ביג בן: קודם דם, אח"כ גשם
למה תמיד בא קודם הדם ואז הגשם ששוטף אותו? מדוע יאיר לפיד יהיה שר חינוך גרוע? איך קשורה התוכנית האלוהית לפרשת השבוע? והאם "האח הגדול" הולך להתרסק? מנחם בן עם תובנות השבוע
זה תמיד ככה: קודם הזוועה, אחר כך הגשם. קודם הדם, ואז הגשם ששוטף אותו. אבל למה לעשות את זה לצעירים הישראלים הנפלאים האלה? למה טופז אבן חן? למה אלעד (אל עד) ריבן, הכבאי המתנדב בן ה-16? למה להכאיב לנו כל כך? פעם בימי התנ"ך זה היה אחרת: אליהו הנביא, שהתמנה כזכור מאת אלוהים לקבוע מתי יירד גשם, שחט 400 נביאי בעל בכרמל ורק אחר
אבל למה להרוג את הטהורים ביותר? אנחנו יכולים רק להיחנק מכאב ולשאול ולהיזכר בדברי קהלת הנצחיים: "יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו". אי אפשר להבין. אי אפשר להגן על אלוהים. רק להתנחם ולקוות שמנוחתם עדן.
מה שמשותף, אם אינני טועה, לי וליאיר לפיד הוא שלשנינו אין בגרות. ושלא יהיו טעויות: אני רואה את עצמי כאדם הכי משכיל שאני מכיר במובן האמיתי של ההשכלה: "הנה ישכיל עבדי" שפירושו: משכיל להבין. האוניברסיטאות שלי היו, כפי שסיפרתי לא אחת, חמש בעיקר, מלבד התנ"ך והספרים והעיתונים: ארבעה משוררים שיצקתי מים על ידיהם (ברונובסקי, תנחום, זך ואבידן) וכמובן סליחה שאני חוזר על זה בלי סוף, האל.אס.די שפקח את עיניי ממש כמו עץ הדעת.
אשרי שאין לי תעודת בגרות. אשרי שלמדתי מחוץ למערכת הבגרויות המאוסה, העשויה מתוכניות לימוד נוראיות בכל התחומים כמעט ומאביסה את התלמידים באינספור חומרים מיותרים ומשמימים בלי גבול. אבל בניגוד לי, שמואס ובז למערכת מלכתחילה, לפיד, שעושה כבר הרבה זמן קולות של שטיח פוליטי, ממשיך לחשוב בקיבעון מדהים שחשוב להצטיין במערכת החינוך התיכונית הנוכחית ובלימודי התיכון הנוכחיים ולהיות ילד טוב בגרות, ובמסגרת זו הוא מראיין בכתבת שער טרחנית ומשעממת מאין כמוה ב-"7 ימים" שבעה מנהלי תיכון כדי שיסבירו לו איך משפרים את הציונים של תלמידי ישראל.
לפיד עדיין איננו מבין כי הבעיה איננה איך לשפר את הציונים במערכת אלא איך להפוך את המערכת (וקודם כול את תוכניות הלימוד) על פיה. לפיד הולך להיות שר חינוך גרוע כמו כל שרי החינוך הקודמים בעשורים האחרונים.
סיפור יוסף מגיע לשיאו השבוע בפרשת השבוע. יוסף מתוודע לאחיו: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעליי ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו: וייתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה. ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". משיאי הספרות האלוהית.
ומה שמעניין במיוחד היא אמירתו המנחמת של יוסף לאחיו: "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם". כלומר, הכול היה תכנון אלוהי. במקרה שלח ישראל את יוסף להביא צידה לאחיו, במקרה פגש אותו איש שסיפר לו שהלכו לדותן, במקרה עברה אורחת ישמעאלים, במקרה היה איתו שר המשקים בכלא שסיפר לפרעה על כושר הפיענוח שלו, במקרה חלם פרעה, במקרה הורץ יוסף מן הבור ופתר לפרעה את החלומות. והנה מה שנשמע לנו כשורת מקרים הוא בעצם חלק מן הבימוי האלוהי, חלק מתיאטרון הבובות שאלוהים מושך בחוטים שלו, והרי אלוהים אמר כמה מאות שנה קודם לאברהם בברית בין הבתרים כי "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". כלומר הכול קורה במקרה, והכול הוא חלק מאיזשהו תסריט אלוהי שלא ברור מה חלקנו בו. ומכאן אפשר לעיין בחיינו הפרטיים והציבוריים.
ואלוהים יודע איך אפשר לעשות את "האח הגדול" השבוע. למי יש ראש לזה? הכי קל להתנבא שזה הולך להתרסק אל הקרשים ואיתו אולי גם אני (שהולך להיות חלק מן הפרשנות לאח ולהתרסק בדעה צלולה). נקווה להפתעות.
המ? לא ברור לכם שאילנה דיין מעריצה את "הבורר", יוסי הררי, כפי שהעריצה את יצחק ("אל תקראו לי איציק") אברג'יל? יכול להיות שהם יפים בעיניה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם