הזוג השורד: איפה האסטרטגיה?

"הישרדות: קמרינס" היא בינתיים מוצר טלוויזיוני מאכזב שתקוע עמוק בחול. 20 מתמודדים יצאו לדרך, אבל אף אחד מהם לא התגלה עד כה כרב מוח אסטרטגי, כזה שמוביל את העניינים ומפגין כוחניות שצריך. וגם: מאיפה נחת עלינו הלקט הזה?

בן זגגי ונועה רובין סטרלינג | 5/4/2011 9:26

תגיות: הישרדות

בן: את העונה החמישית של "הישרדות" בנו על הסיפורים האישיים. המחשבה הראשונה כנראה היתה שאם נחבר מספיק אנשים עם צלקות ברזומה, הם התפוצצו על האי ויתיזו לנו מספיק כריזמה כדי לקבל גוד טיים ריאליטי טי וי. ההנחה הזו אכן התבררה נכונה עבור הפרקים הראשונים של המשחק - ההוא יצא על זה, זה לכלך על ההוא וקיבלנו תהו ובוהו לפי הוראות כל דין. אבל כאן זה בערך נגמר. הדלק של "הישרדות" לא יכול לנוע רק על מצוקות נפשיות ויבבות קורעות לב, חייב להיות משהו מעבר - שכל בקודקוד, יצר תחמני, אפילו קורטוב של שובבות.

בפן הזה "הישרדות: קמרינס" תקועה עמוק בחול. 20 מתמודדים יצאו לדרך, אבל אף אחד מהם לא התגלה עד כה כרב מוח אסטרטגי, כזה שמוביל את העניינים ומפגין כוחניות שצריך. מישהו שאולי יתעניין בעובדה שכבר מספר שבועות מונח לו אי שם פסלון חסינות חבוי שצובר אבק ורק מחפש בית חם בכיס של הברמודה.

מהסיבה הזו אנו מקבלים בשבועות האחרונים מוצר טלוויזיוני מאכזב. שיאו הגיע בשלב האיחוד שהסתיים אתמול בשעה טובה אחרי אפוס בן שש שעות, שכלל גם פרק לקט מחריד (ועליו מאוחר יותר). שש שעות בהן הכתובת היתה חרוטה על מחבט טניס - לירון הולך הביתה. כל הנסיונות לגרום לנו להאמין שהמודח הבא יהיה נמוך מ-1.90 מ' היו מאולצים מדי וגרמו לי לחוש בצורה מודעת, תוך כדי צפייה, שמבזבזים את זמני במכוון, כשרק היה חסר שגיא זוארץ יחתום את מועצת השבט במילים: "חברים, הרבה נאמר כאן הערב, בואו נדיח את לירון". ואולי היה אפשר להסתפק בשקופית בתחתית המסך: "התוכנית בה אתם צופים מיותרת ועל אחריותכם בלבד".

נועה: עצוב לומר שבניגוד ל"הישרדות" האמריקאית, שמחזיקה מעמד 20 עונות, אולי בזכות הפורמט הפשוט שלה ובגלל בחירות נכונות בליהוק, כאן קשה להבטיח שהצחוקים עם אירית רחמים בסיס והגאווה של גיורא מסוגלים להחזיק עונה, אפילו פרק. כל התרכובת הסמי-אסטרטגית שהוגשה לנו על ידי לירון, שניסיון להצילו מציפורניי השורדים של באנאו פלוס גיורא, הייתה כמו ירח בהיר בלילה שחור, משהו שהזכיר נשכחות, צלילי קולות מהדהדים למרחוק של דמויות שהייתה להן אסטרטגיה, שבאו לשחק משחק ולא רק לקחת חלק ב"קשר משפחתי: גרסת האי". אבל כמו טיבם של ירחים מלאים, הם מגיעים רק פעם בחודש. בשאר הזמן אנחנו נאלצים להסתפק בבננות מכוסות בעננים. מוצר טלוויזיוני מאכזב? בהחלט, וגם נשכח, לא מצליחה לחשוב אפילו על רגע אחד ששווה איזכור של ממש.

סוג של קשר משפחתי. ''הישרדות'' גיא קרן

הם מפוחדים

בן: הדחתו של לירון לא מהווה אובדן גדול לעונה (לא שמודח אחר היה מהווה אובדן גדול), אבל היא גם הבהירה שצפוי לנו סדר הדחות די ברור. אלא אם פתאום אוהד יצליח לצאת ממשבר ליזי שלו ויתחיל להנדס את לולו וחבריו. הרביעייה הבסיסית של בנאו ונפגעי שבט מריקודו נראים חזקים מאד, כשרק גיורא בסיעת היחיד עוד יכול לעורר מהומה או שתיים. התעשיין נמצא כרגע בעמדה מצוינת. כמשיגנע נטול בריתות הוא נכס די חשוב לכל מי שירצה בו וגם המועמד האידיאלי להשמיט רגע לפני הגמר (כי מי לא יתן את המיליון לסבאל'ה החביב).

בפינת המתמודדים שהולכים לחטוף שטוזה לפרצוף אפשר לסמן את גב, שחוזקו הגופני, סיפורו שובה הלב ומבטו התמים מסמנים אותו כפוטנציאל להיות זה שיפקח את עיניו בהפתעה

בעוד מועצה או שתיים רק כדי לגלות שהפכו אותו כמו סטייקי. וול דן.

נועה: לירון? עוד אחד שאני צריכה לקדוח במוחי כדי להיזכר מי הוא. אההה, זה שגב לא יורד לו מהגב בגלל ששבר את הברית הלא ממש חשובה מהשבט הקודם. פיהוקי, עוד פיהוקי. ואז גיחוך. לירון ניסה לפייס, להציל, לשרוד, אבל מה לעשות שמדובר בשבט של אנשים שפוחדים לקחת סיכונים ולא ממש חושבים זה על טובת השני, או על רעתו, ולא בטוח שבכלל חושבים. לא אתגעגע ללירון, שאני מודה, העדפתי את לכתו על פני הדחתו של גיורא, רק כדי שיישאר לי מישהו מעניין על המסך. מעניין רק בזכות הפחד שהיה ניכר על פניה של שונית האומללה כשאמר לה שהוא עומד להפתיע אותה. בררר....גם אני הייתי עוטה בדיוק את אותו המבט.

הדחות צפויות. ''הישרדות'' גיא קרן

לקט של הבזול

בן: אם היו עושים תחרות, מעין מצעד, של הלקטים הכי גרועים בטלוויזיה. הייתי רוצה להאמין שהלקט של אמש היה מתברג בחמישייה הראשונה. במשך שנים תהיתי איך מרגיש מתמודד שמודח ללא ידיעתו מהמשחק, בליינדסייד קוראים לזה באנגלית. כשהתיישבתי על הספה בנסיון לצפות בעוד פרק דנדש של "הישרדות", אותה תחושת הפתעה מהולה באכזבה מהולה בבגידה נפלה פתאום גם עלי. עשו לי בליינדסייד.

לא ידעתי שיהיה פרק של לקט. אולי לא הייתי מעורה מספיק בדקויות. אולי אחרי שנים של צפייה בעונות על גבי עונות של תוכנית הריאילטי הזו הייתי צריך לצפות את זה, אבל הגעתי, התיישבתי, נרדמתי. האמת, לא נרדמתי. הנה גילוי נחמד. את הטור אני כותב בעוד פרק הלקט משודר מאחוריי, כאילו מנסה להוות לי השראה, אבל בעיקר מדרבן אותי לחפש את האוזניות של הווקמן - אלו עם הספוג משנות ה-90.

בשבקין וקפון, גיא וזיו, משה ואיגור, אלכס וליטל, מושיק ומאיה. הנוסחא של הלקט היתה ברורה. בואו נבחר אנשים כל כך לא מעניינים, פליטי ריאליטי משנת תרפפ"ו וסלבים סוג ד', וניתן להם לשחזר מילה במילה את כל הרפילקות של החודשים האחרונים? ג'יזז, איך זה יכול לצאת לא מעניין?

התובנה היחידה שהפקתי מהלקט היתה נעוצה בחזה של מוראל ובעלות שנדרש היום כדי להשיג 300 סי סי בכל צד. חזה של הביוקר. ובפן החיובי, מכאן זה יכול רק להשתפר, לא?

נועה: לקט זה לא דבר כזה שעושים אחרי שצוברים מספיק אירועים מרתקים שהצופים רוצים להיזכר בהם? לדמוע מולם? לצחוק? שאלה אחת בלבד: איך עושים לקט באמצע עונה שלא קרה בה כלום? מה הם אמרו?

1. "אתה יודע, זה כמו סטייק כשאתה הופך. פעם אחת הוא לבן. פעם אחת הוא שחור" (יניב נותן טיפים לצליית מדריכי טניס)

2."אני אמרתי בכלל, במקום "הישרדות" נעשה "התאהבות" וככה נשבור את כל הקונספט, כאילו נעשה תוכנית אחרת לגמרי. אני חושב שזה רעיון גדול. אני עדיין מעכל את זה בראש" (אוהד מנסה לשפר את הפורמט)

3. "יניב, אתה קיבלת טלפון מאשתך. הלוואי ואני אדבר עם בעלי, אם הוא עכשיו לא נמצא עם ארבע בחורות. תן לי רק לשוחח איתו. אם הוא לא עלה לשכנה, אם..אתה יודע איזה חרדות לי יש?" (לירון בדרך החוצה, אבל אירית דווקא מודאגת מברית אחרת)

4. מוראל: "אני בטוח לא אוכל לישון על הבטן...יתפוצצו לי פה השתלים. כאילו מה נראה לכם? אני כזאת רזה ויש לי חזה כזה?".
יונתן: "אנחנו רוצים להאמין שדברים כאלו קיימים".
מוראל: "אחרי שמונה עשר וחצי אלף שקל זה קיים, תאמין לי. אני גם הייתי עושה יותר גדול בדיעבד" (לילה ראשון על האי ומוראל יוצאת מפרופרציות)

5. "מוראל, עוד סנטמימטר את עפה באוויר כמו בלון הליום" (רועי לולו מוציא את האוויר מהבלון של מוראל, ועל הדרך מגלה גם חוש נבואי מפותח - מוראל הודחה ראשונה).