הזוג השורד: איחוד בלי ייחוד
שני פרקי האיחוד ב"הישרדות" יצרו מרמור אצל הזוג שתוהה למה העורך ניסה לעשות "טיטאניק" משום דבר. וגם: האם גיורא יצטרך פסיכולוג אחרי הענטוז של אירית רחמים, מתי ייפסקו הוידויים המרגשים ומי זאת שונית?
מתי הפכנו, צופי הטלוויזיה שחוטאים קצת בריאליטי, לקורבנות של עורכים לא מוצלחים שאינם יודעים מתי להפסיק לערוך, עורכים שרוצים ליצור סאגת "טיטאניק" מכלום ובדרך מלגלגים עלינו, הקצת-מכורים?
הבזבוזיאדה חסרת ההגיון של שני הפרקים האחרונים, בהם התאחד השבט הכי חיוור בתולדות "הישרדות", מוכיחה באמת שלאף אחד שם למטה, נמוך נמוך בעולמות הריאליטי, אכפת מהצופה שבסך הכל רוצה לבהות בטלוויזיה אחרי יום עבודה ולקבל קצת אקשן ישן וטוב. ושוב נחזור לשאלה העתיקה על "הישרדות": מה רע בפרק שבו יש קצת תככים, קצת מזימות, שתי משימות והדחה? אם אין לכם מה לשדר, עזבו אותנו, אני חוזרת ל"האנטומיה של גריי".
בן: אני מודה שהדבר היחיד שהפקתי מצמד הפרקים השבוע הוא השיטה של ואן-ואן להירדם בתוך 20 שניות. ניסיתי את השיטה הזו אתמול בשעה 21.20. חבל, לא עבד.
הקסם של "הישרדות" פג. מה שהחל כעונה מעניינת עם טיפוסים מוזרים וסכסוכים על רקע אישי מתחיל להתגבש למשהו סתמי, כשחוסר היכולת לייצר יותר מחומר הגלם הקיים בולטת לעין.
ארבע וחצי שעות טלוויזיה אמורות להיות משודרות מהרגע שהושק שבט מלאיה ועד להדחה הראשונה בשלב האיחוד. ארבע וחצי שעות זה הרבה זמן. זה שלושה משחקי כדורגל שלמים (שגם הם נוטים לשעמם), טקס אוסקר עם פרסומות, שתי מכונות כביסה, שתי ריצות מרתון, נסיעה אחת מת"א לאילת ואפילו גיחה לרומא עם מטוס של סאן דור ועצירת ביניים.
בזמן הזה קיבלנו ארוחה אחת של 12 איש, משימת פרס, משימת חסינות, משימת וטו ומועצת שבט. בממוצע, 54 דקות לכל אירוע ולא זמן מספיק בשביל למנוע מהצופה הישראלי לעבור ברגעי הייאוש אפילו להקלטה של "הבית היהודי" ב-VOD. המילה הישרדות מעולם לא הרגישה כה מוחשית.
בן: במבט ראשון נראה שאיחוד השבטים לא עשה בלאגן נורא גדול במשחק. במבט יותר מעמיק. אמ.. בעצם, גם במבט כזה לא נראה שיש בלאגן במשחק. מוקד העניין בשבט מלאייה נעוץ בסכסוך העתיק שנוצר בין גב ללירון. הבעיה היא שבמוקד העניין הזה אין ממש עניין. אני לא ממש זוכר מה הוביל את גב ולירון לריב. זה היה לפני שלושה שבועות וגם אז הייתי במינימום ריכוז.
הפואנטה היא שאני מאד אופתע אם לירון יצליח למצוא איזשהו פטנט כדי לגרד עוד שבוע על האי. כבר בסיום הפרק אמש זיהינו את הפתרון היצירתי של ההפקה לעובדה שזו נראית הדחה בטוחה - בחירה בגיורא לתפקיד השעיר לעזאזל התורן.
התעשיין מהרצליה הוא הדמות הכי מעניינת במשחק עד עכשיו, גם בלי שיהיה לו סיפור חיים מרגש,
גיורא הוא זה שאמור להיות "בסכנת הדחה" יחד עם לירון כדי ליצור את הדרמה. איך הוא יעשה את זה? בעזרת הטקטיקה המעניינת שפיתח במשחק עד כה - "אם אתה לא יכול להצטרף אליהם, תשפיל אותם". למרות הטקטיקה ההזויה הזו, קשה לי להאמין שגיורא ימצא את דרכו החוצה, אפילו אם יבחר לשבור לאתי את המשקפיים, לקרוע לה את ספר השירה של אלתרמן ולהעליב את הרפרטואר של עופר לוי. לירון נראה בדרך הבטוחה הביתה ולא אכפת לי לאכול את הבנדנה אם אני אטעה.
נועה: מה? היה איחוד? חשבתי שזה היה רייב מטורף שבו אירית רחמים עינטזה את גיורא לאבדון. גיורא אולי מרתק, אבל קשה לצפות שהוא יחזיק את העונה, ובינתיים אף אחד אחר לא עושה משהו כדי להפגין קסם "הישרדותי".
יש איחוד, יופי, אבל אין אסטרטגיות, אין תככים אמיתיים, אין דמויות שעשויות לסקרן אותנו בעתיד ואין בריתות מעניינות. הכל פושר, חיוור, מרחף, אוורירי, ראיתי יותר מ-15 עונות אמריקאיות, ראיתי את כל העונות הישראליות. לא זוכרת איחוד כל כך לא מסקרן.
לירון וגב? תזכיר לי. שניהם כל כך משעממים שבתוך כל החפירות דמיינתי את עצמי נרדמת בתוך מיטת החול של ואן ואן, משלימה שעות שינה לקראת איזו עונה חדשה ומרתקת של "הישרדות" בארצות הברית. או קוראת את "מלחמה ושלום", כן, ו"החטא ועונשו", כן, ו"אנה קרנינה". שם יש תככים, מלחמות, מאבקים, קשיים. באיי קמרינס יש את שונית.
נועה: הפעם מסיבת האיחוד עלתה שלב, חבר, כי חופשה בצימר זה מעולה. שוכבים בסבבה, מנשנשים קצת מטעמים, צופים בטלוויזיה בתוכנית בישול עממית, כל אחד וטעמו. אחר כך הולכים לישון במיטה נקייה, אחרי מקלחת חמה. לפעמים נאלצים לחלוק חדר עם חבר, שעלול לקחת לכם שלוק מהשמפנייה... הלו, הלו, תתעוררו, אתם ב"הישרדות", טוב שלא ביקשתם קצת שוקולדים על הכרית, איזו מסאג'יסטית נאמנה.
כמובן שנאלצנו להתפנק עם החלפת המתנות המסורתית, בה כולם מנחשים דברים שהם כאילו לא ידעו על חבריהם ואלו מחזירים להם בדמעות רגשניות. חופשה בצימר? מתנות באמצע "הישרדות"? נו מילא, אבל אולי מספיק עם הסיפורים קורעי הלב? המשרתת של אירית רחמים מבשלת לה ולא הילדים, בו, הו, אוי. הלב נשבר. ומה עם גב? עד מתי נשמע על תסבוכת הסמים ממנה יצא בגבורה? עד מתי ניאלץ להאזין לתובנות בשקל שלו? החזירו את ליאם רז, את דנה רון, את פרידה הכט, אני מעדיפה את החפירות שלהן על המלודרמה הזו שפעם הייתה "הישרדות".
בן: הנה כמה שאלות ותהיות שעלו לי בראש בעת שצפיתי בחגיגות האיחוד: מי חשב שזה יהיה נחמד להפוך את "הישרדות" ל"מאסטר שף"? האם באמת כל תבשיל ישראלי מתחיל עם קציצת בצל? איך הצליחו להביא את כל האוכל אל האי במרחק דו ספרתי של שעות טיסה? האם אפשר להקפיא קובה-במיה? האם מרק קניידלך וספר של אלתרמן הופכים את אתי למתמודדת הכי מוזרה בהישרדות אי פעם?
האם הטיזינג בין גב לנטלי מלמד שמגבת שעולה במערכה הראשונה יורדת במערכה השלישית? איך תמונה אחת עתיקה של ילדיה הספיקה לאירית כדי לצאת מהבאסה ולעבור לשלב הענטוזים? איך מכינים סלט אוליבייר? מי זאת שונית? איך הצליחו לשריין צימר בקמרינס בלי להתחייב לשני לילות? מי קוראת לעצמה ליזי? ולמה רועי לולו שמח לקבל קרם לחות? (טוב על השאלה הזו קיבלנו כבר תשובה). כל כך הרבה שאלות שגורמות לך לתחושה שהיה פרק איחוד מסקרן ומעניין. אבל הוא לא היה.
1. "אהבתי. הגעתי לאווירה של הפקה. עיצוב, גזיבו, שנדילירים, שולחן ערוך ברמה גבוהה בהתאם לקונספט" (אירית נותנת גושפנקא למעצבים מטעם ההפקה. מזל שהיו שנדלירים)
2. "לא סובל את האנשים המזרחיים, המרוקאים, שמתחילים להשתכנז. שהיא לא תשכח מאיפה היא באה. מקרית שמונה. היא לא מתל אביב והיא לא מצהלה. היא מקריית שמונה. והמבין יבין" (אתי מדקלמת אלתרמן, יניב מדקלם סטיגמות)
3. "אני נהנתן על גבול הדו מיני" (רועי לולו מגדיר מחדש את המושג "נהנתן")
4. "לרוב גייז די בטוחים שאני אחד מהם, אני לא יודע למה" (יונתן מעדיף לבחור את הקבוצה שלו לבד)
5. "זה לא מזיז לי אם בן אדם הוא הומו, או שהוא רגיל, או שהוא סטרייט, או שהוא דו מיני, או תלת מיני או חד אופן" (יונתן לא מתרגש מנטיות מיניות או מלהטוטי קרקס)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם