חברה רעה: על "קומפני מן"
"קומפני מן" נכשל בניסיונו ליצור הזדהות עם חייל מפוטר בשירות המנגנון הקפיטליסטי. משחקו האנמי של בן אפלק מקשה אף הוא על יצירת הזדהות עם דמות המובטל. למזלנו יש את טומי לי ג'ונס, שמגיש משחק מרנין ממש
''קומפני מן'', ארה ''ב 2010
נקודת מוצא שגויה. "קומפני מן" יח''צ
אטימותו של "קומפני מן" מתבלטת במיוחד בסצנה הכי רגשית המשולבת בו, שבה נאלץ המובטל בן אפלק להיפרד ממכונית הפורשה החדשה שלו. אכן מראות קשים, שבאמצעותם משתדל ג'ון וולס, שכתב, ביים והפיק את הסרט, לעורר אצל הצופים אמפתיה כלפי הטיפוס המאוס שסביבו נרקמת העלילה.
אפלק מגלם דמות של איש מכירות בכיר, המועסק בתאגיד ענקי, ובוקר אחד מוצא את עצמו מפוטר. האיש, שהיה בעל משכורת ממוצעת בשוק המנהלים באמריקה (160 אלף דולר בשנה), חי ברמת חיים גבוהה בהרבה מהכנסותיו, ולמרות מצב מובטלותו הוא מסרב לרדת ברמת החיים, פן ילעיזו עליו שכניו. כל זאת, עד לאותה סצנה רגשית, אוי ויי, שבה הוא אומר ביי-ביי לפורשה.
נקודת המוצא השגויה של "קומפני מן" היא בשאיפתו לייצר הזדהות בין הצופים לחייל זוטר ששירת באגפי הניהול של המערכת הקפיטליסטית הנצלנית. אילו, למשל, "קומפני מן" היה נצמד לסוורים מובטלים (כמו הסרט הספרדי המרגש "ימי שני בשמש" עם חאבייר בארדם) או לפועלי רכבת מרוששים (כמו "סיפורים מהמסילה", סרטו המעולה של קן לואץ'), מותר להניח שהיה נוצר זיק של אמפתיה אל הגיבור ויתר עמיתיו למערך הניהול, שנותרו ללא תעסוקה.
אך משום שאפילו סרט מעין חברתי זה מבין כי האשמה על קריסתו (הזמנית, כמה חבל) של הקפיטליזם החזירי היא על ראשם של אותם גברים ונשים מפוטרים, הממלאים את השורות בעלילת "קומפני מן", כל שנותר להפטיר אחריהם הוא פאק יו.
עלילת הסרט מתחוללת בבוסטון ובפרבריה העשירים. נכון הוא שמעת לעת מציץ לתוך הסיפור מישהו מאנשי הצווארון הכחול מהסוג הישן, כזה שבצעירותו הזיע במספנה המקומית, או כזה שמתקיים כיום מביצוע עבודות נגרות. בצביעותו המרובה, הסרט אינו מהסס לטבול גם בשלולית העלק סוציאליסטית הזו, אך לא יותר מדי. שהרי בסופו של דבר לא באו כאן יוצריו לבכות את מר גורלם של הפועלים, אלא דווקא את גוזרי הקופונים ויתר מאושרי/מושחתי החברה האמריקנית.
משחקו האנמי של אפלק מקשה אף הוא על יצירת הזדהות עם דמות המובטל. למזלו של "קומפני מן" משובץ בצוות השחקנים גם טומי לי ג'ונס, שמגיש משחק מרנין ממש. אמין, מלא עוצמה פנימית ומצטלם נהדר. ואגב צילום: היחיד מאנשי המקצוע שעושה עבודה טובה ממש הוא רוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע של האחים כהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם