בחירה נכונה: על "כי בנו בחרת"
שתי סיבות עיקריות לרוץ ולראות את ההצגה "כי בנו בחרת" בתיאטרון הבימה: הנושא והמוסיקה
"כי בנו בחרת", תיאטרון הבימה, כתיבה: יוכי ברנדס, במאי: איציק ויינגרטן, מוזיקה: אורי וידיסלבסקי
ב"כי בנו בחרת" המחזאית, יוכי ברנדס, סופרת מוכרת ומוערכת, מנסה להתמודד עם הסוגיה הבסיסית של הווייתנו, התמודדות קשה ובעייתית שאינה מוצאת פתרון ברור במחזה. הבחירה של המחזאית להשאיר את הנושא בלתי פתור מהווה אנטי-קליימקס לעיקרי המחזה ולמעשה משאירה את מה שהיה במקומו. מצד אחד, הדמויות בוחרות באמת הפנימית שלהן אך מצד שני, הכניעה למוסדות הדת חזקה מהן והן אכן נכנעות.
מה שהיה נשאר במקומו. ''כי בנו בחרת''
יח''צ
ניתן היה, לדעתי, לתקוף נושא כל כך חשוב זה בצורה יותר מטלטלת ולאפשר לקהל לצפות, גם אם לא תמיד להזדהות, עם אלטרנטיבה אחרת עליה רומזת יוכי ברנדיס במחזה אבל מעדיפה להישאר על הדרך הראשית לפיה המוסדות הדתיים לקחו חזקה על עצם הגדרתנו כיהודים, וחבל.
אורי וידיסלבסקי יצר מוסיקה שמימית למילים מן המקורות. הוא מצליח להעביר את הטקסטים הרגשיים ומשמעותיים לנו כיהודים ללא נפילה לבנאליות של המוסיקה היהודית הסטריאוטיפית ולהביא את השומע לנקודות של ריגוש ואינטימיות הקשים לתיאור מילולי.
ההצגה
גדושה בסטריאוטיפים מוקצנים: הבן ההומוסקסואל, הבת השמאלנית, הבת הצעירה מתומכי הימין הקיצוני תושבת ההתנחלות והאב המתכחש לבעיה, סטריאוטיפים הנשברים רק במשחקו המצוין של אורי אברהמי, שומר בית הקברות.
המשחק טוב אם כי לא טוב מאד. לא מעט טעויות הגייה ולשון, לא מעט מלאכותיות, מעט מקרטע ואפילו צפוי ושבלוני. יחד עם זאת, מדובר במחזה חשוב ובימינו אלה אפילו חשוב מאד, שבזכות המוסיקה המופלאה שלו יהפוך ללהיט הבא אחרי "בוסתן ספרדי". לרוץ , לראות, להתענג ולרצות לשמוע שוב ושוב את השירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם