חרפת המסכים: על מחירי הקולנוע בישראל
רוצים לראות סרט בישראל? תצטרכו לשלם כסף רב על הכרטיס וכן לסבול פרסומות ארוכות. צביה בלום נשארת בבית
לא שווה את הכסף. "על אהבה וסמים אחרים" יח''צ
מסתבר שלשמור כרטיס במשך שעה וחצי מראש עולה כמו חצי ליטר דלק, לאחר חישובים מעמיקים של שווי הכיסא לעומת שקר כלשהו. אפשר להבין את עניין הפיקדון למקרה שלא אגיע לסרט, אבל גם הגעתי וגם גיליתי ששורה 5 מתוך 13 היא הרבה יותר מדי קרובה למסך, למרות שבעת ביצוע ההזמנה הממוחשבת המיקום היה נראה אידיאלי.
במקום להודות לי שאיני מציקה לקופאית בשאלות חובה בסגנון "יש הפסקת פיפי באמצע הסרט?" (לא. אגב, למה באמת?), גובים ממני כסף על היותי אזרחית הגונה ששומרת מקום מראש ולא נזקקת לשירותי לועסת המסטיק האדישה שבקופה, שאין לה מושג מתי יוצא החדש של ווס קרייבן ומה תקציב ההפקה של נאום המלך.
כשהגענו לבית הקולנוע ניצבה בפנינו, כרגיל, בחירתה של סופי. לקנות דירה באקירוב או פופקורן קטן? התלבטות קצרה והפופקורן מנצח. על שתיה אפילו לא דיברנו.
הסרט היה אמור להתחיל בעשר ורבע. עד עשר וחצי ראינו רק פרסומות, ועוד כאלו שאנחנו מכירים ומתעבים מערוץ 2. כאן לא יכולנו להחליף ערוץ או לברוח למטבח, כי היינו תקועים בין חולה שפעת כרוני לקבוצת מתבגרים רעשנית. על מה בדיוק שילמנו 41 ש"ח לכרטיס, אם נגזר עלינו לראות רבע שעה אכזרית ורצופת פרסומות?
מילא פרומואים, זה עוד בסדר. אבל לשלם ולקבל שוב את אבקת הכביסה המדהימה שמנקה גם כתמי חרדל לא נשמע כמו דיל טוב, בעיקר אם אתה שונא חרדל.
תאמרו, אין אופציות אחרות. מה לעשות. זה המצב. אבל זה בדיוק העניין, יש אופציות אחרות. במקום לבזבז דלק יקר ולעבור את התהליך שזה עתה פורט, אפשר לשבת בבית, להיכנס לאתר זה או אחר ולהוריד את אותו סרט, באיכות מעולה, עם תרגום מובנה.
נכון. זה פיראטי, פוגע ביוצרים (היוצרים מרוויחים פי שש ממני, אבל לא זה הדיון), זאת גניבה- כמעט כמו לקחת צופה תמים ולפוצץ לו את רבע השעה הראשונה בפרסומות על סרט ששולם במלואו.
כל עוד לא ימצאו סכום הגיוני לתשלום על סרט, או שלפחות לא יקרינו רבע שעה פרסומות לפניו, העם ימשיך להוריד סרטים באינטרנט ולקנות פופקורן בקיוסק ליד הבית. מגדלי אקירוב, היר ווי קאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם