דיבורים כמו חו"ל: רם אורן פורץ לחו"ל
רם אורן, הסופר הפופולרי ביותר בישראל מאמצע שנות ה-90, מנסה לפרוץ בשוק הבינלאומי כבר יותר מעשור. השבוע הוא חזר מהשקת ספרו ("השבועה") בברלין, והתפנה לנפץ את המיתוסים שמפתים כותבים צעירים ולשתף במסקנה החדשה שלו: "הכול מקרי"
האיש יצא משם חפוי ראש. את אופרה ווינפרי הוא לא יוכל לפגוש. אז מה אם יש לו ספר חדש שהוא מאוד רוצה למסור לה. אז מה אם הוא רם אורן.
אורן חווה את תהליך הנפנוף שעובר כל כותב עד שהוא מגיע למדפים בחנויות הספרים בחו"ל, אם בכלל. החדשות הטובות: גם ללא אופרה ווינפרי ספריו של אורן חצו גבולות - את "השבועה" אפשר למצוא בגרמניה, באיטליה, בדנמרק ומהשבוע הבא גם בנורבגיה ובארה"ב; "אות קין" יצא לאור בארה"ב ובהונגריה; "אש חיה" בצרפת; "לטרון" במוסקבה, "נסיכה אפריקנית" בטורקיה, "סילביה" מתורגם בימים אלה לגרמנית. החדשות הרעות: זה לא נוצץ כפי שזה נשמע.
השבוע שב אורן מהשקת ספרו "השבועה" בגרסה הגרמנית. טקס ההשקה החגיגי התקיים במלון לאונרדו רויאל בלב ברלין. הוצאת הספרים ברונן לבשה חג, ואורן התרגש. זוהי המהדורה השלישית המודפסת מספרו בתוך חודשיים. ההישג בברלין הוא פרי עבודה של יותר מעשור שהיעד שלה - חו"ל - היה ברור מלכתחילה. היעד הזה, מתברר, הרבה פחות אטרקטיבי משהוא נשמע מבחינת מכירות. "השבועה" מכר 30 אלף עותקים בארה"ב. בצרפת נמכרו 5,000 עותקים, בגרמניה 15 אלף - מספרים שאורן כבר מזמן לא סופר בישראל.
ולמרות הנתונים הלא מעודדים, אומר אורן, "אני לא מכיר סופר - צעיר, ותיק, ידוע או לא ידוע - שלא רוצה לפרוץ לחו"ל. כל אחד חושב שחו"ל זה המקום, שם הוא יכול התעשר ולמכור מיליונים. אנשים חושבים שהם ימכרו ספר בסין ויתעשרו ביום אחד".
אורן המו"ל ואורן הכותב התמזגו לכדי ישות אחת שהשכילה להפנים בדרך הארוכה והכואבת שגם פספורט שפותח דלתות מוביל ברוב המקרים לשום מקום. "כמו"ל, שולחים אליי כתבי יד בלי סוף. על כל ספר שני הכותב מציין: 'לדעת מכריי וידידיי הספר הזה ראוי להוצאה במיוחד בחו"ל'".
הפער בין המציאות לדמיון נובע מחוסר היכרות עם המתרחש. זה מתחיל בהבדלים בין מו"ל ישראלי למו"ל באירופה או בארה"ב. "פה, מספיק שאיזה בן דוד שלך שירת עם המו"ל במילואים, כדי שהמו"ל יתייחס אליך יפה", אומר אורן. "מתקשרים אליי סופרים ומבקשים שאשב איתם בבית קפה ואדון איתם בספר. בחו"ל זה לא עובד ככה. אין דבר כזה לבקש להתייחס אל הספר יפה או לא להשהות אותו שלושה חודשים".
הדרך למו"ל לכל מקום בעולם רצופה סוכנים. הם המפתח. גם לסוכן לא קל להגיע, על כך תעיד הרשימה המצומצמת של סוכנים ספרותיים ישראלים. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את המכון הישראלי לתרגום, המייצג סופרים ישראלים בירידים בעולם, ושניים-שלושה סוכנים פרטיים, שתמורת אחוזים מהמכירות ייצאו לפעולה. גם הם לא לוקחים כל ספר.
אם רוצים לדלג על הקשר עם הסוכנים הספרותיים בארץ ולפעול לבד, נניח בארה"ב, ניתן לגשת עצמאית אל ספריית השגרירות האמריקנית. שם מחכה ספר הסוכנים הספרותיים בחו"ל, בעובי שהופך את "דפי זהב" לדפי ארד בקושי: מאות על מאות עמודים של שמות של סוכנים עם חלוקה לתחומי התמחות. הכוכביות הקטנות מספרות מי מהם גובה כסף תמורת קריאת כתבי יד, בלי כל התחייבות.
6,000 ספרים רואים אור בישראל בשנה. מעטים עושים את המכה. אז מאין התשוקה הגדולה להוציא ספר בחו"ל? הנה כמה מיתוסים שהגיע הזמן לנפץ:
מיתוס 1: אפשר להתעשר ממכירת ספרים בחו"ל (אורן: "נדיר").
מיתוס 2: כדאי להוציא ספר בחו"ל כי כך אפשר להגיע למאות אלפי קוראים (אורן: "לא נכון. מספר הקוראים מצומצם. כמה קוראים בסין באמת יחפשו את הספר שלי?").
מיתוס 3: מומלץ לנסוע לירידי ספרים בינלאומיים ("המון ישראלים נוסעים לירידים-לייפציג, פרנקפורט, בולוניה, ולא מבינים שהיריד הוא תערוכה, אבל העסקאות נחתמות בבתי המלון. פעם היה לי דוכן ביריד בפרנקפורט. שמתי ספרים ופרוספקטים, ישבתי מהבוקר ואף סוכן לא ניגש אליי. אני חושב שזה בזבוז זמן. ירידים הם אגדה").
מיתוס 4: ישראלי שמוציא ספר באמריקה כובש אוטומטית 400-300 אלף קוראים יהודים ("'השבועה' היה מיועד רק ליהודים. הוא עשה סוויץ' והנה, דווקא הנוצרים נורא אוהבים אותו").
מיתוס 5: במזרח הרחוק סוגדים למוח היהודי ("נו, באמת").
מיתוס 6: אם תוציא ספר בחו"ל תזכה ביחסי ציבור אדירים ("לא נכון. ברוב המקרים לא יעשו שום דבר. אם סופר נוסע עם הספר
כשיצא ספרו הראשון, "פיתוי", היה אורן בטוח, כמו לא מעט סופרים מתחילים, שהוא יהיה להיט היסטרי בעולם. הוא אסף המלצות וגייס מתרגמת מקצועית, שלשל לכיסה 15 אלף דולר והתייצב עם ארבעה עותקים של התרגום אצל הסוכנים הגדולים באמריקה, ובראשם וויליאם מוריס. התשובות לא איחרו להגיע: "תודה, אבל לא תודה", כתבו לו ונימקו: "הספר תורגם על ידי מתרגמת שמוצאה אנגלי ולא אמריקני".
"לפעמים סופרים מתפתים ללכת לכל מיני הוצאות שוליות או כאלה שפושטות רגל ונעלמות", אומר אורן. "במוסקבה קיבלתי ממו"ל רוסי 500 דולר מקדמה על הספר 'לטרון'. אמרתי 'לא חשוב, העיקר שזו רוסיה ויש שם הרבה אנשים'. עד היום לא שמעתי ממנו כלום".
פרט לדמי קריאה, יש הוצאות בלתי צפויות נוספות?
"אם אתה רוצה שהספר שלך יבלוט בחנות מסוימת, אתה צריך לשלם על זה כסף. כל דבר עולה כסף. לדוגמה, באתי למו"ל ואמרתי: 'אני מוכן לחתום על ספרים ולכתוב הקדשות, ושיבליטו את זה בחנות'. חתמתי על מאה ספרים, אבל כל מילימטר בחנות עולה כסף. הסיכוי למצוא ספר של סופר ישראלי הוא קטן. מחפשים מתחת לארגזים או באצטבה נידחת. עשר שנים אני רץ אחרי כל הסוכנים בעולם. היו לי שבעה עד היום. חלקם התייאש, הרים ידיים, מת או סגר את המשרד".
שם המשחק, אומר אורן, הוא מזל. "כדי למצוא סוכן אמריקני, הלכתי לפי הספר. נסעתי לניו יורק, ביליתי חודש בדפיקה על דלתות של כל סוכן אפשרי והייתי ממש מיואש. יום אחד הלכתי לרופא שיניים. הוא אמר שהבעיה היא לא הסתימה בשן, ושכדאי לי ללכת לפסיכולוג כי אני נראה לו שפוף. סיפרתי לו על הייאוש מהניסיונות למצוא סוכן ספרותי והוא אמר 'הסר דאגה, יש לי לקוח שהוא סוכן ספרותי'. הרופא קרע אותי במחיר של הסתימה, אבל יום למחרת צלצל הטלפון".
"אני סוכן ספרותי", אמר הגבר מעבר לקו. כשאורן הגיע למשרד שלו הוא גילה "חור. חדר מחולק בארבעה קירות גבס. בלי מזכירה, בלי מחשב, בלי כלום. אמרתי לו 'זה ספרי,'השבועה'. גיבור הספר, מייק סטולוביצקי, גר בניו יורק. מייק הוא איש עקשן, עבר את השואה, מאלה ששורדים. הוא אמר לסוכן 'אני לא מוותר'. המו"ל ה-14 שהסוכן פנה אליו במקרה הכיר מתרגמת שקוראת עברית ושלח אליה את הספר. היא הייתה מלאת התפעלות ואמרה שהספר נפלא. רק אז חברנו להוצאה הגדולה באמריקה, רנדום האוס, שמוציאה בין היתר את הספרים של ג'ון גרישם. הכול מקרי".
בוא נחזור לירידים.
"יש מו"לים שקונים ספרים. השאלה היא כמה הצלחה מייצרים סופרים ישראלים, חוץ משלושה סופרים ששמעתי עליהם בעולם: דויד גרוסמן באיטליה, עמוס עוז בכל אירופה וצרויה שלו שמכרה מצוין בגרמניה. ברגע שאכנס לרשימת רבי המכר, אדע שעשיתי את זה. אני מכיר סופרים ישראלים שהצליחו פי מאה בארץ מאשר בחו"ל".
יש אופטימיות בסיפור הזה?
"תמיד יש סיכוי קטן שמשהו טוב יקרה. אה, וגם תמיד יש סיכוי שתזכי בפיס".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם