Wind ו-Like A Rolling

Stone האגדיים שבוצעו כחלק מההדרן, או Highway 61 Revisited המהולל ששינה את צורתו לגמרי מהביצוע המוכר באלבומו השישי מ-65 של בוב. ובכל זאת, ניתן היה לשמוע את חדוות הנגינה, הכיף הגדול של הלהקה וגם את של דילן עצמו.

לכל אורך המופע, הקהל הגיב בתרועות רמות בתחילתם וסופם של כל השירים, ולא הפסיק למחוא כפיים עד שהודלקו אורות האיצטודיון וסימנו לכולנו שהדרן נוסף כבר לא יקרה כאן.

אז נכון, הקול שלו כבר לא מה שהיה פעם (והאם אי פעם הוא היה צלול?) ונכון, הוא ממש לא נתן את התחושה שהוא מתרגש להיות פה בפעם השלישית על הבמה. גם בתחום הליין אפ לא נרשמו הפתעות ולמי שעקב אחרי ההופעות האחרונות שלו בעולם, זאת היתה אותה רשימת שירים שבוצעה לפני ימים ספורים באירלנד, שכללה מינון נכון של להיטים, מול כמה פנינים פחות מוכרים, וכמובן ההדרנים המהודרים והמפורסמים. ועדיין, זאת היתה חוויה מרשימה, כיפית ובעיקר מחכימה, של אמן שלא מתפשר מחד ויודע גם לפנק בלהיטים מאידך.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...