הסרט הוא אכן על הגברים שהחזיקו בעמדות ניהול ופוטרו אבל העומדות בצד ואין להן קריירות מפוארות, קובעות הרבה מה יהיה עם בעליהן. אשתו של בן אפלק תמכה בו ככל שלבי המשבר (''אתה לא לוזר'') וראתה שני צעדים קדימה (מכירת הפורשה, המעבר לבית ההורים, העבודה עם אחיה קבלן שיפוצים) וזה סייע לו להשתקם. אשתו של פיל וודוורד (השחקן כריס קופר) דרשה ממנו בזמן שפוטר להציג הליכה לעבודה בבוקר וחזרה בערב (הוא כמובן בילה בפאבים) וזה בין היתר גרם לו להתאבד.

אתה גם לא מסתמן לי כאיש צווארון כחול - יצאת סוציאליסט סלוני. מה יש, רק לאנשי הצאוורון הכחול רגשות ואילו היתר תת אנוש שרגשותיהם לא ממשיים? מפוטר הוא מפוטר ולא חשוב המגזר וזו מכה קשה לכל אחד. רק בגלל שמישהו התברג קרוב לצלחת (כמוך, במחילה) לא ואמר עדיין שרגשותיו אינן רלוונטיות ומבחינת סיפור דרמתי אף יותר מעניין ומיוחד. מקווה שתתעשת משום שבדרך כלל אני נהינה מכתיבתך האינטליגנטית.

להיפך: הדמות שלו מסמלת את שכבת המנהלים הצעירים והשחצנים שבטוחים ששום דבר רע לא יכול לקרות להם. הם בפיסגת העולם.
ושהבלתי יאומן כבר קורה להם - זה תופס אותם עם המכנסיים למטה, וזה פשוט תענוג היה לצפות בו מתפתל בתוך עצמו. סרט נהדר.