הזירה הלשונית: לא קלה דרכנו
לכבוד אלבום חדש ליענקלה רוטבליט ומופע המחווה שבא בעקבותיו, "הזירה הלשונית" מעניקה כמה טעימות ותזכורות משורות מפורסמות שלו. וגם, מהו הזומבי?
אמא אדמה. קלסיקה. התיבה 'מה' יוצרת זרימה ואת החיבוק שהוא השיר. "היא תביט אלי טובה וחכמה/ כמו בבן השב הביתה מן הדרך/ תחבק אותי אליה בנשימה חמה/ אמא אדמה".
משחק אירוני בין המקורות לעולם ההבלים העכשווי. "ובחמסין כזה לוהט, בלילה לבן, לאור האורים והתומים/ אתה בחרתנו להפקות – שקט, שקט מצלמים" (החוזר בתשובה לשאלת כתבנו).
דברים שרואים מכאן לא רואים משם. תרומה של רוטבליט לאמרות השפר העבריות. נכנס גם לפוליטיקה: "כשאומרים 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם' לא התכוונו למובן הרע שלהם" (ציפי לבני בנאום ראש האופוזיציה הנכנסת, מרץ 2009).
חום בהיר. "שרוך לבן, חולצה כחולה/ השריקה של התנועה/ השומר הצעיר/ יש לו חום בהיר". המקור בקריאה עברית עתיקה: "השומר הצעיר, יש לו תחת חום בהיר". בנוסח בשירונט נכתב משום מה "יש לו חוט בהיר", מה שגם נכון, בהתייחסות לשרוך הלבן. גילוי נאות: יעקלה רוטבליט ואני בני אותו מחזור של השומר הצעיר.
פסוקי תנ"ך בלבוש חדש. השיר הקלאסי של רוטבליט המתכתב עם התנ"ך הוא כמובן "חוזה לך ברח", בעקבות ספר עמוס: "חוזה לך ברח, לך אל ארץ יהודה ואכול שם לחם, ושם תינבא". בשיר "אגמים" מופיע סיפור יוסף ואחיו: "כי טרוף טורף הנער/ עד מתי כלה לאבל/ עד מתי משדות הצער/ תהלכי". ויש גם קהלת: "לכל דבר יש עת, למצוא ולאבד/ יש עת לתת ועת לקחת" (איך הגלגל מסתובב).
ילד טוב ירושלים. הביטוי שהקדים את ימי החנון זוכה לאירוניה פוליטית. "ציוויתי לך חיים/ אמרת תשבי לבטח/ הייתי
ההמנון האלטרנטיבי. שיר לשלום, בצעקה גדולה. "מי אשר כבה נרו/ ובעפר נטמן/ בכי מר לא יעירו/ לא יחזירו לכאן", ויש עוד. שלום אין, הצעקה של רוטבליט מהדהדת.
מילים בגובה העיניים. "צא מזה, מה איתך/ אמא מבשלת בשבילך".
מילים בגובה הנפש. "מה איתי, מה איתי, מה איתי?/ לא מסתדר עם עצמי/ מה איתי, מה איתי, מה איתי?/ איפה שכחתי את שמי".
אירוניה עצמית. "רוטבליט כתב את השיר על רגל אחת/ תובל סחב אקורדיאון מתקופת המנדט" (רוטבליט איבד אחת מרגליו במלחמת ששת הימים).
אירוניה עצמית פוליטית. סקס שמאלני ב"הללויה": "זו היתה הפגנה נהדרת בכיכר במוצאי שבת/ את זוכרת איך נפגשנו שם ליד הקונדומט/ ואיך המטבע נפל תיכף שהחלפנו מבט/ "הלאה הכיבוש!" את צעקת וגמרת מיד".
אירוניה של אחדות לאומית. "כולם היו בני/ כולם יצאו על תנאי/ כולם כעת שרים ביחד" (איך הגלגל מסתובב).
עם הפנים לחיפושיות. גירסה עברית ל-nowhere man. "מי הולך שם ברחוב/ זה אדון שום כלום הטוב/ כדרכו יצא היום/ בדרכו לשום מקום בדירה החלומית/ עם הגברת שום כלומית".
לדעת אישה. הסקס אצל רוטבליט בדרך כלל מעודן, כמו בחלומות על ההיא בדרך לגימנסיה. "האם כבר מישהו ידע/ את המלכה של האוגדה?".
באה מאהבה. עוד צירוף שחדר לשפה הרשום על שמו של רוטבליט, הקול קולה של יהודית רביץ. "עשב בשערה/ ושתי עיניה גם מספרות עליה/ שהיא באה מאהבה".
קצת סלנג, תמים כזה, בכיף. "איזה בוקר של כיף/ איזה כיף שהיה לי הבוקר/ איזה כיף על הבוקר/ אח, איזה בוקר בכיף".
פה ושם מילים מומצאות. גירסה לשונית של גריגור סמסא, המקק של קפקא. "הם מיקקו אותו לפינה/ חשב שהוא בחור אמיץ" (בית ספר לחופש הדיבור).
וגם חיבור שתי מילים לאחת. גוש דן הפך לגוש מילים: גושדן. "עיר ושמה גושדן עובדת רק לבצע/ כל אחד תופס כמה שהוא יכול!"
משחקי מילים, לא הרבה. כשיש, זה נפלא, כמו בשיר "בלדה בין כוכבים". "הצדק וונוס הרקיעו שחקים/ קרצו כוכבים בשמיים/ הכסיל לבדו שח ללא פקפוקים/ הביטו זה זוג משמיים/ ורק מאדים, בצד האדים/ גם לו היא תצמיח קרניים".
בלוריתו המתנפנפת. עוד מותג רוטבליטי, בלדה לעוזב קיבוץ. "לפני חמש שנים עזב את הקיבוץ/ עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת".
קוּ קוּ קוּ. "קו, קו, קו, היא תבוא./ קו, קו, קו, היא תבוא./ עם עלה של זית, היא תבוא". אנחנו עוד מחכים.
ככה נפרדים בישראלית. "יאללה ביי אמריקה היית גדולה/ צ'או אירופה כל הכבוד/ ... שאנטי הודו הו נירוונה מתוקה/ איך סידרת לי את הראש/ יערות הגשם דרום אמריקה/ זמן לומר לכם אדיוס. חוזרת ערב החג, חכו לי בנתב"ג".
וקצת משחקים פונטיים. "כי אחרי ככלות הקול והתמונה/ מישהו יכול לשאול בלי כוונה/ מתי בפעם האחרונה/ עשית משהו בשביל מישהו".
ומשחקי צלילים. "לילי שלי מה שהיתה בשבילי,/ מה שהיתה בלי או עם, עם או בלי,/ לילי שלי".
רואים רחוק רואים שקוף. עוד מטבע לשון. "צר היה כל כך/ הייתי אז מוכרח/ לפרוש כנפיים ולעוף/ אל מקום שבו/ אולי כמו הר נבו/ רואים רחוק רואים שקוף".
והשורות היפות מכולן. "לא קלה היא, לא קלה דרכנו/ ועינייך לפעמים כה נוגות/ עוד שדות פורחים יש לפנינו/ עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות".
ר' בן ה-6 הושעה מגן לחינוך מיוחד מפני שתקף את הגננת. וכך אמרה האם לאחד העיתונים: "אפילו כשהיכו אותו הוא לא החזיר. עשו אלפרון מילד בגובה מטר ועשרה".
התגובה של אמא של ר' שופכת אור על תופעה מעניינת בפסיכולוגיה של הלשון. בתחומי חיים רבים נוצר איקון, דמות המזוהה עם תכונה בולטת ומצטיינת בתחומה, האיקון עולה כברירת מחדל כשתכונה עולה על הפרק. במקרה הזה, המשוואה היא בריון=אלפרון. לא רוזנשטיין. לא אבוטבול. לא דומראני. אלפרון. למה דווקא הוא? מפני שלאלפרון, בעיקר ליעקב המנוח, נקשרה הילה מסוימת. קשה להסביר איך זה קורה, אבל זו עובדה.
בדרך כלל השימוש באיקון הוא על דרך השלילה. אמא של ר' רוצה לומר לנו שהבן שלה הוא לא אלפרון, וזאת כדי לגונן עליו. במקרים אחרים השלילה היא סוג של התנצלות או זלזול. דוגמאות נפוצות:
"מה אני, רוטשילד?" (תרגום: לא תקבל הלוואה בחיים).
"לא כל אחד הוא איינשטיין" (תרגום: הילד שלי חטף שלילי בפיזיקה).
"מוצרט כבר לא יצא ממנו" (תרגום: שעתיים הילד של השכן טוחן בפסנתר).
הצעות לשדרוג מותגים חדשים:
"הוא חושב שהוא גבי אשכנזי מספר שתיים" (תרגום: יגמור אלוף משנה מקסימום).
"תקשיבי, בר רפאלי את כבר לא תהיי" (תרגום: מה עם איזה תואר בטכנולוגיה ותקשורת, וחתן ממש לא מפורסם?).
"את הגיל של מארק צוקרברג עברת כבר מזמן" (תרגום: מיליארדים? לא אצלנו במשפחה).
פרקליטיו של משה קצב טענו בטיעונים לעונש, על פי השמועה, ש"הוא הפך לאדם חי מת". טיעון מצמרר למדי, והוא מרמז שלאדם מסוים אבדו הרצון והטעם לחיות. בדרך כלל הסדר הפוך: "מת חי", והוא מתורגם ממונחים מקבילים כמו באנגלית: living dead, ובצרפתית: mort vivant. הצירוף האנגלי משמש בסדרת סרטים וסדרות טלוויזיה העוסקים ביצורים השייכים לעולם המתים ופולשים לעולם החיים. מונח קרוב הוא "מת מהלך", שיש לו מקבילה גם ברוסית. בארצות הברית ידועה הקריאה בבתי הכלא לעבר נידון למוות אל אתר הוצאתו להורג בבתי הכלא: dead man walking.
מת חי אחר שהפך לדימוי הוא "זומבי", מת שחזר לחיים, שמקורו בטקסי הוודו. מקור המילה ככל הנראה במילה "נזאמבי", המשמשת בקונגו במשמעות אל. בהודו ובברזיל הוא התגלגל לדמות נחש-אל. הזומבי מאכלס סרטי אימה המיועדים לבעלי קיבה חזקה. בשפה הכללית, כמונח בינלאומי, "זומבי" הפך כינוי לאדם אדיש ומנומנם, דרגה אחת מתחת לראש נצנץ.
ירדן מירושלים מתייחס למדור שעסק בספר הסלנג של דני בן ישראלבאנגלית (zubi!). "צרם לי", כותב ירדן, "שבתיאור על ספרו של דני בן ישראל, התייחסת לכינויים שהוא נותן ל'קוקסינלים'. לא אפרט את ההיסטוריה של השם קוקסינל, אבל היום הכינוי הזה משמש בעיקר ככינוי גנאי לנשים טרנסג'נדריות, ורבות מהן מוצאות אותו פוגע ודורסני. נכתב במדור ש'התברר לו... שזו אינה גברת אלא אדון', וכן התייחסת אל אותה בחורה בסיפור כ'אחריה/אחריו'. גם הריבוי הזכרי 'קוקסינלים' בא במקום 'נשים טרנסג'נדריות', זו מחיקת זהות לא רק של אישה אחת, אלא של ציבור שלם, שבדרך כלל זוכה ליחס לא הולם מצד התקשורת".
תודה לירדן. השפה אכן מתקשה להתייחס לנושא ולא תמיד יש ביכולתה לבטל יחס פוגע או דעות קדומות. בעניין המילה "קוקסינל" הדבר מסובך עוד יותר, שכן המילה משמשת בשלוש הוראות, על פי ההקשר. האחת: גבר המתנהג ומתלבש וכנראה גם חש כאשה, דוגמת הסיפור של דני בן ישראל. השנייה, גברים שהפכו נשים בניתוח מין, או כהגדרת ירדן, "נשים טראנסג'נדריות". קוקסינל הוא גם כינוי גנאי סקסיסטי לגבר שאינו גברי מספיק בקנה המידה המאצ'ואיסטי המקומי. לאור הבלבול והזנב הסטריאוטיפי היה נכון אולי להוציא את המילה קוקסינל מהשפה, אבל נראה לי שדבר זה נבצר גם ממני וגם מירדן.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם