ביג בן: רגע של שקט
התנ"ך הוא הספר הכי טוב שנכתב אי פעם, תשאלו את יאיר לפיד ועתי מ"האח הגדול". חוץ מזה, נופר והתאומות הן די פוסטמות, ד"ר שלמה מעוז הוא בור וצריך להחליף את צדי ומרגול ב"כוכב נולד". מנחם בן עם תובנות השבוע
אילן לוקאץ' הכין כתבת הבל ב"אולפן שישי" האחרון על המשבר בלימודי התנ"ך בתיכונים שלנו. כי נכון שיש משבר (שנמשך כבר כמה עשרות שנים, אגב) אבל זה לא בגלל ש"התנ"ך נתפס כשייך לדתיים" כפי שהציג את זה, אלא מסיבה אחרת לגמרי ויאיר לפיד, דווקא אוהב תנ"ך סימפתי מאוד, היטיב להגדיר אותה בסיום הכתבה כשפלט "תראו איזה שאלות שואלים במבחן הבגרות לתנ"ך ותבינו למה התלמידים שונאים את זה".
כי הסיבה להתרחקות מן התנ"ך קשורה לאופן מייבש השכל, התפל, הפסבדו מדעי, שבו מלמדים אצלנו תנ"ך, בעיקר בבתי הספר התיכוניים, ומי אחראית לכל זה? קודם כול האחראית ללימודי התנ"ך במשרד החינוך, דרורה הלוי, שכיכבה בכתבה כאחת המתלוננות הראשיות בשעה
אדרבה, תראו איך עתי המקסים ב"האח הגדול" מקריא ברהיטות מפתיעה, נדירה בדור הזה, ומפרש את התנ"ך לליהי החצי אמריקנית והמתקשה בעברית, תראו כמה היא נהנית ותבינו כמה התנ"ך (הספר הכי טוב שנכתב אי פעם, כפי שאמר לפיד. אהבתי אותו באותו רגע) יכול להקסים כל אדם בתנאי שמשרד החינוך יוריד ממנו את הטלפיים הפסבדו אקדמיים שלו.
ולעומת זאת שתי פוסטמות מ"האח הגדול" - אחת התאומות וגם נופר (שיש בה קסם) - יצאו נגד "השיר המכוער הזה" והן התכוונו לשיר הנפלא "ברוש" של אהוד מנור ואריאל זילבר שהשכים אותן באותו בוקר. במקביל אנחנו שומעים שוב ושוב את הדור הצעיר ב"האח הגדול" מזדמר עם כל מיני טקסטים נחותים מן הזמר המזרחי (שיש בו כמובן גם דברים יפים מאוד אבל לא מה שהבנות האלה משמיעות).
זהו ללא ספק אחד הדברים המדכדכים בעונה הנוכחית (חוץ מפרידה הקוראת תנ"ך בשירותים) הממחישים לנו כמו ג'קי החביב מה הם פני הדור הצעיר שלנו. אם קוראים לך ג'קי ואתה בור מוחלט נסתלבט עליך מז'יק ונמליך אותך עלינו ואפילו נשלח אותך לספרד.
וברוח הבערה הזאת, מה הסיכוי של שיר נפלא כמו "רגע שקט", לחן יפהפה, ביצוע יפהפה וקליפ יפהפה של רוני ידידיה למילים של אלתרמן - לחדור אל הפלייליסט של גלגלצ? עובדה, בינתיים הוא לא הצליח לחדור על אף שהפך להיות אחד השירים המושמעים ביותר ברשת ג'.
מדובר בשיר שמחה נדיר עם כל מיני תמונות קיציות וכלי נגינה הודיים: "העולם מצויר כגלויה מזרחית/ ים שמן של אחר צהריים/ באוויר מתנשאים ארמונות הזכוכית/ השמים כחולים כמו שמים". בהמשך הופך חוף תל אביב לאוטופיה של אחרית הימים: "ולבך הנושן כפסנתר משומש שוב נזכר ומניע נימים/ כל החוף מתנודד לעינייך ממש/ כאוטופיה גדולה של אחרית הימים".
איך אפשר בכלל להעז לא לשדר את השיר הזה אחד היפים ביותר שיצאו אצלנו בזמן האחרון?
ועוד בורות כמעט מאותו סוג: "מי זו בכלל רחל שתופיע על השטרות שלנו?", שאל ד"ר שלמה מעוז, הכלכלן בעל המבטא העיראקי הבולט, בדיון ב"לילה כלכלי" סביב השאלה מי יופיע על שטרות ישראל. הוא מוכן רק לראשי ממשלה אשכנזים אבל בטח לא למשוררות ובטח לא למשוררת שהשם שלה הוא רחל בלובשטיין, ולא ברור אם מה שדיבר מתוך גרונו היה סוג של שנאה עדתית או בערות טבעית ביחס לכל מה שקרה כאן במאה השנים האחרונות.
מי שלא מבין את חשיבותה התרבותית העצומה של רחל לחיינו, מי שלא מבין שרחל על הכנרת היא פשר חיינו וטעם חיינו, לא מבין שום דבר. טוב, לא צריך שכלכלנים יבינו משהו בעניינים רוחניים ושיריים, אבל לפחות שישתקו כשצריך.
אם כבר מוותרים על אוחובסקי, דנה אינטרנשיונל ופבלו רוזנברג ב"כוכב נולד" למה להשאיר את צדי צרפתי ואת מרגול? לא נמאס? תביאו משהו חדש.
הנה הצעה לדוגמה: ישי לוי, אסף אמדורסקי, קובי אושרת ומאיה בוסקילה. לא יותר עדיף?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם